שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן נ: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר מהרי''ט
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצירת דף עם התוכן " {{טקסט מסריקה}} {{ניווט|קודם=שו"ת_דברי_יואל/יורה דעה/סימן_מא|תווית_קודם=יורה דעה סימן מא|דף_ראשי=שו"ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו"ת דברי יואל|הבא=שו"ת_דברי_יואל/יורה_דעה/סימן_מג|תווית_הבא=יורה דעה סימן מג}} == '''~ סימן נ ~''' == קטגוריה:שו"ת דברי יואל קטגוריה:שו"ת..."
 
אין תקציר עריכה
שורה 5: שורה 5:


== '''~ סימן נ ~''' ==
== '''~ סימן נ ~''' ==
ב"ה, י"ט למבנ"י תשח"י


שוכט"ס אל כבוד ידידי הה"ג חו"ב החסיד המפואר יו"ש כש"ת מו"ה  חי"ל דייטש שליט"א שהי' אבדק"ק העלמעץ וכעת בקליוולאנד יצ"ו.
אחדשת"ה באה"ר, מכתבו הגיעני ע"ד שאלתו היכא שהבהמות והדיר של ישראל כשר שומר שבת, אם להתיר אצלו כשהעכו"ם חולב ואין ישראל רואהו
{{יישור מרכזי|א}}
הנה מבואר ברמ"א (יו"ד סימן קט"ו סעיף א') שהיתר זה אינו אלא כל מקום שאין בית עכו"ם מפסיק, וא"כ בכה"ג שהבהמות והדיר המה מחוץ לעיר ומביאין החלב העירה שכמה בתי עכו"ם מפסיקין, אין להתיר זה אף לדעת המקילין ומה שהביא מספר ערוך השולחן (שם סעיף ט'), גם הוא לא התיר אלא אם נתקיים עכ"פ תקנת חכמים שהי' ישראל בשעת החליבה אך בתחלת החליבה לא הי' ונתלבן מקצתן טרם שבא, ובזה כתב לסמוך על המתירין בשעת הדחק, ומדלא סמך ע"ז אלא בשעת הדחק א"כ גם הוא מודה שרבים מחמירין ואוסרין וכ"ז מיירי אם הי' שם ישראל עכ"פ מאמצע החליבה כמבואר בדבריו, אבל אם לא הי' שם ישראל בשעת החליבה אפילו מאמצע גם הוא לא סמך להתיר אפילו בשעת הדחק.
'''אמנם''' אף היכא שהוא באופן שמתיר בשעת הדחק, הדבר ברור שכיון שהיכולת ביד הקהל להעמיד משגיח כראוי אין זה שעת הורק והרמ"א ז"ל באו"ח סימן רנ"ז (סעיף א') כתב על מה שמותר בדיעבד, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן וצ"ל דאם רגיל לעשוק כן הוי פשיעה ותו אין להתיר אף בדיעבד. ומכש"כ מה שאינו מותר אפילו בדיעבד אלא בשעת הדחק, ואין זה שעת הדחק אלא בזדון מונעים עצמם מלתקן, שאין שום היתר וכ"ז הוא לדברי בעל ערוך השולחן, ואצ"ל לדעת הרבים המחמירין ואין מתירין כלל, ומכש"כ כשאין שם ישראל כלל בשעת החליבה שבזה גם בערוך השולחן '''לא''' סמך כלל להתיר אפילו בשעת הדחק כמו שנתבאר ואין שום ספק שזכות גדול הוא לתקן שיהי' חלב כשר כראוי.
{{יישור מרכזי|ב}}
'''מ"ש''' בענין המקוה שהאומן אינו מבטיח שלא יהיה זוחלין אלא אם יניח שם טסין של ברזל, אין בדברי האומן ההוא ממש כאשר דיברתי עם כמה אומנים ולכל היותר אומרים לעשות אייזן בעטאן שזה נעשה ע"י הנחת דראטין באיזה מקומות באמצע הצימטנט, וזה קיל הרבה יוכר מטאסין (עיין שו"ת ד"ח ח"א יו"ד סימן מ"ד) ובאמת יש בנמצא צימענט טוב מאוד שאינו זוחל מאורה אף אם אין בתוכו כלל, אך במקום שאין השגחה כראוי ויש לחוש, אומרים לכל היותר לעשות אייזן בעטאן כנ"ל ובזה כבר כתבתי הנלענ"ד בתשובתי (סימן ע"ז) לק"ק ווילה לאחיו נ"י, וכבר הדפיס אותה התשובה אבל אין צורך כלל לכנוס לפירצה דחוקה של טסין. ולא אוכל להאריך ולבאר יותר כי הנני כותב בחפזון רב מגודל הטורדות העצומות, אבנ הדברים כפשוטן וא"צ להאריך, ובלא"ה כבר נודע לו כי אני עמוס התלאה וא"א לי בשו"א לבוא יותר בכתובים.
והנני ידידו דושת"ה באה"ר מברכו בכל עניניו
הק' יואל טייטלבוים
[[קטגוריה:שו"ת דברי יואל]]  
[[קטגוריה:שו"ת דברי יואל]]  
[[קטגוריה:שו"ת דברי יואל - אורח חיים]]
[[קטגוריה:שו"ת דברי יואל - אורח חיים]]

גרסה מ־20:35, 14 בדצמבר 2024


תמונה
תמונה
       הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
       
       כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
       
       אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון



  << יורה דעה סימן מא שו"ת דברי יואל יורה דעה סימן מג >>

~ סימן נ ~

ב"ה, י"ט למבנ"י תשח"י

שוכט"ס אל כבוד ידידי הה"ג חו"ב החסיד המפואר יו"ש כש"ת מו"ה חי"ל דייטש שליט"א שהי' אבדק"ק העלמעץ וכעת בקליוולאנד יצ"ו.

אחדשת"ה באה"ר, מכתבו הגיעני ע"ד שאלתו היכא שהבהמות והדיר של ישראל כשר שומר שבת, אם להתיר אצלו כשהעכו"ם חולב ואין ישראל רואהו

א

הנה מבואר ברמ"א (יו"ד סימן קט"ו סעיף א') שהיתר זה אינו אלא כל מקום שאין בית עכו"ם מפסיק, וא"כ בכה"ג שהבהמות והדיר המה מחוץ לעיר ומביאין החלב העירה שכמה בתי עכו"ם מפסיקין, אין להתיר זה אף לדעת המקילין ומה שהביא מספר ערוך השולחן (שם סעיף ט'), גם הוא לא התיר אלא אם נתקיים עכ"פ תקנת חכמים שהי' ישראל בשעת החליבה אך בתחלת החליבה לא הי' ונתלבן מקצתן טרם שבא, ובזה כתב לסמוך על המתירין בשעת הדחק, ומדלא סמך ע"ז אלא בשעת הדחק א"כ גם הוא מודה שרבים מחמירין ואוסרין וכ"ז מיירי אם הי' שם ישראל עכ"פ מאמצע החליבה כמבואר בדבריו, אבל אם לא הי' שם ישראל בשעת החליבה אפילו מאמצע גם הוא לא סמך להתיר אפילו בשעת הדחק.

אמנם אף היכא שהוא באופן שמתיר בשעת הדחק, הדבר ברור שכיון שהיכולת ביד הקהל להעמיד משגיח כראוי אין זה שעת הורק והרמ"א ז"ל באו"ח סימן רנ"ז (סעיף א') כתב על מה שמותר בדיעבד, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן וצ"ל דאם רגיל לעשוק כן הוי פשיעה ותו אין להתיר אף בדיעבד. ומכש"כ מה שאינו מותר אפילו בדיעבד אלא בשעת הדחק, ואין זה שעת הדחק אלא בזדון מונעים עצמם מלתקן, שאין שום היתר וכ"ז הוא לדברי בעל ערוך השולחן, ואצ"ל לדעת הרבים המחמירין ואין מתירין כלל, ומכש"כ כשאין שם ישראל כלל בשעת החליבה שבזה גם בערוך השולחן לא סמך כלל להתיר אפילו בשעת הדחק כמו שנתבאר ואין שום ספק שזכות גדול הוא לתקן שיהי' חלב כשר כראוי.

ב

מ"ש בענין המקוה שהאומן אינו מבטיח שלא יהיה זוחלין אלא אם יניח שם טסין של ברזל, אין בדברי האומן ההוא ממש כאשר דיברתי עם כמה אומנים ולכל היותר אומרים לעשות אייזן בעטאן שזה נעשה ע"י הנחת דראטין באיזה מקומות באמצע הצימטנט, וזה קיל הרבה יוכר מטאסין (עיין שו"ת ד"ח ח"א יו"ד סימן מ"ד) ובאמת יש בנמצא צימענט טוב מאוד שאינו זוחל מאורה אף אם אין בתוכו כלל, אך במקום שאין השגחה כראוי ויש לחוש, אומרים לכל היותר לעשות אייזן בעטאן כנ"ל ובזה כבר כתבתי הנלענ"ד בתשובתי (סימן ע"ז) לק"ק ווילה לאחיו נ"י, וכבר הדפיס אותה התשובה אבל אין צורך כלל לכנוס לפירצה דחוקה של טסין. ולא אוכל להאריך ולבאר יותר כי הנני כותב בחפזון רב מגודל הטורדות העצומות, אבנ הדברים כפשוטן וא"צ להאריך, ובלא"ה כבר נודע לו כי אני עמוס התלאה וא"א לי בשו"א לבוא יותר בכתובים.

והנני ידידו דושת"ה באה"ר מברכו בכל עניניו

הק' יואל טייטלבוים