ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן כט

  << סימן כח• מאמר שלוש שבועות• סימן ל >>

~ סימן כט ~

וכבר אמרתי הנראה לפענ"ד בפירוש של רש"י ז"ל על פי דברי הגמרא בבא מציעא דף פ"ה (ע"ב) אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה ליה ולא אתא, אמר ליה מאי טעמא נגה ליה למר, אמר ליה אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה וכן ליצחק וכן ליעקב, ולוקמינהו בהדי הדדי, סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה. אמר ליה ויש דוגמתן בעולם הזה, אמר ליה איכא ר' חייא ובניו, גזר רבי תעניתא אחתינהו לרבי חייא ובניו, אמר משיב הרוח ונשב זיקא, אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא, כי מטא למימר מחיה המתים, רגש עלמא, אמרי ברקיעא מאן גלי רזיא בעלמא, אמרי אליהו, אתיוהו לאליהו מחינהו שתין פולסי דנורא, אתא אידמי להו כדובא דנורא על בינייהו וטרדינהו. ופירש שם המהרש"א ז"ל דאתי לומר שלא אתי עדיין זמן המשיח. והרי מבואר שהיו צדיקים אשר היה להם הכח בתפלתם כל כך כמו רבי חייא ובניו שתפלתם היתה מכריחה להביא ביאת המשיח אף בלא זמניה, כמו אילו היו מתפללין כל האבות ביחד, ושלכן היה ההכרח לטרדינהו מתפלתם, ותפלה כזאת ודאי בגדר דחיקת הקץ, ומובן לפי זה שזהו הגבול מה שנאסר בשבועה.

ונראה דאף שרבי חייא ובניו היו תלמידי רבי ונכנעין מפניו, כמבואר בגמרא מכל מקום בכח התפלה היו הם יחידים בדורם, כמבואר בגמרא שלא אמר אליהו שיש דוגמתן בעולם הזה רק על רבי חייא ובניו, וכידוע שיש בחינות ומדריגות שונות בצדיקים ואין אחד דומה לחבירו, ויוכל להיות שבענין אחד הוא גדול מחבירו, ובשאר ענינים חבירו גדול ממנו.