רבי יואל טייטלבוים

משרות: אדמו"ר מסאטמאר, גאב"ד ירושלים

משרות קודמות: אב"ד אורשיווא, אב"ד קראלי.

חיבוריו: "ויואל משה", "על הגאולה ועל התמורה" ו"דברי יואל"

תאריך הסתלקות: כ"ו אב ה'תשל"ט

מקום מנוחתו: בית החיים בקרית יואל, ניו יארק

קורות חייו

ראשית חייו

נולד ביום ח"י טבת תרמ"ז בעיר סיגעט שהייתה באותם שנים תחת השלטון האוסטרו-הונגרי, לאביו רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים אב"ד סיגעט ובעל 'קדושת יום טוב'.

כבר מצעירותו ניכר היה עליו שנשמה גבוהה וכשרונות עילויים שוכנים בקרבו, ואביו ואחיו הגדול רבי חיים צבי טייטלבוים (בעל 'עצי חיים' ולימים ממלא מקום אביו ברבנות סיגעט) השקיעו רבות לגדלו לתורה וליראה, בסעודת בר המצווה שלו הפליא את כל הנוכחים בפלפול ארוך שחידש בסוגיית "המוצא תפילין".

עוד לפני נישואיו בגיל שבע עשרה נסמך להוראה ע"י שמונה מגדולי הדור ההוא, בתוכם רבי שלמה יהודה טאבאק דומ"צ סיגעט בעל 'ערך ש"י', רבי משה גרינוואלד אב"ד חוסט בעל 'ערוגות הבושם' ורבי אליעזר חיים דייטש אב"ד באניהאד בעל 'פרי השדה'.

על כס הרבנות

בחודש שבט תרס"ד נשא את ביתו של רבי אברהם חיים הורוויץ האדמו"ר מפלאנטש שהתגורר באותה העת בראדומישל (בהמשך נולדו להם שלוש בנות שכולם לא הותירו אחריהם זרע של קיימא), ימים מספר לאחר חתונתו הסתלק אביו והוא עבר לגור בסמיכות לחמיו, שנה לאחר מכן השתקע בעיר סאטמאר ושם החל להנהיג את עדת צאן מרעיתו, שם הוא אף הקים בה את ישיבתו שעד מהרה יצא שמה לתהילה וטובי התלמידים נהרו אליה.

בשנת תרע"א התמנה לרבה של העיר אורשיווא, גם שם יסד ישיבה ופעל רבות להרמת קרן התורה והדת בקהילה עד שנודעה לשם ולתהילה, למרות גילו הצעיר נמנה בין החותמים על מכתב – עליו חתמו גדולי הרבנים בהונגריא – המשווה את דינם של הציונים והמזרחים לקהילות הנאולוגים, המכתב התפרסם שוב בשנת תרצ"ז עם תוספת דברים ממנו.

בעת פרוץ מלחמת העולם הראשונה עזב את העיר מחמת הסכנה ושב לעיר סאטמאר, בשנת תר"פ כאשר נפטר רבי יהודה גרינוואלד אב"ד סאטמאר ביקשו חסידיו שבעיר למנותו לממלא מקומו אך לא אסתייעא מילתא, בשנת תרפ"ב שב לעיר אורשיווא. בשנת תרפ"ב השתתף באסיפה שנערכה בעיר טשאפ בראשות האדמו"ר ממונקאטש רבי חיים אלעזר שפירא בעל 'מנחת אלעזר' כנגד תנועת אגודת ישראל.

בחודש אדר תרפ"ו הוכתר לרבה של קראלי במקום רבי שאול בראך, הוא הקים בה את ישיבתו מחדש, בתקופה הזו החלו גם חסידי סיגעט – שעד אז סרו למרותו של אחיו הגדול שהסתלק ביום ו' שבט תרפ"ו – להסתופף בצילו, השפעתו הכבירה הלכה וגדלה וגברה הערכתם של גדולי הדור ההוא אליו.

בשנת תרצ"ב ביקר לראשונה בארץ הקודש, הופעתו עשתה רושם רב על היהדות החרדית שלמדה להכיר בגאונותו וצדקותו, היו אף שחפצו למנותו לממלא מקומו של רבי יוסף חיים זאנענפעלד, ביוזמתו של רבי ישראל יצחק רייזמאן חבר בד"צ העדה החרדית אף הוקם 'ועד פעולה' מיוחד שמטרתו היתה לפעול להצלחת המינוי, אך הוא סירב לקבל את ההצעה.

בשנת תרצ"ד התמנה לרבה של העיר סאטמאר שם נהג את נשיאותו ברמה, בישיבתו הסתופפו באותה העת כ- 400 מאות בחורים והוא ניהל את כל ענייני הרוחניות בעיר ובגלילותיה, מצודתו היתה פרוסה על כל קהל עדת ישראל בכל מקום שהם והוא היה לראש המדברים באסיפות גדולי וצדיקי הדור.

בה' שבט תרצ"ו נפטרה עליו אשת נעוריו. ביום י"ג אלול תרצ"ז נשא את הרבנית אלטע פייגא בת רבי אביגדור שפירא האדמו"ר מטשענסטאכאוו.

נס ההצלה

בימי חורבן יהדות אירופא בעת שהנאצים ימ"ש פלשו להונגריא הוא לא שהה בעיר אלא בעיר סעליש כך שבהמשך יכל להסתתר מאימת הקלגסים שחיפשוהו, לאחר חג הפסח תש"ד הוא ניסה להמלט לרומניא אך נתפס והוכנס לגיטו בקלויזנבורג, בחודש תמוז תש"ד הוא נמנה בין נוסעי רכבת ההצלה שמימנה הקהילה החרדית בבודאפעסט (ועליה השתלטו העסקנים הציוניים) ובמשך חמשה חודשים הוא שהה עם רוב נוסעי הרכבת במחנה בערגן-בעלזן, באותה תקופה הוא מסר את נפשו להמשיך להקפיד על קוצו של יו"ד כולל הקפדותיו בענייני נקיות ואפילו לא גילח את זקנו למרות שהוא הסתכן בכך בנפשו, ביום כ"א כסלו תש"ה לאחר השתדלויות חובקות זרועות עולם הוא הגיע לחוף מבטחים בשווייץ הנייטראלית.

לאחר שנות הזעם

באלול תש"ה יצא משווייץ לארץ ישראל אליה הגיע בתחילת שנת תש"ו, הוא התיישב בעיה"ק ירושלם והקים בה את בית מדרשו, הוא הקים ישיבה ומוסדות לפליטים, וכן ייסד שמונה עשרה תלמודי תורה (!) על טהרת הקודש בכל רחבי הארץ.

בכדי להקים את המוסדות הרבים הוא נטל על עצמו חובות רבים ובשל כך לקראת שנת תש"ז הוא נסע לגיוס כספים בארה"ב, האנייה בה הפליג עגנה בנמל בראש השנה תש"ז ובשל כך הוא נמנע מלרדת ממנה עד מוצאי יום טוב, למרות שבתחילה תכנן לשוב לארץ אך בתקופה בה שהה בארה"ב מעשה שטן הצליח והציונים הקימו את מדינתם ובשל כך הוא העדיף להישאר בארה"ב והשתקע בשכונת וויליאמסבורג בה הקים את חצירו שעד מהרה גדלה בכמות ובאיכות עד שהיתה לאחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם.

איש על העדה

בשנת תש"ט בעת שהתקיימו הבחירות הראשונות לכנסת המינים עמד רבינו בראש האוסרים את ההשתתפות בבחירות וכפי פסקם של בד"צ העדה החרדית ובראשם הגאב"ד רבי זעליג ראובן בענגיס בעל 'לפלגות ראובן'.

בשנת תשי"ב הגיע לביקור בארץ ישראל לחיזוק היהדות החרדית במהלך הביקור הוכתר על ידי מנהיגי העדה החרדית לנשיא העדה וסוכם כי בעתיד ימונה לאיש על העדה – גאב"ד העדה החרדית בעיר הקודש, ואכן בשנת תשי"ג לאחר הסתלקותו של רבי זעליג ראובן בענגיס מונה לגאב"ד.

בט"ז טבת תשט"ו התקיים כנס היסוד של 'התאחדות הרבנים דארצות הברית וקנדא' שעמדה תחת נשיאותו והנהגתו.

לקראת סוף השנה הגיע לביקור נוסף בארץ הקודש כאשר רכבת מיוחדת נשכרה לצורך הנסיעה וקבלת פנים נלהבת התקיימה בשערי ירושלם ומשם ליווהו כל הקהל רגלי עד לשכונת מאה שערים, באותה תקופה התקיימו הבחירות השלישיות לכנסת המינים וחלק נכבד מהביקור הוקדש להשמעת דעת תורתו כנגד ההשתתפות בבחירות הללו, דבר הביקור עורר עניין רב והוא היה לאחד הנושאים המדוברים בפי כל באותה העת, בשנת תשי"ט הגיע שוב לבקר בארץ הקודש והתקבל שוב בכבוד מלכים, כאשר הפעם מהרכבת שנשכרה לשם המסע הוסרו כל סמלי הציונים ואף מהכרטיסים שנמכרו לנוסעים, מה שעורר דיון בכנסת המינים.

בשנת תש"כ הוציא לאור את מאמר 'שלש שבועות' מספרו 'ויואל משה' בו פרש כשמלה את דעת התורה הקדושה כנגד עצם קיומה של המדינה הציונית וכנגד ההתחברות עמה וההשתתפות בבחירות לכנסת המינים, בהמשך נוספו המאמרים 'ישוב ארץ ישראל' ו'לשון הקודש', ספר זה הפך לספר היסוד במאבקה של היהדות החרדית כנגד הרעיון הציוני הכפרני.

ביום כ"ט סיון תשכ"ה הופיע שוב לביקור בארץ הפעם התקיימו קבלות פנים נלהבות לכל אורך מסלול הנסיעה של הרכבת המיוחדת, ביקורו עורר רושם רב על היהדות החרדית בפרט ועל כלל יושבי הארץ.

בשנת תשכ"ז כאשר הציונים ניצחו את אויביהם הערבים והציבור החרדי היה מבולבל בדעותיו נשא אז – למרות הקשיים והאיומים – במשך שבתות פרשיות 'נשא', 'בהעלותך', 'שלח' ו'קורח' (בנש"ק תורה) את דבריו בהם הפריך את הטענה שכאילו נעשו ניסים לציונים במלחמה הזו ואף אסר את ההליכה לכותל המערבי ולמקומות הקדושים שנכבשו במלחמה, מדרשותיו אלו הוציאו תלמידיו את הקונטרס 'על הגאולה ועל התמורה' כאשר את ההקדמה והסימנים האחרונים בספר כתב בעצמו.

ערוב ימיו

בערב שב"ק פרשת שקלים תשכ"ח לקה באירוע מוחי (סטראק) ומיני אז מיעט להופיע ברבים כמימים ימימה. בשנת תשל"ד הסתיימה הקמת 'קרית יואל' שהוקמה כשכונה בעיר מאנרא (את מעמדה כשכונה קיבלה רק בשנת תשל"ז) ולימים הפכה לעיר 'פאלם טרי'.

ביום כ"ו מנחם אב תשל"ט השיב את נשמתו ליוצרה, בהלוויתו בה נטלו חלק רבבות אלפי ישראל והוא נטמן בבית החיים בקרית יואל כאשר ציונו הקדוש הופך לתל תלפיות לתפילה ובקשת רחמים.

צאצאים בתו מרת אסתר, נפטרה בצעירותה בי"א באלול תרפ"א.

בתו מרת רחל, נישאה לבן אחיו רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים האדמו"ר מסיגט, נפטרה בא' בניסן תרצ"א.

בתו מרת חיה רייזל, נישאה לבן אחותו רבי חנניה יום טוב ליפא מאייר-טייטלבוים מסעמיהאלי-סאסוב, נפטרה בי"ד בחשוון תשי"ד.

ספריו

● ויואל משה, כולל שלש מאמרים: מאמר 'שלש שבועות', מאמר 'ישוב ארץ ישראל' ומאמר 'לשון הקודש'.

● שו"ת דברי יואל, ב' חלקים.

● דברי יואל – מכתבים, ב' חלקים.

● דברי יואל על התורה, ט' חלקים.

● דברי יואל על המועדים, י' חלקים.

● חידושי תורה (חידושי מהר"י ט"ב).

● טיב לבב על התורה, ג' חלקים.

● על הגאולה ועל התמורה.

● אגדות מהרי"ט, ביאורים על אגדות הש"ס.

● תהלות יואל, על תהלים.

● דברי יואל על פרקי אבות.

● דברות קודש מהר"י ט"ב – ימי השובבי"ם, ה' חלקים.

● אגרות מהרי"ט, ב' חלקים.

● קונטרס שלש תשובות – בענין אתרוגי א"י בשנת השמיטה.

ספרים אודותיו (רשימה חלקית)

ספרי הרב שלמה יעקב געלבמאן:

● מושיען של ישראל – תולדותיו וקורות חייו, עשרה חלקים שיצאו לאור עולם ועוד ארבעה שעודם בכתב יד.

● אביר הרועים – קשריו עם גדולי ישראל, שני חלקים.

● רצון צדיק – הקמת קריית יואל, חלק אחד יו"ל והחלק השני בכת"י.

● הרב סענדער דייטש: בוצינא קדישא.

● הרב עזריאל גליק: עזר מקודש.

● הרב יוסף שיינברגר: עולמות שחרבו.

● הרב אלימלך עוזר בודק: תפארת יואל.

● הרב חנניה יום-טוב ליפא שווארץ: זכרון איש חי"ל.