שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן מח

תמונה

       הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
       
       כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
       
       אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון

  << יורה דעה סימן מא• שו"ת דברי יואל• יורה דעה סימן מג >>

~ סימן מח ~

ב"ה

שלו' וכט"ס אל כבוד ידידי ש"ב נכד אחי זקני הישמח משה זצוקל"ה הה"ג המפורסם גן ההדסים, חו"ש בטעם זקנים וחכמים, חובר חיבורים מחוכמים, כש"ת מוה"ר צבי הירש פרידמאן שליט"א אבדק"ק סאבראנץ כעת בברוקלין יצ"ו.

אחדשת"ה באה"ר, הגיעני מכתבו בדבר מ"ש ז' זלה"ה בהשיב משה יו"ד סימן ל"ו, במה שהקשו לשיטת רש"י (חולין דף צ"ז ע"ב) דאין כבוש אלא בחומץ וציר, א"כ מאי האי דאמרינן (פסחים דף מ"ד ע"ב) בב"ר חידוש הוא דאי תרו לי' כולי יומא בחלבא. והשיב די"ל דרש"י סובר דשאני בשר דאית ביה פילי, ולכך בולע אף בצונן, וכש"כ בשבי' זמן ארוך, ולא מטעם כבוש. ונתקשה בזה, דתינח בבשר אפשר ליישב דאית בי' פילי, אבל מה יענה בחלב דליכא תי' זה ולא נאסר אלא בבישול ולא הוי חידוש, ושוב אפשר למילף טע"כ מהחלב

א

לפענ"ד לק"מ והוא פשוט, דכיון דחזינן בהבשר דחידוש הוא שחידשה תורה בהך איסורא דבב"ח, שוב א"א למילף גם מהחלב, דכולא חדא איסורא היא תערובת בב"ח, דגם החלב לא נאסר אלא מחמת התערבות הטעמים, והך איסורא אין לך בו אלא חידושו ובפרט לפי מה שהסביר בנוב"י תנינא יו"ד סימן ל"ז שהחידוש הוא לחומרא מה שנאסר בבישול, דמה שמותר בכבוש אינו חידוש כיון דכל חד וחד לחודא שרי, ולכן א"א למילף מיני' שום חומרא וא"כ גם החלב הוא כיבוש מה שנאסר בבישול, דמה שלא נאסר בכבוש הוא בשביל שא"א שיהא בו כבוש שאינו אלא בחומץ וציר, ולא נתערבו הטעמים, אבל גם בבישול שנתערבו הטעמים חידוש הוא מה שנאסר, מדחזינן שלא נאסר התערבות הטעמים בבשר שאפשר שיתערבו הטעמים גם על ידי כבוש וז"ב ומה שהביא מר"ח שכתב החידוש בשניהם, גברא אגברא קרמית, דר"ח אינו סובר שיטת רש"י, ואית ביה כבוש גם בחלב, ולכן קאמר האמת דהחידוש הוא בשניהם לשיטתו, אבל רש"י ז"ל במקומו אינו מזכיר אלא הבשר

ב

מה שנתקשה בדברי המהרש"א ב"ב דף ע"ה שפירש במה שאמרו אש בחופה למה, לפי שהוא דבר המזיק, דאע"ג דאשכחן נמי במצרים ואש להאיר לילה, הרי מפורש בי' שם שהי' מועיל להאיר בלילה, אבל כאן לא כתיב בלילה והקשה דהרי גם כאן כתיב אח"כ בסוף פסוק לילה נראה דהמהרש'א ז"ל סובר דכיון דכתיב לילה לבסוף אחר להבה אינו נדרש אלא על להבה דלפניו ולא על אש דלפני פניו, כעין שאמרו מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ואף דמרא דהך מימרא הוא ר"י ומשמע בחולין דף קי"ח ע"ב דר"י סבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו, מ"מ הלא כתבו התוספות בב"מ דף צ"ה ד"ה איתמר, דלמאי דמוקי התם דבסברא פליגי אין ראי' האיך סובר ר"י. גם כתבו שם התוס' דאפשר למ"ד מקרא נדרש לפניו או אין נדרש לא אמרינן כן בכל מקום ומ"ש כן המהרש"א ז"ל נראה שהוא בשביל לתרץ הקושיא ממה דכתיב ביוצאי מצרים ואש להאיר לילה ולפענ"ד אפשר ליישב קושיא זו, דהרי מקרא זה קאי על לעוה"ב כנראה פשטות הכתובים שס, וכן הוא שם בגמרא שדרש מעשן דכתיב בהך קרא שכל מי שעיניו צרות בת"ח בעוה"ז מתמלאות עיניו עשן בעולם הבא, הרי דהך קרא קאי על לעוה"ב, ובעוה"ב יהיה אור הלבנה כאור החמה, וא"כ אין קושיא ממה שכתוב ביוצאי מצרים ואש להאיר לילה, דאז עדיין לא היה אור הלבנה כאור החמה והוצרכו אש להאיר בלילה, אבל בעוה"ב דאור הלבנה כאור החמה אין צריך אש להאיר בלילה, דאף לילה כיום יאיר, ושפיר קאמרי אש בחופה למה. ולא מבעיא לר"ח דסובר דתיכף בימות המשיח יהיה אור הלבנה כאור החמה, אלא אף לשמואל דסובר אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכות, אבל בעוה"ב גם לשמואל יהיה אור הלבנה כאור החמה כמבואר בגמרא סנהדרין דף צ"א ע"ב כאן במחנה שכינה, כאן במחנה צדיקים, ופירש"י ז"ל אידי ואידי לעוה"ב. ומקרא דחופות שדרשו במס' ב"ב מיירי בעוה"ב ויש עוד אריכות דברים בזה, אלא שלא אוכל להאריך כעת והשי"ת שנותיו יאריך ועוד ינוב בשיבה טובה דשן ורענן ויזכה לישב באהלה של תורה ועבודה מתוך נחת והרחבת הלב ויפוצו מעיינותיו חוצה, עדי נזכה לראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן

והנני ידידו דושת"ה באה"ר מברכו בכל עניניו

הק' יואל טייטלבוים