ויואל משה/מאמר לשון הקודש/סימן לו

  << סימן לה• מאמר לשון הקודש• סימן לז >>

~ סימן לו ~

להצגת סימן זה בצורת הדף

עיקר מצוות תלמוד תורה הוא לידע ההלכה למעשה

והנה עיקר מצות תלמוד תורה הוא לידע ההלכות על בוריין, והאריך בשולחן ערוך התניא (הלכות תלמוד תורה פ"ג בקונטרס אחרון) באריכות, דשני מצות יש בתלמוד תורה, מצות 'והגית בו יומם ולילה' (יהושע א, ח), שזה יוצאין אף בקריאת שמע שחרית וערבית, אבל מלבד זה יש מצות ידיעת התורה ללמוד עד שידע כל התורה כולה, ובזה החמירו כל כך בעון ביטול תורה, ותלמוד תורה כנגד כולם (פאה פ"א מ"א), ומצות 'והגית בו יומם ולילה' נדחית מפני מצות עשה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, ולא מצות ידיעת התורה דעדיפא מיניה, יעיי"ש שהאריך.

ומצות ידיעת התורה היא לידע כל ההלכות על בוריין, כמו שכתב הרמב"ם (בפ"ד מה' יסודי התורה הל' י"ג) שזה נקרא הוויות דאביי ורבא, לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות. והרא"ה בספר החינוך (מצוה תי"ט) כתב וז"ל: "מצות עשה ללמוד חכמת התורה וללמדה, כלומר כיצד נעשה המצות ונשמור ממה שמנענו הקל ממנו, ולדעת גם כן משפטי התורה על כיון האמת וכו', ונכפלה מצוה זו במקומות רבים שנאמר (דברים ה, א) 'ולמדתם ועשיתם', 'למען ילמדון', וכו' (שמות יט, ט). והרי שמצות תלמוד תורה הוא ללמוד באופן שיבוא לידי ידיעה הלכה למעשה שבדעת התורה הק'.

ובשולחן ערוך (יו"ד סי' רמ"ב הל' כבוד רבו סעיף ל') שכתב שם המחבר: 'כל אלו הדברים שאמרנו שצריך לכבד בהם את רבו לא אמרו אלא ברבו מובהק וכו', וכתב על זה הרמ"א: 'ובימים אלו עיקר הרבנות אינו תלוי במי שלמדו הפלפול והחילוקים שנוהגים בהם בזמן הזה, רק במי שלמדו פסק ההלכה והעיון והעמידו על האמת והיושר'. והוא מתשובת מהרי"ק. ועיין במהרי"ק (סי' קט"ז) באריכות. והרי שגם רב לתלמיד אינו נקרא אלא מי שלמדו דרך המביא לידי פסק הלכה, כי זו היא ידיעת התורה ההלכה הברורה.

ואם כן אותן המבלים ימיהם בסברות כרסיות ובדויות מן הלב, באופן שאי אפשר לבוא בדרך הלימוד הזה לידי בירור הוראה הלכה למעשה, אין זה ידיעת התורה. ועוד גרע מזה, שכשנעשים אחר כך מורי הוראות על פי דרכם, מחריבין העולם בהוראותיהם הבנויות על קורי עכביש כדרך לימודם, ומהפכין דברי אלקים חיים אף בדברים פשוטים וגלוים, בסברות שאין בהם ממש.

ואם כן אין ספק, שכל מי שלמד כמה מסכתות גמרא ותוספות וראשונים, צריך ללמוד גם שולחן ערוך עם הנושאי כלים בעיון לידע דרכי ההלכה, ובפרט האברכים הממשיכים בתורתם גם אחר הנשואין, בודאי מחויבין ללמוד שולחן ערוך הרבה ביגיעה עם הנושאי כלים כנזכרים לעיל, ואך הארבעה חלקי שולחן ערוך עם הנושאי כלים המה המאירים עינים בהלכה לא זולת, כי הלא אין לנו רשות לפסוק שום הלכה בלא השולחן ערוך, וממילא שטרם שלמד דברי השולחן ערוך אין לו ידיעה מה היא הלכה למעשה, ואין זה ידיעת התורה כמו שנתבאר לעיל.

וכתב הראשית חכמה (בהקדמה) שלכן נקרא תורה לשמה, כי שם התורה העצמי היא המעשה, שהרי היא נקרא תורה לשון הוראה להורות לאדם כיצד יעשה המצות, ואם אינו עושה נמצא שם תורה בו לבטלה, יעיי"ש. והרי שה"תורה" הזאת נקראת ככה בשביל שיש בה הוראה, אם כן הוי לימוד ההוראה תורה לשמה שזה שמה של תורה. הגם שיש הרבה בחינות בענין תורה לשמה כנודע, אבל גם זה אמת שהוא אחד מן התנאים שכשמו כן הוא הוראה והלכה למעשה.

ועכ"פ זה ודאי כי המורים מתוך הקיצורים הן מבלי עולם, כאשר הבאתי מדברי הרא"ש והמהרש"א, והבית יוסף כתב בהקדמתו לספרו בית יוסף באמצע דבריו, הבוחר בספרי הקיצורים זו דרך קצרה וארוכה, כי מעולם לא יוכל לדעת שום דין כהלכתו.