שו"ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קטו: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר מהרי''ט
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצירת דף עם התוכן "{{ניווט|קודם=שו"ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיד|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיד|דף_ראשי=שו"ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו"ת דברי יואל|הבא=שו"ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קטז|תווית_הבא=אבן העזר סימן קטז}} == '''~ סימן קטו ~''' == ב"ה. בדבר אשר שאלוני לחוות דעתי בדבר משפחה הידוע..."
 
החלפת הדף בתוכן "{{ניווט|קודם=שו"ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיד|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיד|דף_ראשי=שו"ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו"ת דברי יואל|הבא=שו"ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קטז|תווית_הבא=אבן העזר סימן קטז}} == '''~ סימן קטו ~''' =="
 
שורה 2: שורה 2:


== '''~ סימן קטו ~''' ==
== '''~ סימן קטו ~''' ==
ב"ה.
בדבר אשר שאלוני לחוות דעתי בדבר משפחה הידועה. והראו לי מכתב קדשו של מרן הגה"ק משינאווע זלה"ה שכתב שאסור להוציא שם רע עליהם, והעיד שהשתדכו עמהם גדולי הדור ויש להם בנים ובני בנים מיוחסים בישראל. גם אחיו הה"ק מקרשאנוב זלל"ה הפליג בגודל האיסור להוציא לעז עליהם.
וכ"ק דודי הרב הגה"צ מוה"ר משה יוסף זלה"ה שהיה אב"ד דק"ק סטראפקוב כותב, שמכיר הרבה מהם שהיו חשובים וחביבים מאוד בעיני אביו הקדוש זלה"ה, הוא כ"ק זקיני הגה"ק מאור הגולה בעל ייטב לב זלה"ה, ועוד כמה מכתבים מגדולים וצדיקים שכתבו שחלילה להוציא לעז עליהם.
ומי אנכי לכתוב בדבר שכבר נפתר בגדולים וקדושים נוחי נפש זלה"ה, וכל דברי אך למותר. אך לבקשת הנעלבים ואינם עולבים באתי גם אנכי בדברי אלה.
והאמת אגיד כי מעולם הצטערתי צער גדול, על עלבון הרבה נפשות יקרות מישראל תלמידי חכמים חסידים ואנשי מעשה, אשר מנהגים את בני ביתם על דרכי התורה והחסידות על דרך שהנחילו אבותינו ורבותינו הקדושים זללה"ה (לא על דרך רוח החדשה השורר כעת בעו"ה, כלל וכלל לא), אשר הוא יקר במציאות בדורות הללו. ואע"פ כן בעניני שידוכים נרדפים המה מחמת הוצאת הלעז.
ויש הרבה אנשים שאינם מקפידים מלהשתדך מבית המתנהג בדרך החדשים, אשר זהו בודאי סכנה מרחפת לקילקול הדורות ח"ו, שלא יצאו מדת תורה הק' בעיקרי מצותיה להפוך הקערה על פיה ח"ו, ושעל זה החיוב למסור את נפשו ליזהר בעניני שידוכין שיהיה מבית שנתחנך על דרכי התורה והיראה כראוי. וזהו היסוד העיקרי הנאמר באברהם אבינו ע"ה <small>(בראשית יח, יט)</small> כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו'. ולכל זה אינם מקפידים כל כך, כמו שמקפידים מלהשתדך מבית שיצאו עליו חשש וקול רינון הזה, אשר אין בו שום שורש על פי התורה הק', אף שבכל ענינים התנהגות ביתו על דרכי התורה והיראה על צד היותר טוב. צער גדול היה לי בדבר הזה.
ומה גם כעת אשר נתפשטה המשפחה הזו ברוב משפחות הבעה"ב החשובים שבמדינה זו, שלרובם יש נגיעה עמם באיזה צד, לאשר נתערבו בישראל ע"י שידוכין דור אחר דור.
ודעתי היה מאז ומקדם, שאף לו יהא אולי היה ח"ו איזה מקרה לא טהור אצלם בשנים קדמוניות, אבל הלכה רווחת הוא בישראל משפחה שנטמעה נטמעה. ובקידושין <small>(עא.)</small>, אמר רבי יוחנן היכלא בידינו הוא. פירש רש"י ז"ל <small>(ד"ה היכלא וד"ה בידינו)</small> שבועה בהיכלו של מקום, בידינו הוא לפסול משפחות ארץ ישראל. אבל מה אעשה שגדולי הדור נטמעו בה. סבר לה כרבי יצחק, דאמר רבי יצחק משפחה שנטמעה נטמעה, אמר אביי אף אנן נמי תנינא. פירש רש"י ז"ל <small>(ד"ה תנינא)</small>, דכל משפחה שנטמעה נטמעה, דאין להפרישה ולהרחיקה [וכו'], אלא יניחם, והם כשרים לעתיד לבוא.
ובמשנה <small>(עדיות פ"ח מ"ז)</small> תנן שלש מחלוקת בדבר, דרבי יהושע אמר הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לא לרחק ולא לקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע. ופירש הברטנורא <small>(ד"ה הלכה)</small> לא לרחק המשפחות המטומעות, דהם כשרים לעתיד לבוא, דהלכה הוא משפחה שנטמעה נטמעה. אלא לרחק המקורבין בזרוע, שהכל מחזיקים אותן בפסולים אלא שנתקרבו בזרוע. ומפרש, כגון משפחת בית הצריפה וקירבה בן ציון, שהיה גבר אלם ובעל זרוע ושבט המושל בידו. ורבי יהודה אמר, לקרב אבל לא לרחק. פירש הברטנורא <small>(ד"ה לקרב)</small> המשפחה הכשירה שנתרחקה בזרוע, הוא מקרב, אבל אינו מרחק אותה שנתקרבה בזרוע. וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם.
וגם דעת החכמים שאמרו לא לרחק, נראה שהוא כדעת רבי יהודה דאף משפחה שנתקרבה בזרוע כשרה לעתיד לבוא. שהרי הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים פרק י"ב הלכה ב' פסק כחכמים, ובהלכה ג' שם כתב הטעם, שהדין הוא משפחה שנטמעה נטמעה.
ועכ"פ כל הפלוגתא סובבת בזה רק למשפחות שנתקרבה בזרוע ואלמות, ולחד פירושא שם בתוספות יו"ט <small>(ד"ה ועוד אחרת)</small> היה זרוע בן ציון ע"י אימת המלכות להמית, וסכנת נפשות היה בדבר, ובכגון דא החמיר רבי יהושע. אבל משפחה [שנתקרבה] מעצמה, גם הוא מודה שכשירה לעתיד לבוא.
ובמשפחה ההיא לא היה מעולם שום אלמות וזרוע ח"ו, אלא מעצמם נתפשטו בישראל ע"י יראת שמים ומדות טובות שיש בהם, ואין ספק שכן הוא הדין. כן היה דעתי מאז ומקדם, שעל פי התורה הק' אין לחוש כלל לקול כזה, ואך מי אנכי להחליט בדבר כזה.
אמנם כעת, כאשר ראיתי כתבי גדולים וצדיקים, ובראשם כתב קדשו של מרן הגה"ק משיניאווע זללה"ה שכתב בהיותו אבדק"ק סטראפקוב סמוך ונראה למקום מקור מחצבתם, שהעיד עליהם מכבר שאי אפשר שיהיה בהם פסול, ושאסור להוציא שם רע עליהם, נתתי שמחה בלבי כעל כל הון.
ומי יהרהר עוד אחר תעודת גדולים וקדושים אשר מפיהם אנו חיין, ומי האיש הירא את דבר ה' יירא לנפשו מלהזכיר שום שמץ רע ח"ו עליהם, מחמת גודל האיסור שנתעוררו בזה גדולים וקדושים הנזכרים.
השי"ת יצילנו מכל רע, ויזכנו במהרה לביאת מבשר טוב שיבוא לעשות שלום בעולם.
באתי על החתום ט"ז בחודש שמרבין בו בשמחה, ה' לסדר תשא את ראש בני ישראל התרפ"ה לפ"ג, פה ארשיווא יצ"ו
הק' יואל טייטלבוים

גרסה אחרונה מ־00:34, 5 במרץ 2026