ויואל משה/מאמר לשון הקודש/סימן לה

  << סימן לד• מאמר לשון הקודש• סימן לו >>

~ סימן לה ~

להצגת סימן זה בצורת הדף

רק הלומד מקור הדברים יש לו "ידיעה ברורה" בהלכה

והנראה בזה בדעת בן עזאי, דהנה ודאי במה שאמרו שהחיוב ללמד עם הבנות כל פסקי ההלכות של כל המצות, בלי לימוד דרשות חכמינו ז"ל ומקורם, אף אחר שלמדה כל פסקי ההלכות אין לה ידיעה ברורה, דמי לנו גדול מהרמב"ם ז"ל אשר כתב הלכותיו בלשונו הזהב לשון צח ונעים מיעוט המחזיק את המרובה, מילתא בטעמא אשר אין כמוהו, ואעפי"כ כתב הרא"ש ז"ל בתשובה (שו"ת הרא"ש כלל ל' סי' ט') דכל המורים הוראות מדברי הרמב"ם ז"ל, ואינם בקיאין בגמרא לידע מהיכן הוציא דבריו, טועין להתיר האסור ולאסור את המותר, שאם אינו בקי בגמרא אינו מבין דבר לאשורו ולאמיתו, ויכשל בדין ובהוראה. והביא עוד ששמע מפי אדם גדול בברצלונא שהיה בקי בתלתא סדרי, ואמר תמהתי על בני אדם שלא למדו גמרא, וקורין בספרי הרמב"ם ז"ל ומורים ודנים מתוך ספריו, וסבורין שיכירו בהם, כי אמר אני מכיר בעצמי כי בג' סדרים שלמדתי אני מבין כשאני קורא בספריו, אבל בספריו בהלכות קדשים וזרעים איני מבין בהם כלום, וידעתי שכך הוא להם בכל ספריו, עכ"ל יעיי"ש שהאריך. ובשמלה חדשה (סי' א' אות ו') כתב בענין נתינת רשות לשו"ב לשחוט, שטרם שבודקין אותו אם יודע ההלכות, צריך לראות ראשית חכמה אם דרכיו מתוקנים ויראת ה' על פניו, וגם צריך שיהיה יודע ספר, דהיינו לקרות מעצמו ולהבין בקצת גמרא עם פירש"י ז"ל שאז יש לו לב מבין, יעיי"ש.

המורה מתוך השו"ע בלא ידיעת מקורם, בכלל מבלי עולם (מהרש"א)

ובגמרא (סוטה דף כ"ב ע"א) התנאים מבלי עולם סלקא דעתך, אמר רבינא שמורין הלכה מתוך משנתן, תניא נמי הכי אמר רבי יהושע וכי מבלי עולם הן, והלא מיישבי העולם הן שנאמר (חבקוק ג, ו) הליכות עולם לו, אלא שמורין הלכה מתוך משנתן. ועל זה דרשו שם בגמרא 'ועם שונים אל תתערב' (משלי כד, כא), אלו ששונים הלכות. וכתב שם המהרש"א על זה וז"ל: "ובדורות הללו אותן שמורין הלכה מתוך שולחן ערוך, והרי הם אין יודעין טעם הענין של כל דבר, אם לא ידקדקו מתחלה בדבר מתוך התלמוד שהוא שימוש תלמידי חכמים, וטעות נפל בהוראתם, והרי הן בכלל מבלי עולם ויש לגעור בהן", עכ"ל.

כהיום כשלומד השו"ע עם הנו"כ יכול לבוא לידי הבנה בהלכה

ונראה שהמהרש"א ז"ל החליט זה בזמנו, שלא היה אז עדיין הביאורים שעל השולחן ערוך, הטורי זהב והש"ך ושאר נושאי כליו, כי לא היה בזמנו בשולחן ערוך אלא המחבר והרמ"א קיצורי דינים בלבד, ובזה ודאי שהמורים מתוך קיצורי דינים מבלי עולם, וכמו שכתב הרא"ש על המורים מתוך דברי הרמב"ם. אבל אחר שנתבארו דברי השולחן ערוך בטורי זהב וש"ך ופרי מגדים וחוות דעת שהם קילורין לעינים, הלומד דברי השולחן ערוך עם ארבעה מטיבי לכת הנזכרים, יוכל לבוא לידי הבנה בהלכה, וכן בכל ארבעה חלקי שולחן ערוך האירו נושאי כליהם הידועים בשערי ההוראה, לפקוח עינים עיוורות בהלכה את כל הלומדים חלקי השולחן ערוך ביגיעה.

ובודאי שעדיף יותר הלומד ממקור דברי התלמוד והראשונים עם הטור ובית יוסף, אבל גם הלומד השו"ע עם נושאי כלים הנזכרים לעיל, אינו דומה למה שכתב המהרש"א על השולחן ערוך בזמנו. ובהוראה באמת אף הלומד מש"ס וראשונים עם השולחן ערוך, צריך לראות גם דעת גדולי האחרונים שבדורות שלפנינו כי דעתינו קצרה, וכולי האי ואולי לא יבוא לידי טעות ומכשול (ועיין עוד בארוכה בענין זה בשו"ת דברי יואל אבה"ע סימן קי).