ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן יב

  << סימן יא• מאמר שלוש שבועות• סימן יג >>

~ סימן יב ~

והרמב"ן במאמר הגאולה (סוף שער הראשון) כתב וזה לשונו הקדוש: והנה אחר הגאולה הזאת שנעשתה ברשיון כורש אתה יודע ממגילת אסתר הפזור הגדול והפירוד העצום אשר היה לעמנו בכל מדינות המלך אחשורוש מהודו ועד כוש, ואחרי כן לא עלו לארץ רק מעטים עלו עם עזרא מבבל וכו', ויתכן אצלי כי רשיון כורש לא היה אלא למלכות יהודה. ואם תאמר שהיה רשיונו על הכל כאשר אמר בכל מלכותו, לא רצו שאר השבטים לעלות שלא אבו לדחוק את הקץ, שידוע היה אצלם כי פקידת שבעים שנה לבבל נאמר ולא עליהם, עד כאן לשונו הקדוש.

והרי לך מבואר להדיא שאף שהיה אז ברשות המלכות והיתה פקידה מן השמים לעלות לארץ ישראל ולבנות בית המקדש, והיה אחר זמן הקץ המבואר בקרא שבעים שנה, וגם התנבאו הנביאים שהיא פקידה לעלות כמבואר בקרא (?), אף על פי כן פחדו בכל המדינות לעלות מחשש דחיקת הקץ, יען שלא עליהם נאמרה הפקידה כי אם על בבל. ומה שאמר שלא אבו לדחוק את הקץ, אף שזו שבועה אחרת לבד השבועה של העליה לארץ ישראל בחומה מכל מקום כיון שעל כל אלו השבועות הזהיר הכתוב בלשון אחד אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, שפירשו חז"ל שזה קאי על עת הקץ, אלא שהוצרך על שלש ענינים אלו שלש שבועות, שכל אחד מהם הוא ענין אחר שלא היינו למדין אחד מחברו, אבל אחר שגילה לנו הכתוב שלש שבועות על כל אלו הענינים שוב ידעינן שהכל הוא מטעם אחד שלא לדחוק את הקץ, שכל אלו השלש מקראות המה בלשון אחד.

ולכאורה קשה על זה מגמרא (יומא ט:) שדרש ריש לקיש שאם היו עולים כולם בימי עזרא היתה השכינה שורה בבית המקדש. ובמדרש (שה"ש פר' ח' אות ג') איתא יותר, שלא היה חרב בית המקדש, נמצא שהיה חטא בדבר, ואין זה מתאים לכאורה לדברי הרמב"ן ז"ל. אבל לא קשה מידי, ראשית הלא מבואר בגמרא אחר כך דפליג בזה ר' יוחנן על ריש לקיש ולא סבירא ליה הך דרשא, אלא אף אם היו כולם עולים לא היתה השכינה שורה כמו שדרש מקרא דיפת אלקים ליפת וגו'. והפני יהושע כתב דיש ללמד זכות על אותן שלא עלו עם עזרא כיון שעדיין לא הגיע הזמן והא דאמר ריש לקיש בפרק קמא דיומא אמר להו קא סנינא לכו שלא עליתם כולכם בימי עזרא לאו מימרא פסוקה הוא ואגדות חלוקות הן עיי"ש. וחידוש שלא הביא ששם בגמרא במקומו פליג ר' יוחנן על האי אגדה דריש לקיש. ואפשר שכלל זה בלשון אגדות חלוקות כי ראה גם שאר פלוגתות במדרשות ועל כל פנים אין קושיא מהך מימרא דריש לקיש. ועל הרמב"ן בלאו הכי לא קשה ממימרא דריש לקיש כי הרמב"ן כתב דבריו על שארי המדינות שלא היתה הפקידה אלא על בבל, וריש לקיש מיירי מבבל שאמר סנינא לכו כי גם מבבל לא עלו רק מעוטא דמעוטא, ויותר נראה שגם מר"ל לא קשה מידי דלא אמר ריש לקיש שחטאו בזה שלא עלו כולם אלא שגרם החטא שלא זכו לעלות כולם כמו שאמרו בגמרא ראויים היו בימי עזרא ליעשות להם נס כבימי יהושע אלא שגרם החטא, ועל זה אמר סנינא לכו שגרם החטא שלא ניתן להם רשות מן השמים לעלות כולם. ובגמרא ערכין דף ל"ב ע"ב דמשה לא בעיא רחמי לבטל יצרא דעבודה זרה דלא הוי ליה זכותא דארץ ישראל אף שעשה כל טצדקי ליכנס לארץ ישראל אלא שהיתה גזירה מן השמים שלא יכנס לארץ, מכל מקום לא הוי ליה זכותא דארץ ישראל, ואם כן כל שכן בזה דאף שגרם החטא שלא היה מן השמים שיעלו כולם, מכל מקום לא היה להם אותו הזכות שיהיה שם השראת השכינה, ואם כן אין מזה סתירה להרמב"ן והפני יהושע שאמרו שלא הגיע הזמן לעלות.

וכן מסתבר נמי, דקשה לומר שרוב ישראל שבבבל לא שמעו בקול עזרא, ובודאי אלו היה אומר להם שמחוייבים לעלות, ושבעלייתם תלוי השראת השכינה שבבית המקדש, ודאי לא היו ממרים את פיו. ואמרו חכמינו ז"ל בקידושין דף ס"ט (ע"ב) לא עלה עזרא מבבל עד שעשאן כסולת נקיה ועלה, אלמא דהשגיח עליהן. וחוץ לזה היתה שלשלת של תורה וקדושה בבבל בכל משך זמן הבית, והלל הזקן אשר בכל ההלכות אנו סומכין עליו דהלכה כבית הלל, גם הוא היה דר בבבל כמבואר בגמרא פסחים דף ס"ו ע"א, אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו שעלה אז לרגל לעשות פסח, וכשנתמנה לנשיא הוכרח לבוא לירושלים, אבל עד שנתמנה לנשיא היה כל ימיו בבבל. והמהרש"א שם פירש דברי הלל שאמר מי גרם להם שהקדוש ברוך הוא נתן בלב הלל לבוא מבבל לירושלים בפסח זה שחל ארבעה עשר שלו בשבת, ומבואר בזה שאך אז על אותו הפסח עלה הלל מבבל לירושלים וכן מורה לשון הש"ס אדם אחד יש שעלה מבבל ומשמע שעלה אז מבבל וכן בקוראם אותו שמה הלל הבבלי שמו מוכיח שהיה מבבל, וממה שאמרו ביומא דף ל"ה (ע"ב) שבא לבית המדרש של שמעיה ואבטליון ללמוד תורה אין ראיה שהיה דר שם כי כן היה דרכם ליסע ממדינה למדינה ללמוד תורה כמו שכתבו בעירובין דף נ"ד ע"ב מאי דכתיב (שופטים ה' י') רוכבי אתונות צחורות אלו תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, צחורות שעושין אותה כצהרים וכו'. ובתוספות קידושין דף כ"ט ע"ב ד"ה הא, דבני בבל היו הולכין וגורסין משניות התנאים בארץ ישראל חוץ למקומם, ובסוף דברי התוספות שם שלפעמים גם בני ארץ ישראל היו יוצאים חוץ למקומם לבבל ללמוד תורה יעיי"ש, ואמרו זכרונם לברכה הוי גולה למקום תורה אלא שבספרי סוף פרשה ברכה על הכתוב ומשה בן מאה ועשרים שנה איתא הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה. ובזה מבואר לכאורה שעוד בהיותו בן ארבעים שנה עלה מבבל דלא כדמשמע מדברי הש"ס שעלה אז מבבל בעת שנתמנה אחר כך לנשיא ופירנס את ישראל, ואולי אין הפירוש בספרי שעלה מבבל לארץ ישראל לקבוע דירתו שם אלא ללמוד תורה מפי חכמי ארץ ישראל שזה נקרא שימוש תלמידי חכמים כמו שאיתא אחר כך בספרי ושימש חכמים ארבעים שנים והתחיל זה בהיותו בן ארבעים ויום אחד בשנה חשיב כשנה לענין זה כמבואר בגמרא חגיגה דף ה' ע"ב (רב אידי אבוה) דרבי יעקב בר אידי הוי רגיל דאזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב וכו' דרש ר' יוחנן ואותי יום יום ידרושון לומר לך כל העוסק בתורה (אפילו) יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה, ויוכל להיות שבקביעות היה דר בבבל אלא שאחר שהגיע לארבעים שנה התחיל לשמש תלמידי חכמים משך כל הארבעים שנים עד שנתמנה לנשיא ונסע באותן המ' שנים ששימש תלמידי חכמים לכמה מדינות כמו שאמרו בגמרא הנזכר לעיל שהולכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ולאו מכל אדם זוכה אדם ללמוד תורה, ובספרי אינו מוזכר כלל שעלה אז מבבל לארץ ישראל אלא סתם שעלה מבבל ויוכל להיות שהיה זה לכמה מדינות לבקש תורה כנזכר לעיל ועל כל פנים מדברי הש"ס משמע כמו שכתבתי.

ובירושלמי פרק ו' דפסחים בהלכה א' בעובדא דפסח דחי שבת ששאלו את הלל ולא הודו לו בתחלה כתב שם הלשון כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי, ופירש הפני משה לפי שבאותו הדור לא היו סומכין כל כך על הבבליים. עוד שם בירושלמי על שלשה דברים עלה הלל מבבל ומבואר בזה שאך בשביל אלו השלשה שאלות עלה מבבל וא' מהשלשה שאלות היא בתורת כהנים פרשת תזריע סוף פסקא ט' יכול אם אמר כהן על טמא טהור יהא טהור תלמוד לומר טהור וטהרו הכהן, וסיים שם בתורת כהנים על הדבר הזה עלה הלל מבבל ופירש הראב"ד שם שני פירושים הא' שהוא היה מסופק במדרש הפסוק הזה ועלה מבבל לארץ ישראל ללמוד מפי שמעיה ואבטליון ויש מפרשים לבני ארץ ישראל נסתפק הדבר ושלחו לבבל בשביל הלל ועלה ולמד יעיי"ש. ונראה שבאלו השני פירושים נחלקו הפני משה וקרבן העדה מפרשי הירושלמי, שבקרבן העדה פירש שעלה מבבל לשאול שאלות אלו מפי שמעיה ואבטליון, ובפני משה פירש שהיה זה בידו מבבל ועלה לארץ ישראל לדרוש להם. ועל כל פנים לכל הפירושים אך בשביל אלו השלשה שאלות עלה מבבל וזולת זה למד תורתו בבבל, ובפני משה בתחלת הפרק כתב גם על שמעיה ואבטליון שמקודם היו יושבין בירושלים ואחר כך הלכו לבבל וקבל הלל מהם ואינו מביא המקור מהיכן לקח ששמעיה ואבטליון הלכו אחר כך לבבל כי מהלשון שבירושלמי שאמר שהיו יושבין אצליכם אינו מוכרח כל כך יעויין שם ודוק. ועל כל פנים על הלל נראה ברור מכל הנזכר לעיל שלמד רוב תורתו בבבל.

ובגמרא קידושין דף ע"א ע"א בימי רבי בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל, אמר להן קוצים אתם משימין לי בין עיני, ופירש רש"י ז"ל משום דרבי ממשפחת בבל היה מבני בניו של הלל שעלה וקבל נשיאותו מבני בתירא. מבואר בלשון זה שעלה לארץ ישראל בעת שקבל נשיאותו ובניו ובני ביתו היו משפחת בבל. ובתוספות פסחים דף ג' ע"ב ד"ה מאליה, נתקשה ברבי יהודה בן בתירה למה לא עלה לרגל, ואחד מן התירוצים הוא דנציבין חוץ לארץ הוא. אלמא דמה שהיה דר בחוץ לארץ לאו קושיא היא כלל, אלא מה שלא עלה לרגל. ובזה יש לומר כמו שכתב הרמב"ן שלא היה הפקידה אלא על בבל ולא על שאר המדינות, אבל הלל הבבלי ובניו וכן שאר תנאים וקדושים שהיו דרים בבבל קשה לכאורה, וצריך לומר כמו שכתב הפני יהושע שלא היו צריכים לעלות כולם שלא הגיע הזמן. ומה שכתב הרמב"ן שלא היתה הפקידה על מדינות אחרות, אפשר שהכוונה שעל מדינות אחרות לא היתה פקידה כלל, אבל על בבל היתה פקידה שיעלו חלק מהם, אבל לא שיעלו כולם כחומה, כי גרם החטא של עבודה זרה שבזמן בית הראשון ולא היה אז תיקון כראוי שתהיה גאולה בשלימות אלא פקידה גרידא.