על הגאולה ועל התמורה/פב

  << סימן פא• על הגאולה ועל התמורה• סימן פג >>

~פב~

הדרן לענינינו, דמזה היה יעקב אבינו מתיירא, ואמר מאין יבוא עזרי, שמא יבוא עזרי על ידי הרשעים הללו שהם אין ואפס. ועל זה היה מתאונן שלא היה בידו מנכסי אבותיו הצדיקים כלום, שסגולתם להכניס תכונה טובה בנפש המקבלם, וזהו שאמר, אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה והלך גם כן למקום הרשעים, מה כתיב ביה, וכל טוב אדוניו בידו, אני אין בידי לא נזם אחד ולא צמיד אחד מנכסי אבותי, ועל כן חשש ופחד שמא יבוא פרנסתו באמצעות הרשעים האלה, ויזיק לו. חזר ואמר לית אני מוביד וכו', אלא עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, כי הבורא יתברך הוא כל יכול, וימציא לו פרנסתו בדרך נס מלובש בטבע, באופן שלא יהיה בה מחלק וכח הפועל של הרשעים, וכמ"ש הכתוב (בראשית ל"א, י"א) שאמר מלאך האלקים ליעקב במראה הלילה, שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וגו', כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך, והיה בריאה מן השמים, ולא היה בהם מכוחו של לבן כלום, כמו שנאמר (שם, ט') ויצל אלקים את מקנה אביכם ויתן לי.

ובזה יבואר גם כן סיום המדרש, ד' ישמרך מכל רע מעשו ומלבן, דעל ידי שלא הוצרך להיות מתפרנס מנכסי הרשעים, על כן לא היה להם שליטה עליו בחיים חיותו, ועל ידי זה ישמור את נפשך ממלאך המות, כמו שאמרו ז"ל (תענית ה:) דיעקב אבינו לא מת, בשביל שלא נהנה מעולם מסעודת הרשות, ולא שלט עליו מלאך המות, והא בהא תליא, דהוא השטן הוא המלאך המות (בבא בתרא טז.), ועל ידי שלא היה לו שליטה להס"מ עליו בחיים כנ"ל, לא שלט בו המלאך המות מהאי טעמא (עי' דברי יואל פ' ויחי עמ' תקי"ד, ד"ה ומה ששייך וכו').

וארווחנא בזה להבין ענין יוסף הצדיק והשבטים, שהשבטים הקדושים דאגו ופחדו בהיותם במצרים מלאה גילולים, פן יהיה השפעת פרנסתם על ידי המצריים, וזהו ירידה גדולה רח"ל, ופן יפלו ח"ו ממדריגת קדושתם, דכח הפועל בנפעל, ואם הנותן הוא רשע, מוליד פעולה רעה בנפש המקבל.

ויתבאר בזה דברי המדרש () הובא בפרשת דרכים (דרך מצפה, דרוש כ"ו), וז"ל, והשב ישיב לנו את כל הרעה וגו' (בראשית נ', ט"ו) והשב זה יוסף, ישיב זה עשו, עכ"ל, והוא פלאי. ולדרכינו יתבאר, שהיה דאגתם פן לא יפרנסם יוסף לצד השטמתו אליהם, וכשיהיה בהכרח סיבת פרנסתם על ידי המצריים יהיה לעשיו ולשרו של עשיו שליטה עליהם, וכמו שביארנו לעיל ד' ישמרך מעשו ומלבן עיי"ש. ואפשר שזה כוונת המדרש, השב זה יוסף, ועל ידי זה ישיב זה עשו, והבן.

ועל כן אמר להם יוסף אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם, אני אהיה השליח מאת השי"ת, ולא תהיה השפעת פרנסתכם באמצעות הרשעים. והוא מה שאמרו ז"ל (ילקוט שמעוני, ויגש, רמז קנ"ד) וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען (בראשית מ"ז, י"ד), שיוסף הצדיק זכה בכל הכסף הזה ברשות פרעה, ומשם זכו ישראל ברכוש מצרים, והיה כל זה קנינו של יוסף הצדיק ומחלק הקדושה, וזה היה התנחומים שניחם יוסף את אחיו ואמר להם אל תיראו, כי מעיקרא לא היו יראים על חוסר הפרנסה, אלא כל דאגתם היתה על חיי הנפש, ופן יצטרכו ליהנות מנכסי הרשעים ויזיק לנפשם ונשמתם, ועל זה ניחמם יוסף הצדיק תנחומים של אמת, כי יהיה כל השפעתם מחלק הקדושה לבד כנ"ל.