ויואל משה

הקדמה

היות כי בעוה״ר בשנים האחרונות סבלנו צרות רבות ומרורות כלענה, אשר לא היתה כזאת לישראל מאז היה לנוי, ולולי ה׳ הותיר לנו שריד וגו', אך בחמלת ה׳ ית״ש נשארנו מתי מספר בתכלית המיעוט, לא מעט מהרבה אלא מעט מן המעט, בשביל שבועתו של הקב״ה שנשבע לאבותינו שלא יכלה זרעו ח״ו. גם נתקיים בעוה״ר במלוא מובן המלה משאה״כ והפלא ה׳ את מכותך וגו', הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, חכינו לעת מרפא והנה בעתה, ועדיין לא באנו אל המנוחה ואל הנחלה. לבבינו נשבר בקרבנו לשברי שברים ואין לנו במה להתנחם ולהתחזק, אלא עינינו צופיות למרום בכליון עינים ודאבון נפש, עד ישקיף וירא ה׳ משמים, יראה בעניינו וירפא את לבבנו הנדכה והנכאב, ברוב רחמיו ית״ש. והנה מלפנים בישראל בכל הדורות כשהגיעה עת צרה ליעקב, חקרו ודרשו מה זה ועל מה זה, איזה עון גרם להביא לידי כך, לשים לב לתקן ולשוב אל השי״ת, כדמצינו בקראי ובתלמוד. וכן אחר גלות שפאניא חיבר הקדוש החסיד ר׳ יוסף יעכ״ז ז״ל הספרדי ם׳ אור החיים מיוסד על כך, לחקור אחר העוונות שגרמו אז הצרה והגלות. וזקני החוות דעת זלה״ה בהקדמת פירושו למגילת איכה כתב ג״כ שאין תועלת לספר הצרות והיגונות אלא אם יספר גם סיבת הצרות שאירע לו למען ישמור עצמו מהסיבות המביאות לידי הצרות, ולכן פי׳ שם כל מגילת איכה בדרך זה, שבכל מקום שמזכיר הצרה מזכיר גם כן החטא שהיא הסיבה שהביאה את הצרה הזאת, למען נשוב אל ה׳ בכל לבבינו ולא יוסיף לדאבה אותנו, זת״ד ועיי״ש. ועכשיו בדורנו זה אין צריכין לחפש ולבקש במטמונים את העון שהביא עלינו את הצרה הזאת, כי הוא גלוי ומפורש בדברי חז״ל, שהגידו לנו זאת בפי׳ שלמדו מקראי שעל ידי העברה על השבועות שלא לעלות בחומה ושלא ידחקו את הקץ ח״ו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה. ובעוה״ר כן הי׳, המינים והאפיקורסים עשו כל מיני השתדלות לעבור על השבועות הללו לעלות בחומה וליקח מעצמם ממשלה וחירות קודם הזמן, שזהו דחיקת הקץ, והמשיכו לבות רוב בני ישראל לרעיון הטמא הזה. ואיתא במכילתא פרשת יתרו לא תשא למה נאמר, לפי שהוא אומר ולא תשבעו וגו׳, אין לי אלא שלא ישבע, מנין שלא יקבל וכו׳, משקבלת עליך להשבע הריני לך לדיין כי לא ינקה וכו׳. ופי׳ שם במרכבת המשנה, שמזה נראה שדנין בשבועה גם על המחשבה כמו בע״ז, ולא אימעוט אלא מקרבן, והביא כן מר״י אלא שכתב אח״כ דמדהשמיט הרמב״ם דין זה שמע מינה דאיט אלא אסמכתא, ועדיין צ״ע, לא עת להאריך בזה. אולם בענין זה לא הי׳ רק מחשבה בלבד, שנצטרך להסתפק אם דנין על מחשבה, אבל נעשו מעשים רבים ועצומים לפעולה המרה הזאת, בתחבולות ואופנים שונים להביא לידי כך לעבור על השטטות הללו. וזה פשוט שכל אופני הפעולות שעושין בזה הוי העברה על השבועה, וכמו שרואין שכתב הרמב״ם ז״ל באגרת תימן על אחד שאמר על עצמו שהוא משיח, והתלקטו אליו איזה אנשים והזהיר אותם טובא שהיא סכנה גדולה, שכשיתוודע למלכות יהיו מזה צרות גדולות ר״ל. גם הזהיר אותם שם בזה שלא לעבור על השבועות, וכתב טעם השבועות בשביל שידע שלמה ברוח הקודש שתפצר להתנועע בלא עתה הראוי ויאבדו בשביל זה, ויבואו עליהם צרות יעיי״ש. ומבואר מזה שידע הרמב״ם ז״ל שלא יעלה בידם מאומה אלא צרות, מכל מקום חשב זאת להעברה על השבועות, בי השבועה שלא ידחקו את הקן, היא שלא לעשות שום פעולות לדחוק את הקץ, וממילא כל פעולה שעושין יג פניו להחטיאך לשפוך דם עמו וכיוצא ולא בוש, שוב לא יתבייש לקבל ממך תוכחה לשוב מרשעתו, לכן לא תאבה להיות אתו, יעיי״ש שהאריך. נמצא לפי דברי האלשיך מי שמעיז פנים בגלוי ^רחטיא אחרים עמו, הוי זה ודאי שלא יקבל תוכחה. ולפי זה יש להבין למה קטרגה מדת הדין על אלו ואמרה לפניהם מי גלוי, הלא כבר הוכיחו אותם ירמי׳ ויחזקאל הנביאים בשליחות מפי ה׳, וכ״ז לא הועיל להם, אם כן כבר הוחזקו שאינם מקבלים תוכחה, והוי זה כודאי. ונראה מזה דרק ביחיד או ציבור שמכירין את כל אחד ואחד ויודעין בו שהוא בחזקה זו שלאי יקבל תוכחה, אז אסור להוכיחם. אבל במה שנוגע לכלל ישראל כולו או רובו או אפילו סתם מלק גדול מכלל ישראל, שא״א לידע בבירור אם לא נמצא ביניהם תמימי דרך שראוין לקבל תוכחה, ולפעמים נכנסין הדברים בכמה מהם ועושים רושם בלבם להפכם אל הטוב, וע״כ אמר לפניהם מי גלוי, כלומר הלא לא נגלה להם בחי׳ כל הנפשות שיש בישראל, אולי ימצאון איזה אנשים שתועיל להם התוכחה. ואפשר שהם חשבו מאחר שהרוב הוא בחזקת שאינם מקבלים תוכחה ואסור להוכיחם, שוב אק לחוש למיעוטא בכה״ג, ובפרט שהמיעוט הי׳ ספק לפניהם, והרוב הי׳ ודאי וברור שאינם מקבלים תוכחה שאסור להוכיחם, וחשבו שבכה״ג אין ספק מוציא מידי ודאי, ויוכל להיות שזה תלוי בהך פלוגתא דמס׳ יומא דף פ״ד אם הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב יעיי״ש כמה גווני. ולכן בעת שהי׳ שליטת מדת הרחמים בעולם הי׳ זה לימוד זכות עליהם ונאמר עליהם שקיימו כל התורה כולה מא׳ עד ת׳, אגל אח״כ בעת שליטת מדת הדין הי׳ קטרוג עליהם, לפניהם מי גלוי אם לא יהי׳ תועלת בתוכחתם לאיזה אנשים מועטים. עכ״פ נענשו כ״כ בעונש קשה ר״ל, אעפ״י שהיו צדיקים גמורים וקיימו כל התורה כולה מאלף עד תיו, זולת אותו החנ 1 א שלא הלכו במחאות נגד אנשי דורם עד כדי הפאות. וגם בשעת רחמים לא הי׳ הלימוד זכות אלא מחמת שגלוי וידוע הי׳ לפני הקב״ה שלא היו מקבלים, כי הצדיקים היו צדיקים בלאו הכי, וכל אותם שנשתקעו אז בחטא הי׳ ביניהם מי שיקבל תוכחה, אלא שלפניהם מי גלוי והי׳ זה ספק לפניהם, ע״כ היו ממוייבים למחות, והנה מה שאסור להוכיח לאותן שאינם מקבלים תוכחה, זה לא שייך כשאומרים לרבים, ואומרים בפירוש שהדברי תוכחה אינם מכוונים אלא להמקבלים תוכחה, היינו אם המצא ימצא ביניהם מי שיקבל תוכחה, אבל לא לאותם שאינם מקבלים, כאשר אביא להלן דברים ברורים מם׳ מעין גנים. ובנדון דידן אף שרוגא דרובא דעלמא נתפסים ברשת זו טמנו להם הציונים האפיקורסים המחטיאים את הרבים ר״ל, ולהם לא יועיל מאומה אף דברים ברורים יותר משמש בצהרים, הם לא יאבו ולא ישמעו, ואדרבא כל שכן דפקרי טפי, אולם לעומת זאת גם זה ברור בלתי שום ספק שעדיין נמצאים בישראל תמימי דרך המקבלים דברי תוכחה ונכנס בלבבם דבר אמת, ומועיל להם דברים ברורים שמאירין עיניהם. ואף אמכם כי .מועטים המה, כבר כתבתי שאף אחד מישראל חשוב ויקר הוא מאוד להאיר עיניו ולהעמידו על האמת. והעיד הנסיון שנמצאים בישראל אנשים תמימי לב שבאים לידי הבנה, וע״כ חוב עצום מאוד לברר האמת גלוי לעין כל וימצאו עוד לבבות בכותלי ביהמ״ד וגם בחוצות וברחובות שיהי׳ להם תועלת מזה. ובפרט שהוא ענין הנוגע לכל עיקרי האמונה וקיום כל התורה כולה, כי כל המעשים הנעשים נגד התוה״ק המה סתירה נגד האמונה, ומכש׳׳כ אותה המדינה הציונית שהיא לגמרי נגד התוה״ק, ומיוסדת על כפירה נוראה ר״ל, שאין ספק שהוא לגמרי נגד האמונה בהשי״ת ובתורתו הקדושה, ואי אפשר שיהיו אלו שתי האמונות — אמונה במדינה זו, ואמונה בתוה״ק — באדם אחד, כי המה פני הפכים לגמרי, ואי אפשר שישתמשו בכתר אחד, כאשר יתבאר עוד בהמשך דברי הקונטרס בפנים. ואף החסרי תבונה שאינם מרגישים בתחלה, לבסוף באים לידי כך, כמו שכתב העקידה פרשת ואתחנן על העובדים בשיתוף, שלבסוף עוזבים לגמרי את השי״ת ונשארים רק בס״ז, יעיי׳׳ש באריכות דבריו, וכן הוא הסוף של כל הפוסחים על שתי הסעיפים. טו אבדה כל תקוה. וככר הנאתי מד^־י הרמב״ם שעפ״י הדין מחויב כל אחד ואחד לסכול הכל מאנשי דורו עבור כבוד השי״ת ותורתו הקדושה, כמו שסבל אברהם אבינו ע׳׳ה. ו ע ו ד שם בירמי׳ ה׳ בפסוק שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותי׳ אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה. ותמהו כל המפרשים, הלא מצינו שהיו אז גם הרבה צדיקים וקדושים, והאיך אמר שלא נמצא איש. ופי׳ שם הרד״ק בשם אביו ז״ל גי ירמי׳ אמר בחוצות ירושלים ואמר ברחובותי׳, כי החסידים שהיו בירושלים היו מתחבאים בבתיהם ולא היו יכולים להתראות ברחובות ובחוצות מפני הרשעים. וכן פי׳ השלה״ק שלכן אמר בחוצות וברחובות, שאלו לא היו יראים מן העם לגלות האמת בחוצות וברחובות היו מגינים עליהם. וכתב הראב״ע בפרשת וירא עה״כ ויאמר ה׳ אם אמצא בסדום חמשים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם וז״ל: וטעם בתוך העיר, שהם יראים את ה׳ בפרהסיא, וכן שוטטו בחוצות ירושלים עכ״ל. ומבואר מזה שגם הוא פי׳ הכתוב שוטטו בחוצות ירושלים שהכוונה היא שיהי' בפרהסיא נודע בחוצות וברחובות. ופי׳ בזה גם הכוונה בתפלתו של אברהם אע״ה שאמר בפוך העיר דהיינו יראי ה׳ בפרהסיא שאינם יראים מאנשי העיר. ולדבריו למה לא התחיל אברהם אבינו ע״ה כלל להתפלל אס ימצאו צדיקים כאלו שיראים להגיד האמת בתוך העיר, שגס צדיקים כאלה יהי׳ בכוחם להגין על העיר. וצ״ל שזה ידע בוודאי שצדיקים כאלו אינם יכולים להגן על העיר, וע״כ אין להתפלל על זה. וזה ברור שבסדום היה זה ודאי נסיון גדול ונורא לגלות דעת יראת ה׳ בפרהסיא בתוך העיר, כי הרי ירדו לחייו של ההולך בדרך אמת, כנודע מהמעשה שהי׳ בריבה אחת שנתנה פת לעני, וכן במה שמבואר בכתוב שהקיפו ביפו של לוט על שקיים מצות הכנסת אורחים והכניס את המלאכים לתוך ביתו, וא״כ הי׳ להם חזקה ברורה ועצומה שאינם מקבלים תוכחה, עכ״ז לא ביקש אלא על צדיקים שאינם יראים מאנשי העיר. איברא דכפב הרמב״ם בהלכות דעות פ״ו, שממדינה שאין אנשי׳ הולכים בדרך ישרה ילך משם אך למערות ולחוחים ולמדבריות, ובגמרא ע״ז דך י״ח דרשו על אברהם אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים זה אברהם שלא הלך בעצת דור הפלגה, ובדרך חטאים לא עמד שלא עמד במעמד אנשי סדום מפני שאנשי סדום חטאים היו וכו'. ולכאורה אינו מובן מה זה השבח לאברהם שלא הלך בדרך רשעים גמורים וחטאים כאלה ובעצתם, הלא הוא הי' מובחר היצירים אך מן הצדיקים לא רק מן רשעים גמורים כאלה, והתוה״ק האשימה גם את לוט על שלא נמנע מלשכון עם אנשי סדום, כמ״ש רש״י ז״ל בפ׳ לך פסוק י״ג, ואין זה שבח לאברהם. אלא ע״כ הכוונה שלא עמד עמהם אך בכוונה טובה כדי לעשות תיקונים ביניהם, כי עמידת צדיק בין רשעים כאלו מזיק להעולם שנמשכין אחריהם. והמהרש״א ז״ל שם כת: שלא עמד עם אנשי סדום אך במקום שהי׳ ראוי לעמוד עמהם, דהיינו במעמד המלחמה של אנשי סדום עם הארבע מלכים כדי להציל את לוט לא עמד עמהס, וע״כ נפלו במלחמה עד שהוצרך אח״כ אברהם לרדוך אחר הארבע מלכים להציל את לוט. ובמקום אחר הארכתי לבאר מה שאמר שלא הלך בעצת דור הפלגה, אין מקומו פה. אבל עכ״פ זה ודאי שצריך לברוח מלהתחבר עם רשעים שלא ילמוד ממעשיהם, אבל לא ימנע מלפרסם הדברים בדרך יראת ה׳ אך בפוך העיר, בחוצותי׳ וברחובותי׳. וכתב החת״ם ז״ל בפ׳ כי תשא עה״כ ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה, פי׳ דגם יהושע הבין שהוא קול ענות, רק שהסברא נותנת שאי אפשר שישתקו הצדיקים למעשה הזה, ויש מלחמה במחנה, וגם משה חשב ג״כ זה, דמהאי טעמא הביא הלוחות ולא הניחם למעלה או שברם למעלה, כי חשב שיש ביניהם צדיקים, רק כאשר בא הרגיש שאין כאן מלחמה וכו׳, וא״כ הי' ראוי לשבר תיכך הלוחות אלא שאין לדון עפ״י אומדנא וכו׳ עד שראה וכו׳, עכ״ל. והרי שהיא סברא מוכרחת ממשה רבע״ה שאם נעשה בדור תועבה כזאת אי אפשר לעבור עליה בשתיקה שלא לערוך עכ״פ מלחמה נידה עד שיהי׳ נשמע קול מלחמה בממנה. ומכש״כ בתועבה הרעה הזאת של מדינה הציונית נגד השבועות החמורות שהשביע טז אותנו הקצ״ה, וגם מפצירה פל הדת ומשרישה מינוח וכפירה צכל הפולם כולו ומפכצת גאולתינו ופדות נפשינו, שבודאי צריך ללחום נגד הרפיון הטמא הזה צמס״ג פד ישקיף וירא ה׳ משמים וירחם טלינו להוציאנו מגלות המר והנמהר הזה ויפקחו פיני ישראל לראות האמת ולשוב אל השי״ת ולתורתו הקדושה. וראיתי להפתיק פה דגרי מרן הקדוש המהרצ״א ז״ל בפהמ״ח ס׳ בני יששכר שכתב בהקדמתו לס׳ מפין גנים בהתלהבות פזה וברוב קנאות נגד מהרסי הדת שבישראל, וכתב בסוף דבריו וז״ל : וזאת לדפת ידיד הקורא שאין כוונתי בדכרי אלה להתווכח פס הרשמים המופקרים האפיקורסים, שיודו טל האמת וישובו אל ה׳, כי כבר אמר המלך החכם לא יחפוז הכסיל בתבונה וגו׳, ודט מה שתשיב לאפיקורס אמר ר״י לא שנו אלא אפיקורס גוי, אבל אפיקורס ישראל כל שכן דפקר טפי, ואמר כל שכן דאפיקורס ישראל חלילה להשיבו, כיון שהוא אינו רוצה כי אם בהתגלות לבו באפקרותא ולהסיר ממנו משא התורה והפבודה, אפילו תשיבהו חבילות חבילות תשוטת, ישתדל ויתאמץ לשנות באולתו להשיב פוד פל דבריך, ובכל פפם יתחזק יותר בהפקירות בהתרחבות הדיבור טמו בוויכוחים שונים. והוא הנרצה בדברי רש״י ז״ל וכו׳ אם תשיבהו ידקדק מאוד להשיב פל דבריך תשובות כוזבות במליצות שונות וליצנות וכיוצא, פ״כ חם לי׳ לזרפא דאבא לעבור על דברי חכז״ל. ואין רצוני בדברי אלה להתווכח פם הרשעים להעמידם פל האמת. ידפתי גם ידעתי אם יראו דברי אלה הנאמרים באמת כל שכן דפקרי טפי ויבואו להשיב במליצותיהם ובליצנות, כי זה דרכם כל היום, ונופת תטופנה שפתי זרה. אך כל מגמתי בדברי אלה להציל את הנפשות הפגומות מאחינו בני ישראל ולהציל את הילדים אשר אין בהם כל מום להרחיק נדוד מאהלי האנשים הרשעים האלה אשר פרקו פול משא דברי חז״ל מעל צוואריהם ודברו סרה גס פל מצות ה׳ המפורשין בתורה שבכתב גרועים הם מכת הקראים אשר כבר הרחיקו אותם בני ישראל מחבל נחלת ה׳ פד ששבו לאומה בפני עצמה כיתר הגוים. והנה האנשים הללו כל שכן דגריפי טפי המה מתפרובות הערב רב מהעמלקיס וכו׳. אחינו בני ישראל סורו נא מפל אהלי האנשים הרשעים האלה ולא יהי׳ לכם עמהם שום התחברות וכו׳, יפיי״ש שהאריך בדברות קודש מלהבות אש. ו ה ע ת ק ת י חלק מלשונו הק׳ כי נוכל ללמוד מזה הרבה פל תקופה שלנו, כי הרשעים שבדורינו גרועים באלפים ורבבות דרגות מהרשפיס שבדורו, ונוכל להתבונן בזה פד כמה צריך להתרחק מהם, גס אמר בפירוש שאינו מדבר אל האפיקורסים שאסרו חז״ל להשיב :להם, ובזה יצא ידי חובתו שלא עבר פל דברי חכז״ל. וככה אומר גם אני, שאינני כותב כלל לכל אלה הכתות שאסרו חכז״ל להוכיחם, כי אם לאנשים מועטים המבקשים לידע האמת ורק השפעת רובא דפלמא עם כל המפלגות הנגררים אחר הציונים מבלבלים המוחות, ומהם אפשר עוד להציל נפשות יקרות. גם רבים הס המשוחדים מחמת כבוד או ממון, או משום אימתא דציבורא וכדומה, וכל אלו אינם יכולים להודות על האמת כי נעלם הוא מאתם, כי התוה״ק אמרה כי השוחד יעור עיני חכמים, והאריכו חז״ל במס׳ כתובות דף ק׳׳ה פד כמה מסמא הפינים אף שוחד דברים, ומכש״כ בשוחד עצום, ומי שהוא סומא ועור פינים אינו רואה אף את השמש בצהרים, והאיך יוכל לראות האמת. א ^ פכ״ז עדיין נמצאים בישראל אנשי לבב שאינם משוחדים כ״כ ומכירין האמת. ויודע אני כי יורו המורים חצים ובליסטראות פד אין שיעור פל כל הדברים שכתבתי, כי כן דרך הציונים מעולם, וביותר הדתיים הנגררים אחריהם, לשפוך בוז וקלון חרופין וגדופין ואיומים נוראים ושקרים וכזבים פל כל מי שאינו נמשך אחר דעותיהם ואינו הולך בעקבותיהם, ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה ברוב הבלים פד אין שיעור וערך, כי אין קז לדברי רוח, אבל אברך את ה׳ אשר יעצני שלא להתחשב כלל עם כל דבריהם כאפס וכאין המוחלט. ואקוה להשי׳׳ת העוזר וסומך להאיר פיני המחכים לו לראות האמת, ויזכנו השי״ת שיתקדש שם שמים פל ידינו פדי נזכה לגאולה שלימה ומלאה הארץ דפה את ה׳ בב״א. י ח ו י ו א ל ה ק ר ט ה מ ש ה אה 3 ס ישראל וכשיראה געגי עמו וצערם הגדול לסגול עול הגלוח, אולי יקדים לילך לשם קודם הזמן, לכן השביע אותו. ומציגו שגם על דוד בן ישי הוצרך אברהם אבינו ע״ה לעשות פעולות שלא יבוא קודם הזמן, כמו שדרשו חכז״ל בפסוק וישב אותם אברם. ולכן ניחא להו להתקשר בשבועה בענין זה, כי על השבועה בודאי לא יעבור ולא יבוא לידי דחיקת הקך. והוי שבועה זו ג״כ כמו אלו השבועות שהשביע הקב״ה. וכן הוה, שגם אח״כ כששלחו הקב״ה לגאול את ישראל הוצרך לילך למדין להתיר שבועתו בפניו, כמבואר בגמרא נדרים דף ס״ה. ומה שסירב משה בשליחותו ג״כ ידוע שזה הי׳ לעובת ישראל כי ראה שלא נשלם עדיין הזמן ויצערכו להשלים בגלויות אחרות, ע״כ רצה שתתאחר הגאולה ובלבד שתהיה גאולה שלימה אשר לא יהי׳ אחרי׳ שום גלות. אולם לא הי׳ הזמן גרמא אז, כי לא יכלו להתמהמה כמו שאה״כ, וכפי׳ האר״י ז״ל כנודנג ובישימח משה מק״ז 'זללה״ה פ׳ ■שמיני כתג שכוונת משה בסירוב השליחות הי׳ כדי שתהי׳ הגאולה ע׳׳י הקב״ה בכבודו ובעצמו, עיי״ש. ועכ׳׳פ שבועה זו הוא ג״כ בלשון ויואל משה, שהכל גא ע״י משה רבע״ה. והתרגום בשיר השירים עה״פ השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו׳ פתח ; בתר כן אתאמר למשה בנביאה, ומבואר בזה שבאו השבועות ע״י מרע״ה. אמנם התרגום כתג זה בשבועות הראשונות שלשיטתו סוגגים על דור המדבר שהי׳ בימי מרע״ה אבל בשבועה האחרונה כתב שם בתרגום יאמר מלכא משיחא, שהמלך המשיח משביע שלא להתגרות למיפק גק גלותא עד דיהא רעוא מקדם מארי עלמא, נמצא שלפי דעתו השבועה האחרונה שהיא על דורינו, היא באה ממלך המשיח, אבל לפי המבואר גזוה״ק ובכמה מדרשות המלך המשיח הוא מרע״ה, ומה שמבואר בכמה מקומות שהמלך המשיח הוא דוד, כבר תי׳ גאוה׳׳ח הק׳ פ׳ ויחי עה״כ אוסרי לגפן עירה, שהמלך המשיח הוא כלול משניהם, א״כ נכלל גם שבועה זו בלשון ויואל משה. ובפרט לפי מה שכתבתי בלא״ה שהתגלות הנבואה על השבועות האלו הי׳ בסיני וכל מה שנאמר בסיני הי׳ ע״י משה רבע״ה, בודאי דשפיר שייך לשון ויואל משה על השבועות הללו. וטעם השני, כי גשם זה מוזכר שמי הדל בצירוף שמו הקדוש של ק״ז הישמח משה זללה״ה, אשר מסר נפשו כל ימיו על הגאולה, ואמר כי בעבור זאת הוא מוסר נפשו על הגאולה יותר משאר צדיקים, כי אינו דומה שמיעה לראי׳, וכולם שמעו על החורבן, אבל הוא ז״ל ראה אותו במו עיניו, כי הי׳ באותו הדור, וכל הנעשה אז עומד לנגד עיניו, ואין ספק כי גם עכשיו הוא עומד ומבקש רחמים על ישראל ועל קדושת שמו ית׳ כאשר הבטיח, וההעברה על השבועות היא המעכבת את הגאולה ומביאה כל הצרות ח״ו. זכותו של ק״ז זלה״ה בצירוף כל הצדיקים והקדושים יגן עלינו להצילנו מצרה זו. ירחם השי״ת על עמו ישראל בכל מקומות מושבותיהם ויאמר לצרותינו די, ואל יוסיפו עוד לדאבה, ויהיו תחנונינו קרובים אל ה׳ אלקינו יומם ולילה, להטות לבגינו אליו ללכת בכל דרכיו ולשוב אליו ית״ש מתוך נחת ושמחה בלי צרה ועקתא, ובמהרה יתרומם קרן התוה״ק וישראל, ובתוך כלל ישראל ירחם השי״ת גם עלי הדל והשפל, כי נשגר לבי בקרבי ועומד ומצפה אני אך לרחמי שמים. זכות אבותי הקדושים יגן עלי לישועה ורחמים, ויזכינו עוד לעשות תשובה שלימה ולעבוד השי״ת בטוב לבב כרצונו ית״ש, עדי נזכה לראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן בב״א. ו ו י ו א ל ה P ד מ ה משה בזה, אף שלבסוף יטלה בידם חרס, מכל מקום בהפטולות והמטשים שטשו בזה לבד טברו כבר טל השבוטה. וטכ״פ ברור שאין לדמות זה למחשבה כרידא, שלדטת המרכבת המשנה במכילתא שם איגו אלא אסמכתא, כי טשיית פטולות וודאי הוי מטשה נגד השבוטה, ולא רק מחשבה בטלמא. ומבואר בגמרא שבוטות דף ל״ע בכל הטבירות שבתורה נפרטין ממנו, ובשבוטה ממנו וממשפחתו ומכל העולם כולו. וחזינן בזה חומר הטונש בשבועה שמגיע לכל העולם כולו באשמת היחיד שעבר אשבועה. ומכל שכן בזה שנעשו מעשים רבים בהמון בריות עד שבימים י האחרונים כמעט רוב ישראל סייעו בפעולות שלהם באופנים שונים, המביאות לעבור על השבועות, וגם נעשה בפרהסיא לעיני כל ישראל, ומועטין הן שזכו לעשות מחאה כראוי, על כן באה עלינו הצרה הזאת, מה שאמרו חכז״ל בפי׳ שנעשו מופקרים כצבאות וכאילות השדה ר״ל, ואין פורעניות באה לעולם אלא בשביל הרשעים ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים. ואלו לא הי׳ בישראל אלא אותו העון בלבד, הלא הוא ברור ומפורש בדברי חכז״ל העונש המר מה שהי׳. וכן בבני אפרים שהיו צדיקים וקדושים, ואך בשביל אותו הטון שיצאו מהגלות לפני הזמן, נעשה עמהם מה שנעשה באמצע הילוכם, ואמרו חכז״ל שזה הי׳ בשביל שעברו על השבועה, אף שלא עברו בזדון, כי אם על ידי טעות, שטעו בחשבון. וכן בבן כוזיבא שהי׳ אז הדור מלא תורה וקדושה עד להפליא, ונענשו בהרג רב ר״ל יותר ממה שהי׳ בשעת החורבן, כמבואר בכ״מ בדברי חכז״ל ובירושלמי שאז נגדעה קרן ישראל ואינו עתיד להחזיר עד שיבוא בן דוד. ומבואר במדרש רבה שיר השירים עה״כ השבעתי אתכם וט׳, שלכן נכשלו בימי בן כוזיבא, לפי שעברו על השבועה, ויתבאר זה יותר בפנים, ונוכל להתבונן מזה עד כמה גדול העונש בהעברה על שבועה זו. ו ב ג נ ד יבמות ד׳ ע׳׳ח : עה״כ ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה ראשונה אמר להם שמא עו״כ יש בכס דכתיב ועבדתם אלהיס אחרים וגו׳ ולא יהי׳ מטר בדקו ולא מצאו, שני׳ אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם דכתיב וכו׳ בדקו ולא מצאו, שלישית א״ל שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין דכתיב וכו׳ בדקו ולא מצאו וכו׳ שאל באורים ותומים והשיבו לו אל שאול ואל בית הדמים. ונתקשה בזה הרי״ף בע״י בכמה קושיות, ועיקר הקושי׳ היא למה לא שאל מיד באורים ותומים והי׳ נפסק הרעב מיד כמו שהי׳ אחר ג׳ שנים ולמה הוצרך להמתין ג' שנים בבדיקה אחר הג׳ עבירות וסבלו ישראל ג׳ שנים רעב מחמת חסרון הידיעה שלא נודע ■מה לתקן בשביל שלא שאל מיד באו״ת. והמהרש״א כתב דלפי דעתו שהי׳ בהם חטא עכו״ם או ג״ע או צדקה דבר שאינו תלוי במלכות לא שאל באו״ת דאין שואלין באו״ת אלא למלך דהיינו דבר התלוי במלוכה. ועדיין אינו מובן שהרי לא ידע■ אם יש בהם מאלו הג׳ עבירות כמו שהוכיח סופו על תחלתו שבדקו ג׳ שנים ולא מצאו ולא הי׳ אלא חסרון ידיעה וספק כמו שאמר הלשון שמא יש בכם וא״כ הי׳ להסתפק ג״כ שמא הוא דבר התלוי במלוכה כמו שהאמת הי׳ כן, ובכל דבר ספק שואלין באו״ת זלמה הי׳ צורך לסבול ג׳ שנים רעב ולא ישאל באו״ת עד אחר שבדקו ולא מצאו מאלו הג׳ עבירות. וברי״ף שם האריך בזה ותמצית דבריו דכל זמן שהי׳ ספק אם אין בהם מאלו הג׳ עבירות שמבוארין בקרא שבסיבתם בא רעב צריך לתלות במה שמבואר בקרא יעיי״ש באריכות דבריו. ועדיין צ״ע ואינו מובן כ״כ. ועכ״פ חזינן דבכל עת צרה שלא תבוא אף בזמן שהי׳ או״ת תלו ראשית במה שמבואר בקרא ולא שאלו גם באו״ת. והנה לא מצינו בקראי עונש רע ומר נורא ואיום כזה של אני ■מתיר בשרכם הפקר ממש כצבאות או כאילות השדה זולת על אותו העון של העברה על הקץ ועל השבועה כמו שהוא בקרא דהשבעתי אתכם וגו׳ וכדרשת חכז״ל, ולא הגיע כזאת לישראל מאז היתה לגוי זולת בדורנו בעו״ה שלא הי׳ גזירת שמד ולא שום טעם וסיבה אלא הותר דמם והופקר ממש כצבאות וכאילות השדה ולא נודע מה זה ועל מה זה, אלא הוא הדבר המבואר בקרא רק על עון העברה על אותן השבועות, וא״כ הכתוב מעיד שהוא הגורס, ואין איש שם על לב. ועי׳ רמב״ן פ׳ תשא בכמה פסוקים שבעון העגל שהמשתחוים והזובחים להעגל היו מועטים ל א ^ ו ה ל( ד מ ה מ ש ה ז אלא שרוב העם חטאו נמחשבה וע״כ הי׳ הקצף ח״ו לכלותם, ופי׳ עוד דברי הכי ויגוף ה' וגו׳ על אשר עשו את העגל שלא היו מן המשהחוים והזובחים לו אבל היו מן העושים אוחו כלומר ימן הנקהלים על אהרן והמביאים לו הזהב, והביא ע״ז דברי התרגום על דאשתעבדו לעגלא, והרי שלא הי׳ הקצף בעון העגל בעבור המועטים שעבדו לו במעשה בזבוח והשתהוי׳ אלא בשביל המרובין שהיו מסייעין לעשייתו הן במה שנקהלו עמם או בנתינת הזהב וכדומה כי חשבו זה לדבר טוב שיהי׳ מנהיג ומורה דרך במקום משה לשם ה׳ כמו שהאריך בזה הרמב״ן והאע״ז ובעלי התום׳ ושאר הראשונים ז״ל. וכמו כן הי׳ בהעגל המר הזה של עשיית מלוכה טרם ביאת המשיח שזה כמה שנים שהתחיל הרעיון הטמא הזה ע״י הציונים ונעשו פעולות נמרצות באופנים שונים לתכלית העברה על אותן השבועות, ובעו״ה רוב העם שבכל הכתות היו אמצעים לסייע לזה כי גם מהכשרים שבישראל אף מאותן שלחמו הרבה עם הציונים עבור מעשיהם בהריסת הדת ומינות וכפירה ר״ל אבל בעצם הרעיון הטמא שלהם של יציאה לחירות ועשיית מלוכה טרם ביאת המשיח שזה הוא העיקר של השורש פורה ראש ולענה בזה נתפסו הרבה כשרים מישראל כי גדול כח היצר המסמא עינים בזה ולא שמו על לבם והי׳ סיוע לדבר הרע הזה מרוב העם מהם במעשה ומהם בדיבור באופנים שונים ומשונים אשר טח עיניהם מראות כי בנפשם הוא. ואין ברצוני להאריך בפרט זה לבארו על בורי׳ אבל המתבונן יוכל לידע האמת, ובמעל עכן הי׳ הקצף על כל ישראל בשביל א׳ יען שלא מיחו בו כראוי, ומכש״כ בזה שהתפשטה הצרעת ברוב ישראל בעו״ה, וקוב״ה לא עביד דינא בלא דיינא שהי׳ בטון הנורא הזה אותו העונש המבואר בקרא על העברה על השבועות הללו. ולפי מה שאכתוב אי״ה בפנים באורך יתבאר שיש בעצם הרעיון הזה של לקיחת ממשלה לישראל בעצמם לפני ביאת המשיח, מינות וכפירה בדרכי השי׳׳ת, כי אך הוא ית״ש המשעבד והגואל, אפם בלתו ית״ש גואלנו לימות המשיח, וענין שיש בו מינות וכפירה ר״ל, זה ודאי פוגם אף במחשבה, כי מינוח חמור מע״ז, כמבואר בגמרא וברמב״ם כנודע, ומכמ״כ כשנעשו מעשים רבים בישראל בזה, בעוה״ר. אמנם זאת ועוד יותר, כי הכתות האלה שהמשיכו ברעיון הטמא הזה להקים להם מדינה לפני הזמן בלי חורה, המשיכו את בני ישראל למינות ואפיקורסות נוראה אשר לא היתה כמוה מיום הוסדה הארץ, כי אף אוה״ע עובדי ע״ז מאמינים בהשי״ת שהוא הסיבה הראשונה, אבל אלה הרשעים כופרים בעיקר, ובתחילה ממשיכים הלבבות במה שתאוה היא לעינים, להיות ככל הגוים עם וממשלה כמו האומות, ושוב נמשכו אחריהם גם בעיקר הרעיון דלית דין ולית דיין ח״ו אלא הכל תלוי בזרוע בשר וכלי זיין. ואין צריך להאריך בזה כי נודע בחוש המהפכה הנוראה שהסבו הכתות האלה, שנהפכו למינות ר״ל כמה מדינות ונפרץ כח המינות במלואו בהרבה בתי בני ישראל הכשרים עד אין שיעור, וממש מספר גדול של מיליונים מישראל נפלו על ידם ברשת המינות ר״ל. ועל ידי שהצטרפו עמם גם כתות שאומרים שמטרת וכוונת התחברותם אליהם הוא בכדי לתקן ולהביא בתוך המינים גם דרך התורה, זה הי׳ הסרסרות להמשיך מבני ישראל הכשרים לספחם אל הרעיון הטמא הזה של הקמת המדינה בחשבם שיש שם גם מתקנים ופועלים בשביל התורה, ושוב אח״כ נופלים ברשת המינות לגמרי ע״י הגשר של הדתיים הנספחים אל הציונים. ומינות כזאת בוודאי פוגם במחשבה. וכל החושב לנטות אחר הכתות האלה נופל במחשבה לרעיון שיש בו מעיקרי ושרשי המינות ר״ ל, אף שאינו מרגיש בתחילת מחשבתו, אבל היא סוף מעשה במחשבה תחלה. כללו של דבר: מלבד עון החמור של העברה על השבועה, עוד טמאו את בית ישראל בטומאת המינות והכפירה ר״ל, ואין תימה מה שהי׳ החרון האף הגדול הזה ויצא הקצף מלפני ה׳, כמו שהזהיר הכתוב בפרשת נצבים. ואף בשעת החורבן נהרגו גם חסידי עליון בטון החוטאים ומחטיאים בעוה״ר והי׳ המרי אף נורא עד מאד. )מלבד שהציונים בעצמם עשו גם פעולות פליליות להביא את כל הרעה, בחושבם שעי״ז קל יהי׳ להם יותר להשיג מטרתם של מלוכה וממשלה, וקוו להבנות מחורבן עמנו, וכתבתי קצת מזה בפנים הקונטרס, אבל לא ראיתי להאריך בזה כי צריך ו י ו א ל ה ת ד מ ה ם ש ה לזה קונטרס מיוחד לברר הכל 3 רגיות והוכמוח ברורוח, ולא באחי בקונטרס זה קלא לברר דעת תורה(. והנשארים מבני ישראל שהשאיר הקב׳׳ה בעבור שבועתו שלא יכלה זרעו, נענשו ג״כ בעונש קשה ומר, במה שהצליח מעשה שטן להשיג מלכות המינות לנסות את ישראל בנסיון עצום כזה, כמבואר בראב״ע פרשת ראה עה״כ ובא אליך האות והמופת וגו׳ כי מנסה ה׳ וגו׳ והטעם שמנסה ה״א הוא בעבור שהניחו אותו ולא המיתוהו. ומבואר מזה שהנסיון הקשה הבא מהצלחת נבואה כזו שיבוא האות והמופת הוא עונש לישראל בעבור שהניחוהו להגיד נביאות כאלה, ומכש״כ כשרוב ישראל מסייעים לכתות אלו, שזה נותן כח לס״מ להראות האות והמופת. וכן כתב גס האוה״ח הקדוש פרשת יתרו עה״כ לא יהי׳ לך שבאמצעות העובד הוא ממציא הוי׳ אחר שהוא אלהיס מה שלא הי׳ כן קודם. והניח הקב״ה את הציונים לנסות בם את ישראל, אבל בעוה״ר מובא דרובא לא עמדו בנסיון הקשה הזה, כאשר הי׳ בימי בית ראשון שהי׳ נסיון קשה בע״ז, ובימי גדעון לא הי׳ אלא שלש מאות אנשים בכלל ישראל שלא כרעו לבעל, ועל ידם היתה תשועה גדולה כישראל, כמבואר בכתובים. ועכשיו בדור השפל הזה של עיקבתא דמשיחא, עדיין לא שמנו לב שכל הצרות והתלאות שהגיעו אלינו הי׳ בסיבת הרשעים האלה. וצריכין לשוב אל השי״ת ולברוח מהם ומהמונם יותר מהבורח מן הארי הרודך אמריו להורגו, וכל מה דאפשר להציל אפילו נפש אמת מישראל למונעה מחבורתם, יקר הוא עד מאוד שאין לשער ערכו להוציא יקר מזולל. והמה מהפכים דברי אלקים חיים ותולים הצרות בהשומעים לקול התוה״ק, כדרך האפיקורסים מאז ומקדם. ומבואר בירמי׳ מ״ד י״ח שאמרו הנשים הארורות ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים וגו׳ חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו, ותלו כל הצרות בנביאי ה׳ המזהירים שלא לעבוד ע״ז, וירמי׳ צוח כי העון גורם בל הצרות ונתבררו אח״כ דברי הנביאים הנאמרים באמת וצדק. ועכשיו כל מי שיש לו מוח בקדקדו יוכל להכיר האמת בי אך עון המחטיאים ברעיון הטמא של הציונות וכל המעשים הנעשים עבור רעיון הטמא הזה הביאו את כל הצרות והתלאות בעוה״ר על בני ישראל, כאשר אכתוב מזה בפנים הספר. — ומובא בנועם אלימלך באגרת הקודש שכשבא אברהם אביט ע״ה לא״י ונתהו׳ רעב ב א ס, אמרו יושבי המקום ההוא, מחמת שזה המין בא אצלינו אירע לנו מקרה זה, והלך למצרים כדי להשקיט הדבר שלא יתפשט ביניהם. ובפרט על דורינו זה אמרו חז״ג יראי חטא ימאסו ועוד הרבה מאמרים שהבאתי בפנים, ואין להאריך בגודל השקר של העזות והחוצפה ר״ל, והמאמין בהשי״ת ובתורתו הקדושה יודע האמת. וזה ברור כי אותו הרעיון המתועב הוא המעכב גאולתינו ופדות נפשיט, כאשר הבאתי בפנים דברי המדרש ילקוט פרשת בא רמז קצ״א עה״כ והי׳ לכם למשמרת, מי פרע לכם ממדי ו ט׳ מרדכי ואסתר וכו׳, מי פרע לכם מיון ו ט׳ בני חשמונאים וכו׳, מי פורע לכם ממלכות רביעית, נטרונא, והי׳ לכם למשמרת אל תאכלו ממנו נא, לא תבעיני׳ מהבהבה. ופי׳ שם הזית רענן מהמג״א נטרונא, פי׳ שצריכין ■לשמור ולהמתין, לא תבעיני׳ מהבהבה פי׳ אל תבקשו לאכול אותם בהבהוב, כלומר שאינו צלוי כל צרכו. ומטאר בזה שאין לנו עכשיו זכות אחר לצאת מן הגלות, אלא אותו הזכות לשמור ולהמתין שלא לאכול ח״ו ושלא להנות מגאולה כזאת הבאה קודם הזמן, ואס כן כל אותם הלוקחים הבל בהם ובממשלתס ואוכלים עמהס מהתועבה הנעשית נגד האזהרה של אל תאכלו ממנו גא, הן המה המעכבים את הגאולה. גם הבאתי דברי מש״ס סנהדרין דף צ״ח ע״א אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל, ופי׳ רש״י ז״ל שלא תהא להם שום שלטנות לישראל, אפילו שלטנות קלה ודלה. הרי מבואר שקודם ביאת המשיח תכלה אותה מלכות הזלה, שאי אפשר ביאתו באופן אמר, והיא המעכבת את הגאולה. וכעין זה מפורש יוצא בדברי הרמב״ס באגרת תימן, אלא שצריכין לרחמי שמים שתכלה אותה המלכות אך ורק על ידי כח מלמעלה מאת השי״ת, לא על ידי האומות, כי אם ח״ו יהי׳ ע״י האומות היא סכנה גדולה לישראל כמובן, והשי״ת ירחם עלינו ועל כל עמו ישראל. ועכ״פ כל הנהנים ומשתבחים מאותה המלוכה, הרי משתבחים הם מהתעכבות ביאת המשיח, ואוי לה לאותה בושה ולאותה כלימה. ולפי שהגאולה חלוי כזה הענין, לכן מחגבר היצה״ר והם״מ כל כך להמשיך אח כל העולם לרעיון פגול זה, כמ״ש התוספות יז״ט במס׳ אבות פ״ה על המשנה דחושב בהדי גיסים שנעשו בביהמ״ק, וחשיב נמי הנס שלא אירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים, וכתב ע״ז : יש מי שהקשה ולמה ״ארע לו קרי אחר שהי׳ מזרזין אותו כל שבעת הימים והוא בטהרה כל היום ההוא, וזקני העם כל הלילה לא יחשו מלזרזו. והתשובה כי יצ״ט והיצה״ר מתקוטטים זה עם זה כשני אויבים, וכשאחד מהם קרוב להיות מנוצח יתחזק על עמדו בראותו כי כלתה אליו הרעה וכו׳, ולזה הי׳ קרוב מאד הכהן להיות בעל קרי יעיי״ש, ואם כן כל שכן בזה שאנחנו עומדים קודם הגאולה, וידוע דאחר הגאולה יתבטל היצה״ר והס״מ ויהי׳ מנוצח לגמרי באופן שלא הי׳ ק מיום שנברא העולם, וכמו שהב״או גם בתום׳ ר׳׳ה דך ט״ז ע״ב ד״ה כדי מהירושלמי שאחר שיתקע בשופר גדול מטא זמנא דשטן להתבלע, וטדאי שמתחזק בכל מיני התאמצות נגד אלו הענינים המביאים את הגאולה, וצריכין נסי נסים להנצל ממנו, הרבה יותר מהנס שנעשה לכה״ג ביום הכיפורים שלא ראה קרי. ושעל כן העמיד ה ם״ מ מדינה הציונית ומלכות המינות לבטל את הגאולה והשי״ת ירחם במהרה ויחיש לנו זמן גאולתינו ופדות נפשינו. ובמדרש' רבה איכה ג׳ י״ט בפסוק זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל כתב לבסוף וז״ל: למחר כשיגוא קן הגאולה אומר להם הקב״ה לישראל בני אני תמה מכם האיך המתנתם לי כל אותן השנים, והן אומרים לפניו רבוש״ע אלולי תורתך שנתת לנו כבר אבדונו האומות, לכך נאמר זאת אשיב אל לבי, ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת היזורה, וכן דוד אמר ■לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, על כן אוחיל וכו׳ יעיי״ש שהאריך מתחלה במשל. וחזינן בזה שלהמתין ולייחל להגאולה' הוא נסיון גדול, עד שאח״כ הקב״ה יאמר לישראל שמתמה על עמדם בזה הנסיון, וא׳׳א לעמוד בזה אלא ע״י שימת לב להתוה״ק, ואך התוה״ק מגנת ומצלת. והאמת שכל דרכי המינות ר״ל מעכבים את הגאולה, כמבואר בגמרא ראש השנה דף י״ז ע״א המינין והאפיקורסין שכפרו בתורה ובתחיית המתים וכו׳ יורדין לגיהנם וגידונין בה לדורי דורות, גיהנם כלה והם אינם כלים שנאמר וצורם לבלות שאול, וכל כך למה, מפני שפשטו ידיהם בזבול, שנאמר מזבול לו, ואין זבול אלא בית המקדש, שנאמר בנה בניתי בית זבול. ופי׳ רש״י ז״ל שפשטו ידיהם בזבול, שהחריבו ביהמ״ק בעוונם. והובאו הדברים ברמב״ם פ״ג מהל׳ תשובה, אלא שהוסיף בלשונו ״והכופרים בביאת הגואל״. ולכאורה אינו מובן הטעם שאמרו בגמרא בשביל שהחריבו בית המקדש בעוונם, חדא דלא מצינו שנחרב בית המקדש בעון מינות, דהרי בית הראשון נחרב בעון עבודה זרה, ובית שני בשביל שנאת חנם, ולא מצינו מוזכר בשום מקום עוון מינות ואפיקורסות. ועוד, אף אם נניח שהי׳ אז גם עבירה דמינות יתכן לומר כן רק על מינים ואפיקורסים שהיו בזמן הבית, אבל כיון שנאמרה מימרא זו בימי חכמי הש״ס בעתם ובזמנם, וגם הובא ברמב״ם ז״ל, ע״כ דקאי על המינים והאפיקורסים שבכל הדורות, וגם אי אפשר לומר דקאי רק על המינים שבזמן הבית, כי מה נפקא מינה לן בזה הרי מה דהוה הוה, והבית השלישי הרי לא יחרב עוד כנודע וכמבואר במם׳ מגילה בסידור תפלת השמ״ע, שקודם בנין הבית יכלו המינים והאפיקורסים, ואם כן איך אמרו סתמא על המינים והאפיקורסים שבכל הדורות וכל הזמנים שטעם העונש הקשה עליהם הוא בשביל שפשטו ידיהם בזטל שהוא בית המקדש, הלא אין לנו ביהמ״ק זה קרוב לאלפים שנה, ואיך אפשר לומר עליהם שפשטו ידיהם בדבר שאינו במציאות כלל. וצריך לומר שהוא ע״ד שאמרו חז״ל כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, והמינים והאפיקורסים גורמים בעוונותיהם שלא נבנה בית המקדש, ולכן הוי כאלו החריבו אותו, ועבור זאת נקראים פושטים ידיהם בזבול. א״נ אפשר לומר ע״ד שאמרו שביהמ״ק של מעלה נבנה ע״י עבודת הצדיקים ומעשיהם הטובים, וכשיהי׳ נגמר הביהמ״ק של מעלה יבא משיח צדקנו, אבל הרשעים במעשיהם גורמים חורבן למעלה והורסים מה שהצדיקים בונים שמה במכישיהם הטובים. ופ״א אמר מרן הקדוש מצאנז בעל דברי חיים זלה״ה בשלחנו הטהור, שהביהמ״ק של מעלה נגמר אלא שחסר עדיין הפרוכת. וענה הרה״ק ר״י מעאמאשוב זלה״ה שאנחנו מאמינים באמונה שלימה שרבינו הק׳ יוכל לעשות הפרוכת. ולא השיב אז הד״ח זלה״ה דבר. אלא פעם אחרת כשישב אל השלחן התחיל לומר ״מהיכן אתם יודעים שלא עשיתי את הפרוכת, אלא שרשע גדול במעשיו קרע אותו״. ומבואר בגמרא חגיגה דן י״ב גבי ז׳ רקיעים שברקיע הנקרא זבול בו ירושלים וביהמ״ק ומזבח בנוי, ואם כן אלה הרשעים גורמים בעוונותיהם עד לב השמים ברקיע הנקרא זבול ששם ירושלים וביהמ״ק, ונעשים שמה חורבנות ר״ל ע״י עוונותיהם, והם פושעים ידיהם בזבול ומחריבין. לכן מתגבר ה ס״ מ להמשיך את העולם אחר מחריבי הזבול ומטעה את הבריות לומר עליהם שהם מצילים, כדי לעכב עי״ז את הגאולה. שומו שמים על זאת. ויתבאר עוד בפנים באורך. ו ב ס פ ר זרע קודש מראפשיעץ כתב בפ׳ תצא עה״כ כי תבנה בית חדש וגו׳ וזל״ק : עפ״י מה שפי׳ ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם, שבונה ירושלים ה׳, ובמה בונה אותה בימינו ע״י הימים שלנו שבכל יום כשאדם עובד אותו ית׳ הכל לפי מעשיו בונה את ירושלים וביהמ״ק וכו׳, כן בונה האדם מישראל שעובד ה׳ בכל יום עד שיהי׳ נבנה בשלימות ב״ב. וכן שממתי מהרב הקדוש מו״ה אלימלך זצוק״ל שכשעשה עליית נשמה ראה שנושאים את כלי ביהמ״ק ואמרו לו שהם אותם הכלים שהוציא הוא מהגלות. ופ״א אמר שנפלה בית טומאה אחד בצורה גדולה מאד, ובכל יום עולים אלפי אלפים בעלי מלאכות בנאים לבנות המומה, אבל יש לי שומר טוב שכשהרב מו״ה יעקב יצחק מלאנצהוט מתפלל תפילת י״ח מתפילת מנחה מפיל כל מה שבונים, והבנתי מדבריו הקדושים שמפיל זה ע״י שע״י תפלתו בונה חומת ירושלים וביהמ״ק ולפי ערך שבונה חומות ירושלים, לפי ערך זה מפיל בהבית הזה של טומאה, כי כשזה קם זה נופל, עכ״ל הק׳. ובזה מובן האיך הרשעים עושים חורבנות בביהמ״ק של מעלה כי הוא זה לעומת זה של כוחות הטומאה שלהם, וה׳ ירחם. ו ה נ ה ראיתי כי שורש הטעות הנמשך בזה בעולם, הסיבה הראשונה היא לפי שלא ירדו לעומקן של דברים בביאור הלכה זו של השלש שבועות, עד היכן הדברים מגיעיס באיסור הנורא של לקיחת ממשלה טרם הגיע הזמן, וע״כ לא התגברו על תאותם להיות ככל הגוים, עם וממשלה שלא כדת. — ושוב מצאו גם אמתלאות להתחבר עמהם אף שהמה מינים וכופרים ומסיתים ומדיחים, בחושבם שכן הי׳ בימי אחאב ומנשה, וח״ו הותרה הרצועה להתחבר לממשלה כזאת, וכל זה בא מפיתויי היצר, ושאני מינות דמשכי, כמו שיתבאר בפנים. והנה עיקר היסוד של איסור שלש השבועות לא מבואר כ״כ היטב בפוסקים כשאר הלכות אחרות המצויין בכל יום ויום בכל הדורות, וכמ״ש הטור יו״ד סי׳ של״ב בדין לקט שכחה ופיאה שבשביל שהאידנא אין נוהגים בהם לפי שהרוב נכרים, לפיכך אין רצונו להאריך בדינים אלו אף שבודאי יש מציאות שיהי׳ באיזה דור מקומות שיהי׳ שדות לישראל במקום שאין רובם נכרים, כמו שהוא גם עכשיו בא p ישראל בכמה מקומות, אבל יען שלא היה כן בזמנו לא רצה להאריך בדינים אלו. ובביאור יותר כתב הטור בתחלת סי׳ של״א בדיני תרומות ומעשרות, שכיון שאינו נוהג נ חיז לארץ, לא רצה להאריך בהם, אף שודאי הי׳ נוהג אז נ איז ישראל, כי לא מצאו לנהיז לבאר רק הנוהג בזמנם ובמקומם. ונראה שהוא ע״ד שכתב החובת הלבבות בהקדמה, שנשאל א׳ מן החכמים שאלה נכרית בעניני הגירושין, והאריך ■להוכיחו ולביישו ע״ז, שיען שעדיין לא השלים את נפשו בכל הידיעות ההכרחיות שיש חיוב על האדם שלא להתעלם מהם בשום זמן, למה יטריד נפשו בשאלה נכרית, והאריך שם בחובת הלבבות ובפירושיו בענין זה עיי״ש. ונראה שבשביל זה היה דרכם שלא לבאר אלא הדינים הנוהגים בזמנם ובמקומם, כי התוה״ק ארוכה מ איז מדה והלבזגות קצרות, שלא יוכלו עמוד לתכלית הידיעה כראוי אף במה שצריכין לידע בכל רגע ורגע, לכן לא רצו להטריד עוד במה שאינו נוהג בימיהם, שלא לקצר ממה שיש הכרחי לידע באותו הזמן. ואמרו חכז״ל בבבא מציעא דף קי״ד ע״ב בארבעה לא מצינא, בשיתא מצינא, ופירש״י ז״ל בחמי׳ זרעים אינו נוהג בחו״ל וכן טהרות. ובתשובת לחם רב שבמקומות שאץ המלטת נותנת רשות לפסוק בדיני ממונות, אף הגדולים שבשם ו י ו א ל ה ה ר מ ה מ ש ה יא אינם בקיאים כל כך בדיני ממונות, יען שאין עוסקים בהם. וענין זה של התעוררות תטעה לעבור על השבועות הללו לא מציט מימי בן טזיבא עד זמנו של הרמב״ם שהוא לערך אלף שנים, וכן מזמנו של הרמב״ס עד ימי הש״ץ, וכן אחר זמט של הש״ז עד עכשיו בדורותיט אלה, עכ״פ חלפו ועברו הרבה מאות שנים שלא עלה טל לב שוס אדם לעבור על זה, ולא חשבו כלל על כך. ממילא היה דבר שאינו מצוי בלל, ילכן הפוסקים שבכל אלו הדורות לא ראו שום צורך לבאר ענין זה בזמניהם, וע״כ לא נתבאר■ זה כ״כ בפוסקים. אבל כל אשר שם לב לאותן הפוסקים ראשונים וגדולי האחרונים שדברו מזה, ימצאו דברים גרורים שלא לטעות בדבר. והנה זה ודאי שאלו השטעות המה הלכות קבועות בלי שום חולק, שהרי ר״י בסוף כתובות שחידש את ההלכה שאף יחיד אסור לעלות למדו מאלו השבועות, ור״ז שחלק על ר״י בהלכה זו טרחו שם בגמרא ליישב ולפרש השבועות גם אליבי׳, אלמא שאי אפשר לומר שיש איזה חולק באלו השבועות, אלא כולי עלמא מודי בהו דהלכתא רבתא נינהו בעונש חמור ימר ר׳׳ל, מה שלא מציט עונש קשה כזה בשום עבירה שבכל התורה כולה. ולכן נתתי אל לבי להעלות על הגליון ביאור סוגיא זז בכל פרטיה וכל המסתעף בעניני מדינה זו, וההתחברות אליה, וגם לקיחת מלק בהבמירזת שלהם, ומה שיוצא בכ״ז הלכה ברורה לאמיתה של תורה. והנה הרבה יותר ממה שכתוב כאן יש בענין זה שאי אפשר להביא הכל על הגליון, ובפרט שאני עמום התלאה ברוב טירדות עצומות ומרוטת הרבה יותר מכפי כוחי, אלא שבחמלת ה׳ טלי זה המעט שעולה בידי בכל הענינים שאני עמל ויגע ואין לי זמן ולב פנוי לסדר הדברים כראוי, ואולי לפעמים באתי בארוכה בלשון שאינו מסודר כ״כ, ולפעמים בקצרה, עכ״ז אקוה שימצאו אנשים שאחר העיון בכל הדברים שכתבתי, יהי׳ להם תועלת מדברי. ואם יעלה בידי שאזכה להוציא מהמבוכה בדעה הרעה הזאת אף אחד מישראל, הכל כדאי, כי אם נקח כל פירצות הדור והעבירות המרובות הנעשות בכל העולם וישימו אותם בכף מאזנים אחת, ומדינה הציונית בכף מאזנים השני׳, תכריע את הכל, שהוא השורש פורה ראש ולענה של אבי אבות הטומאה שבכל אבות הנזקין שבכל העולם כולו, והן המה המטמאים את כל העולם כולו. ובזה המעט שכתבתי הבאתי הרבה טעמים לחומר האיסור הנורא של התחברות אליהם ושל הליכה אל הבחירות, ויש בזה עוד הרבה יותר מה שאי אפשר להעלות על הגליון, אבל אם גם מי שהוא יערער על הדברים שכתבתי, אף אם לא ישאיר לו אלא טעם אחד ממה שכתבתי, די להבין חומר האיסור שיש בזה. אבל לדעתי כל מה שכתבתי המה דברים ברורים, כי לא כתבתי כלום מדעת עצמי, אלא לקטתי הכל מדברי חכז״ל וגדולי הראשונים והאחרונים בקצת הסבר וביאור דבריהם ז״ל, ולפעמים קצת פלפלת כל שהיא, כדרכה של תורה מה שיש תועלת להענין מאותו הפלפול, אגל לא כתבתי פלפולים ארוכים אלא הערות השייכים לביאור העניניס. וכבר אמרתי גמה שאמרו חכז״ל בגמרא שבת דף נ״ה מעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב״ה וחזר בה לרעה חיז מדבר זה וכו׳, אמרה מדת הדין לפני הקב״ה מה נשתנו אלו מאלו, אמר לה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים, אמרה לפניו רבוש״ע הי׳ להם למחות ולא מיחו, אמר לה גלוי וידוע לפני שאס מיחו בהם לא יקבלו, ואמרה לפניו אס לפניך גלוי לפניהם מי גלוי וכו׳ וממקדשי וכו׳, תני ר״י אל תקרי מקדשי אלא מקודשי אלו גני אדם שקיימו את התורה טילה מאלף עד תיו. — וקשה לכאורה מה שאמר שקיימו את התורה כולה מאלף עד תיו, הלא כיון שלא מיחו בידם הרי לא קיימו מצות עשה דהוכח תוכיח וחסר להם אותה המצוה מקיום התורה כולה. וברמג״ן פרשת תבוא עה״כ ארור אשר לא יקים וגז׳ הביא מהירושלמי דקאי על החיוב להקים התורה גיד המבטלים אותה, וכתב שם וז״ל: ואפילו הי׳ הוא צדיק גמור והי׳ יכול להחזיק התורה גיד הרשעים המבטלים אותה, הרי זה ארור עיי׳׳ש, וא״כ חמורה מצוה זו יותר משאר המצוות, וכן בסוטה דף ל״ז ע׳ ע איתא שנכרתו אלפים בריתות בברוך ו י ו א ל ה ק ד מ ה מ ש ה וארור פל הפרגוח, וחיוג הערבוה הוא מה שצריך למחות, ונכל אופן אין מצוה זו פחותה משאר מצות, וא״כ איך קאמר פליהם שקיימו כל כתורה נולה מאלף פד תיו. ואמרתי* p r t דבגמרא פרכין דף ט״ז פ״ג יש פלוגתא עד כמה היא מצות תוכחה, רג אמר פד נדי הכאה, ולשמואל עד כדי קללה, ולר״י עד כדי גזיפה. וכן הוא שס פלוגתא דתנאי ר״א ור״י ובן עזאי. וכרמנ״ם כפ״ו מהל׳ דפות הלכה ז׳ פסק כרב, שהשיעור הוא עד כדי הכאה. והסמ״ג הקשה עליו שהרי גכל מקום רב ור״י הלכה כר״י, ופסק כר׳׳י דפד נדי נזיפה. והביאו שם בהגה״מ וכתב אח״כ שים ראיה לכרמב״ם ממדרש תנחומא פרשת תזריע דאמר : אמרה מדת הדין מה נשתנו אלו מאלו וכו׳ עד אעפי״כ היה להם להתבזות ולקבל על עצמם הכאות מישראל כשם שהי׳ הנביאים סובלין, שהרי ירמי׳ וישעי׳ כמה צרות סבלו מישראל כדכתיב גוי נתתי למכים וגו׳, מיד חזר הקב״ה ואמר למלאכי חבלה וכו׳ עכ״ל. ומבואר מזה שהחסרון הי׳ שלא סבלו הכאות כמו אותן הנביאים, ושמע מינה שמיחו בהם אלא שלאי הי׳ עד כדי הכאה, שאלו לא הי׳ מוחין בהם כלל הול״ל יותר מזה שלא מיחו כלל, ומדאמר רק שלא סבלו הכאות, זהו הדבר התלוי בפלוגתא, דלשיעת ב״ע ור״י שהסמ״ג פסק כוותייהו, שפיר קיימו מצות תוכחה אעפ״י שלא הי׳ עד כדי הכאה. וידוע שבשעה שמדת הרחמים והחסד שולט בעולם סומכין על שיטת המקילין, ולכן טרם שהי׳ שליטת מדת הדין בעולם, נאמר עליהם שקיימו כל התורה טלה מאלף עד חיו כדעת ב״ע ור״י, כי באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, כאשר כן הוא בכל פלוגתות תנאים ואמוראים, אך אחר ששלט מדת הדין בעולם נקטו כדעת המחמירין, דצריך עד כדי הכאה, שגם הרמב״ם פסק כוותי׳, ולפי״ז לא יצאו ידי חובתם במחאה, יען שלא הי׳ עד כדי הכאה, ולכן שלטה בהם מדת הדין על שלא מיחו. וחזינן מזה עד היכן הדברים מגיעים. וכתב הרמב״ם ז״ל בספר המורה ח״ג פ׳ כ״ט בדבר מה שהי׳ לא״א ע״ה עם בני דורו, וז״ל שם באמצע הדברים: אק ספק אצלי שהוא ע״ ה כאשר חלק פל דעת בני אדם כולם, שהיו מקללים ומגנים ומבזים אותו התופים ההם, וכאשר סבל הכל בעבור השם, וכן הדין לפשות לכבודו, פכל״ק. ויש להבץ לכאורה, מאמר שכבר סיפר שכן עשה אברהם אבינו ע״ה, שסבל הכל בעבור השם, הנה ודאי הל מה שעשה א״א פ״ ה הי׳ הכל כדין וכהלכה, ולמה הוצרך לומר אח״כ שכן הדין לעשות, וכי יעלה על הדעת שאברהם אבינו ע״ ה פשה ח״ו שלא כדין. וצ״ל לפי שאפשר לחשוב שמה שעשה אברהם אבינו ע״ ה בך, עשה זאת ממדת חסידות, שהרי חסיד ופרוש מותר לו למסור נפשו על המצות אף במקום שאין חיוב מצד הדין למסור נפשו, ולכן דייק שפיר ואמר שמה שעשה עשה פל פי הדין שכן הדין לפשות לכבודו, ולא מצד מדת חסידות. ולפי״ז כיון שהוא מצד הדין, א״כ כל אדם מחויב לעשות כן, ואין להתחשב כלל למה שיאמרו הבריות, אס הדבר טג ע לכבודו ית״ש ולכבוד תורתו הקדושה. ויש לדייק עוד בדברי חכז״ל במסכת שבת הנ״ל, דהנה ביבמות דף ס״ ה ע״ב איתא כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע, ר״א אומר חובה, שנאמר אל תוכח לן. ורבינו בחיי בריש פרשת שמות כתב שג׳ כתות אנו מצווין שלא להוכיחס, והם לצים וכסילים ורשעים, והביא כ״ז מקראי. וצריך לחלק כמו שחילקו התוס׳ שם בשבת, דהינא דיש ספק אם יקבלו תוכחה, צריך להוכיחם, כמו דאיתא שם לפניהם מי גלוי, אגל היכא שיודעים אנו ברור שלא קבלו, אין להוכיחם. וצריך להבין לכאורה האיך אפשר לאדם לידע בודאי מה יהי׳ אח״כ, אם יקבלו או לא יקבלו תוכחה, ומי גלוי זה לבני אדם. וצריך לומר דמיירי היכא דמוחזק בכך שאינו מקבל תוכחה, כיון דסוקלין ושורפין על החזקות, הוי זה כודאי. או י״ל ע״ד שכתב האלשיך הק׳ בפירושו למשלי עה״כ אם יפתוך חטאים אל תאבה, שדייק למה הוצרך הכתוב להזהיר שלא ישמע לשפוך דם נקי, ופי׳ הכוונה שלזה שאומר לשפוך דם נקי אל יאבה לשמוע אליו להתחבר עמו בשום דבר אף בדבר טוב, ושמא תאמר אם כן בטלת ממנו מצות השגת רשעים בתשובה, לזה אמר שאם העיז ובירמי׳ י״ד פסוק י״ג : ואומר אהה ה״א הנה הנביאים אומרים להם לא תראו חרב ירעב לא יהי׳ לכם, כי שלום אמת אתן לכם במקום הזה, ויאמר ה׳ אלי שקר הנביאים נבאים בשמי, לא שלחתים ולא ציויתים וגו׳ שקר וקסם מתנבאים לכם, לכן כה אמר ה׳ על הנביאים וגו׳, והעם אשר המה נבאים להם יהי׳ וגו׳. — והנה מובן מאליו שאי אפשר לפרש סתם שירמי׳ הנביא סיפר להקב״ה מה שאומרים נביאי השקר כהוכחה וטענה, כי הלא ידע שאין בהם אמת, אבל פירשו בזה הרד״ק ושאר מפרשים, שהיא תפלה ולימוד זכות על ישראל, וכן הוא בתרגום יונתן שירמי׳ אמר קבל בעותי ה׳, שכיון שנביאי השקר מתעים אותם א״כ אץ בהם אשם ואין מן הראוי לענוש אותם, כי מה יעשה העם שאין יודעים להבחין בין האמת והשקר, ובזה רצה להצילם מהעונש שהזהיר אותם הקב״ה. ולפי זה יש להבין מה השיב לו הקב״ה שהמה נביאי שקר, וכי לא ידע ירמיה מזה, אלא שכוונתו היה רק ללמד ז ט ת על ישראל, ומתשובת הבוי״ת בפסוק לכאורה לא מבואר שוס תשובה על דבריו מדוע אין בדברי ירמי׳ לימוד זכות. אמנם הרד׳׳ק שם ביאר בארוכה, שהי׳ לאותן נביאי השקר כח להגיד עתידות ונתברר כי צדקו דבריהם בכמה עגינים, ובזה יכלו להטעות את ישראל שלא יפחדו מדברי ירמי׳ כשהזהיר אותם על העונשים, כי המה הרגיעו את דעתם באומרם כי רואים הס בנבואה שלא יהי׳ חרב ורעב והי׳ מייפים להם מעשיהם הרעים. וזה שאמר הקב״ה, אעפ׳׳י שנביאי השקר מתעים אותם, מכל מקום הי׳ להם להבחין בין נביאי האמת ■לנביאי השקר, כי נביא אמת מעמיד אותס על תורת משה, ונביאי השקר מייפים להם ע״ז, שזה ביטול התורה, ואעפ״י שנוכחו לדעת כי נתקיימו כמה דברים ממה שהגידו להם נביאי השקר בעתידות, עכ״ז הי׳ להם לתלות הדברים ההם בקסם ולא בנבואה, כי הלא דבריהם מכוונים לביטול התורה, והיא כעכו״ם, שאפילו יעשה אותות ומופתים אמרה תורה יומת כי דבר סרה. וכבר אמר הכתוב הטעם למה מתקיימים האותות והמופתים ההם של נביאי השקר וקוסמי קסם, כי מנסה ה׳ אלקיכם אתכם, את״ד ועיי״ש ברד׳׳ק. ומבואר מכל זה שכל מה שמקורו מבני מפירי הדת ר״ל, זהו ברור שאין זה מהשי״ת, אלא הניח אותם הקב״ה לנסות בם את ישראל, ולכן אז בימי ירמי׳, בחורבן בית ראשון, נענשו בני ישראל בעונש רע ומר כל כך, אף שגם נביאי השקר היו מגידים עתידות ונתקיימו דבריהם, וגם לא הי׳ מציאות להבחין שאין דבריהם אמת אלא במבחן זה שבדבריהם הי׳ ביטול דברי תורה, שזה ודאי אין במציאות שיהי׳ מאת ה׳, ולא הועילה גם תפלתו של ירמי׳ הנביא ללמד עליהם זכות שתועים המה אחרי נביאות נביאי השקר, כי אין מקום להסתפק בדבר. ומכל שכן בהקמת אותה המדינה הציונית, המעבירה על הדת ר״ל מאות רבבות אלפים מישראל, שזה גרור שכל מי שמאמין בהשי״ת אין אצלו שום ספק שהמה מקור הטומאה הארורה של המינות והכפירה ר״ל, אויבנו שכך עלתה בימינו, ואיככה נוכל לשקוט ולראות בהפרת עיקרי האמונה ויסודות כל התורה כולה. ובפרט שאם כל היראים הנמצאים עוד בדורינו ישימו יד לפה שלא לדבר האמת, גם יטמנו ידם בצלחת שלא לכתוב האמת מאימת הדור, א״כ ישתכח ח״ו דרך האמת לגמרי מהדור, וכל מה שהרעישו העולם הגאונים והקדושים נ״ע שבדורות שלפנינו, על סכנת הציונים המבלים העולם, נ מ ע ט יבא לידי שכחה, ואם גם להלאה יהיו דברינו בהטמנה ולא יתגלו לעיני העולם, א״כ ישתכח לגמרי ח״ו האמת בעיקרי האמונה ויסודי התוה׳׳ק, אשר אף אם יעזור השי״ת שיבא עוד זמן שיקם סערת הציונים לדממה, אבל כיון שנשתכח דרך האמת ואין איש שם על לב מי יורה דעה ומי יבין שמועה להקים עולה של תורה, כי שתיקת כל הדור ודאי שתיקה כהודאה גמורה, ואין עולה עוד על הלב להתבונן עד כמה נטבע ונשקע העולם בשקר העצום המהרם כל התורה כולה. וע״כ אחריות גדול ועצום מועל עלינו לצעוק ככרוכי׳ גלוי לכל ישראל נגד הטומאה העמוקה שהתפשטה כל כך בדורינו, ותקותינו שימצאו הרבה אנשים שאף אם עכשיו לא יועיל להם מאומה, מכל מקום לאו כל הזמנים שוות, ויבוא עוד זמן שיפתחו איזה לבבות בני ישראל ויפקחו עיניהם ויגיעו לאזניהם הקולות המצלצלים מדרך הראשונים, שבקשו אמת ואמונה כראוי. משא״כ אם ח׳׳ו הקולות יחדלון, ואין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם בכל גבולי ישראל ח״ו ו י ו א ל ה p ד מ ה ה ש מ ואנו רואים בפירוש הרד״ק הארוך על תהליס שנכמה מזמורים האריך לסתור דעת הנוצרים שמביאים משם ראי׳ להנוצרי ר״ל, וכן הרמב״ם באגרת תימן כתג לסתור מה שהביא אחד ראי׳ מהתוה״ק על המחמד. והנה הנוצרים באו עם חיבורים רבים ארוכים בראיות משוגות, ולא הביא הרד״ק הכל, כי אי אפשר לעפל בכל השקרים ודמיונות שאין שיעור, אעפי״כ טרח הרד״ק בכמה מזמורים לבאר שלא יהי׳ מקום לטעות ח״ו כשיטת הנוצרים, ומבקשי האמת באו לידי הכרה אף ביתר הדברים שלא הובאו בדברי הרד״ק, והאמת עד לעצמו. ובדורותינו אלה ככה עושים הדתיים הנגררים אחר הציונים ומשתתפים עמהם, שמביאים ראיות מהתוה״ק לשיטת הציונות בלבושים שונים ומטעים בזה אף לבבות תמימי דרך, כמו שעשו הצדוקים והנוצרים וכת הש״ך וכל מפירי התוה״ק בזמניהם. ועוד יותר מזה עכשיו שהתלבשו באיצטלא ירושלמית גשם חיבת הארץ והצלת ישראל, והשקרים והזיופים מרובין הם עד אין שיעור להטעות עיני הבריות. ובקונטרס הזה כתבתי בדרך אגב לסתור כמה ענינים שהתפשטו מהם בעולם להטעות עיני הבריות, וכל מי שיש לו מוח בקדקדו יראה האמת, אגל אי אפשר לטפל בכל הבליהם ושקריהם ודמיונות שוא ודברי זיופים שלהם להביא הכל על הגליון, כי אין קך לדברי רוח ולבושי השקר ודמיונות כוזבים אין להם גבול, אבל השם לבו לדבר ה׳ רואה כי כל דבריהם הבל הבלים אין בהם ממש וכולם ישאם הרוח. ועכשיו בעקבא דמשיחא■ טרם הבירור האחרון התגברה הסט״א גכח המסיתים והמדיחים של אלה הדתיים מגררים אחר הציונים יותר ממה שהתגברה בכל המסיתים והמדיחים שבכל משך הדורות שהיו מיום שנברא העולם עד עתה, וכל חלקלקות לשונו של הנחש הקדמוני שהי׳ אצל אדם הראשון וכן כל חלקלקות לשונם של כל המסיתים ומדיחים שהיו בכל הדורות בלבושים שונים, כולם לא הגיעו כלל לאותה המדה של חלקלקות לשונם של המסיתים והמדיחים שבזמנינו באופנים שונים ומשונים לירד לחדרי בטנו של כל אחד ואחד מישראל, כי p הוא טרם ביטול הסט״א מישראל, כמו שהבאתי למע^: נ מ תו ם׳ יו״נג וצריכים אגו לרחמים גדולים להנצל מהם ומהמונם. השי״ת ירחם עלינו ברחמיו העצומים עד אין שיעור וערך, ובמהרה ישמחנו כימות עניתנו, ונזכה להתקרב אליו ית״ש בקדושה ובטהרה ולראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן בב״א. וקראתי שם הקונטרס הזה ״ויואל משה״ משני טעמים, הא׳ מפני שחכז״ל אמרו בספרי דברים וגכ״מ במדרשים, וכן הוא בגמרא נדרים דף ס״ ה ע״א אין ויואל אלא לשון שבועה, שנאמר ויואל שאול את העם. ולפי שהקונטרס הזה מטרתו לבאר השבועה שהשביע הקב״ה את ישראל, שפיר שייך עליו שם ויואל משה. ואף ששבועה זו היא בשיר השירים, מכל מקום הרי מבואר במד״ר פ׳ יתרו פ׳ כ״ח שכל מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מהר סיני, שכן משה אומר להם לישראל כי את אשר ישנו פה טמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום. ובפרט שיר השירים, שאמרז״ל בפי׳ שהוא מסיני כמו שהביא האלשיך ז״ל, וכל מה שניתן בסיני הי׳ על ידי משה רגע״ה, א״כ הוי שבועה זו ג״כ בלשון ויואל משה, שהשביע את ישראל, כדכתיב ויואל שאול את העם, שהשביעם. וגם מה שדרשו חכז״ל שם במקומו שהשביע יתרו את משה שלא ישוב למצרים בלתי רשותו ג״כ הוי מעין שבועה זו, דלכאורה אין להבין, כיון שראה יתרו שמשה רבינו ע״ה איש קדוש הוא, כי הרי מבואר במד״ר שם שראה שהמים נתברכו בשבילו, ועוד נסים, ומבואר בפרקי דרבי אליעזר פ״מ שהמטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון בגן עדן ואח״כ לאבות הקדושים עד שגא למצרים ולקחו יתרו ונטעו בתוך גן ביתו ולא הי׳ יכול אדם ליקרב אליו עוד, וכשבא משה לביתו נכנס לגן ביתי של יתרו וראה את המטה וקרא האותות אשר עליו, ושלח ידו ולקחו, וראה יתרו ואמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים, לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה יעיי״ש, א ״כ הלא ראה יתרו שמשה הוא הגואל ישראל, ובודאי אינו נחשד לדבר שקר ושלא יעמוד בדיבורו, אם כן למה היה לו להשביע אותו, וכי לא סגי לי׳ בהבטחה, אלא דוקא ע״ד שבועה. א^ ם י ק שהי׳ יתרו יודע שמשה עתיד לחזור למצרים לגאול את ישראל, ואם כן הגאולה תלוי בו, ו ש ה היו יראים שניהם פן ואולי מחמת רוב