ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן לט

  << סימן לח• מאמר שלוש שבועות• סימן מ >>

~ לט ~

וצריך לומר שגם בן כוזיבא היה איש קדוש ונורא וראוי לנבואה בכל המדות שחשב הרמב"ם ז"ל, וראיה ברורה מן הש"ס (סנהדרין דף צ"ג ע"ב), שאמרו חכמים נחזי אנן אם הוא מורח ודאין, וזה מדרגה שלא היה אף למשה רבינו ע"ה, כמו שכתב הרמב"ם באגרת תימן, ואם הוא אינו ראוי לכך האיך נסתפקו בו החכמים אם יש לו מדריגה זו עד שבאו לנסותו. גם הלא החליט הרמב"ם ז"ל גם בספר היד שהמלך המשיח נביא גדול יותר מכל הנביאים, וכבר השריש לנו שאי אפשר להאמין באחד שהוא נביא אלא אם כן יש בו כל המדות שחשב הוא ז"ל, אם כן האיך חשבו החכמים בתחלה על בן כוזיבא שהוא מלך המשיח אם לא היו בו כל אלו המדות שראוי לנבואה. ובמה שאמר לא תצא אלקים בצבאותינו, כבר פירשו דהיכא שאי אפשר לנצח בדרך הטבע אלא צריך ניסים והשגחה פרטית להצילם, צריך זכותים יותר, מה שאין כן אם הוא חזק בדרך הטבע אלא אדרבה אם רוצים לענשו מן השמים צריך שיהיה על פי נס, בניקל יותר להנצל, וזה שכתוב (תהלים ס', י"ג. ק"ח, י"ב) לא תצא אלקים בצבאותינו, שלא יצא מדת הדין בכוונה לענשו, וכן הוא במדרש רבה (איכה פר' ב' סימן ד') שהיו אומרים לא תסעוד ולא תסכיף, וגם נראה בזה שהיא על דרך שאמרו חכמינו ז"ל בגיטין דף נ"ז (ע"א) על בר דרומא הלשון, אכשליה פומיה, שלא אמרו בכוונה אלא נכשל בפיו, ולא כמו שיש טועין בזה שלא האמין ח"ו בהשגחה. גם בני דורו היו אז צדיקים גמורים ולא מצאו חכמינו ז"ל בהם שום חטא אלא זה שלא היו מתאבלין על ירושלים. ויוכל להיות שלולא החטא הזה היו בבחינות זכו אחישנה והיה אז מציאות לגאולה, אבל מחמת שהיה חטא ביניהם לא היה הזמן מוכשר להיות אחישנה, וממילא הוא דחיקת הקץ ונתקיים בהם מה שאמרו חז"ל בזה אני מתיר את בשרכם רחמנא ליצלן. ובעת שעמדתי על קברו של רבי עקיבא כשהייתי בקיץ הזה (תשי"ט) בטבריה עלה בדעתי איזה רעיון לתרץ דברי רבי עקיבא שלא טעה אלא היה סיבה גדולה מן השמים לדרוש אז כן, וחשבתי טעם נכון בדבר, אלא שאין רצוני להאריך בזה כעת. _ ובאמת אין אתנו יודע עד מה, ועמקו דרכיהם של התנאים הקדושים ואנחנו לא נדע, והנגלות לפנינו דברי חכמינו ז"ל שהיה אז מכשול נורא ואיום רחמנא ליצלן מהטעות של דחיקת הקץ, וגם מסקנת הש"ס הוא דקטלוהו רבנן. ומכל שכן שאנן יתמי דיתמי מוכרחין לברוח יותר בכל אופן ואופן מכל מיני צעדים של דחיקת הקץ הרבה יותר מהבורח מן הארי הרודף אחריו להורגו רחמנא ליצלן. והשם יתברך ירחם עלינו ועל כל ישראל וישלח לנו גואל צדק במהרה בימינו אמן.

והרדב"ז כתב דאם לא חזר בו רבי עקיבא היה בשביל שלא בא לפניו דין שיהיה צריך לדון על ידי הריחו, ומבואר דעתו ז"ל שבזה אין פלוגתא, וכולי עלמא סברי דהמלך המשיח יהיה מורח ודאין, ולכן צריך לדחוק שלא בא אז לפני רבי עקיבא דין כזה, והוא דוחק, דכיון שחכמי דורו בדקו אותו אם הוא מורח ודאין האיך לא ידע מזה רבי עקיבא, ונראה מדבריו שמסופק אם חזר בו רבי עקיבא. אמנם בספר יוחסין למהרא"ז? ז"ל במאמר א' אצל רבי עקיבא כתב בהדיא שגם רבי עקיבא אחר שראהו שלא היה מריח הרשעים נתיאש הימנו, וכתב שזה שורש גדול בענין המשיח. גם בדברי המהרש"א סנהדרין דף צ"ג שכתב שגם רבי עקיבא טעה בו בתחלה, מזה משמע שגם הוא לא טעה בזה אלא מתחילה, אבל שוב חזר בו. ולפלא בעיני מה שהלחם משנה עושה פלוגתא אם צריך להיות מורח ודאין, וכפי הנראה לא היה לו האגרת תימן שמבואר בהדיא גם בדברי הרמב"ם ז"ל שהמלך המשיח צריך להיות מורח ודאין. והנך רואה שהרדב"ז והמהרא"ז? פשיטא להו שאין בזה מחלוקת, גם לפי דברי הלחם משנה על כל פנים בנבואה מבואר גם בספר היד שצריך להיות קרוב למשה רבינו ע"ה, ולהלן אדבר עוד בזה בענין פלוגתת הרמב"ם והראב"ד ובדברי הכסף משנה והלחם משנה בענין בן כוזיבא.