שו"ת דברי יואל/אורח חיים/סימן ג

תמונה

       הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
       
       כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
       
       אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון

  << אורח חיים סימן ג• שו"ת דברי יואל• אורח חיים סימן ג >>

~ סימן ג ~

שלו' והמ''ם אל כבוד הה"ג חו''ב טובא, דכם וסופר, אשכול הכופר, יו''ש שלשלת פאר היוחסין, כש''ת מוה''ר שמחה בונם סופר שליט''א, בעיה"ק ירושלים תובב''א.

אחדשת''ה, הגיעני מכתבו בדבר שאלתו אודות בנו נ''י שבאלו הימים יהי' בעזהי''ת בר מצוה, והיות שכשהי' עוד ילד בן שנתים נשפך לו חמין על זרועו ונכו' ידו הימנית ל''ע, ואחר טיפול של כמה חדשים נתרפא הפצע ונשאר לו צרבת על רוב זרועו ועי"ז נחלש ידו הרבה, ולמרות כל התוכחות שקבל בבית בשעת האוכל ובחדר בשעת הכתיבה נתרגל לכתוב ולאכול בשמאל, בשעת הדחק אם גוערים בו אוכל או כותב קצת בימין, אבל בעוד רגע חוזר לסורו בשמאל ועתה הספק באיזה יד יניח תפילין, ובת"ה ר''י פשיטא ליה שיניח בימין כל אדם שהוא שמאלו, דאף שאינו נולד איטר אלא נתרנל אח''כ, ובזה יש פלוגתא במרדכי (הלכות קטל י ת), אבל כתב הדג''מ (או"ח סימן כ''ז) דאף ליש חולקים שבמרדכי

דווקא אם הרגיל עצמו מרצונו אבל אם מן השמים הרגילוהו דהיינו שנולד לו חולי בימינו וניטל ממנו הכח וצריך לעשות כל מלאכתו בשמאלו בוודאי דינו כאיטר גמור, ויען שלא מצא מי שיחלוק על הדג''מ בזה לכן פשוט בעיניו כנ''ל ושואל הסכמתי.

א

הנה טרידנא עיבא ילא אוכל להאריך כעת כי יש לפלפל בזה הרבה וכבר הלכו בי' נמושות, אבל אשיב לו בקיצור הנלענ''ד כי בעיני אינו פשוט כ''כ כמ''ש כת''ה נ''י. הנה לכאורה משמע מדברי הפמ''ג סימן תרנ''א שאינו סובר כסברת הדג''מ, שכתב שם באשל אברהם סק''י להסתפק במי שאין לו יד ימי כ"א זרוע וקנה דהשתא שמאל דידי' ימין אם הוי כאיטר ויניח תפילין בקנה וזרוע ימין וסיים בצ''ע. וכתב המשנה ברורה סימן כ''ז בביאור הלכה שם דמזה משמע דלא ברירא לי' להפמ''ג סברת הדג''מ, דזה פשוט דלסברת הדג''מ ה''ה בנקטעה כף ידו הימנית שנעשה בזה איטר כמ''ש שם בפנים, וא''כ הפמ''ג שנסתפק בנקטעה ע''כ שמסתפק בסברת הדג''מ, אלא שאעפ''כ הכריע לסמוך בזה על הדג''מ יען שאפילו באיטר שנעשה ע''י שהרגיל עצמו ג''כ פסק הד''מ דדינו כאיטר. ועכ''פ לפי דבריו סברת הדג''מ בפלוגתא היא שנויה. אמנם כאשר התבוננתי נראה דאין זה מוכרח כ''כ דאפשר יש לחלק בין הנושאים, דנקטעה ידו אינו דומה כ''כ לנולד חולשה בכל היד שאז וודאי הוא יד כהה, אבל בנקטעה ידו יוכל להיות שכל היד היא בריאה ושלימה כמו ימי[ של כל אדם אלא שלא תוכל לעשות מלאכתה בשביל שחסר פיסת ידה ואפשר שלא נקרא עי''ז כל היד יד כהה, ואפשר לחלק עוד באופן אחר אלא שאין להאריך בזה. ושוב ראיתי בערוך השולחן סימן כ''ז סעיף י''ז שאחר שהביא דברי הדג''מ כתב ויש מי שאומר דה''ה נקטעה ידו ואינו כן דמה ענין זל''ז. ולפי מה שדחה דברי המ''ב אין ראי' דפליג הפמ''ג על סברת הדג''מ, וצע''ע בזה.

אבל העיקר מה שאני מסתפק בזה, אם ע''י המכוה שנעשה אז נעשה חולשה בידו והוא יד כהה בעצם גם עכשיו, שבזה וודאי איכא סברת הדג"מ שדינו כאיטר ממש, או שמא נתרפא המכו' לגמרי ומה שנשאר צרבת אינו כלום אלא במראה, ומה שאינו עושה מלאכתו בימין יוכל להיות שהוא בשביל ההרגל שנתרגל אז טרם שנתרפא וההרגל נעשה טבע שני ואפשר ידו בריאה ושלימה לגמרי כשאר ימי! של כל אדם זאינו יד כהה כלל ואין בזה אלא הרגל דבר, ולפענ"ד זה דומה להורגל מעצמו כי אף שבתחלה הי' מן השמים ע''י סמכי' אבל מאי דהוה הוה כיון שכבר עבר כי נתרפא הנגע ועכשיו אין בזה אלא רגילות בלבד דומה להורגל

מעצמו שאינו יד כהה, והדג''מ לא כתב אלא היכא שנולד לו חולי בימינו וניטל ממנו הכח, וניטל נקרא מה שאינו חוזר לעולם וזה וודאי הוי יד כהה לכן פשוט לי' שדמי לאיטר גמור, ומנ''ל שדעתו כן גם היכא שחוזר לאיתנו כמקדם.

הן אמת שבתשו' אמרי יושר ח''ב סימן י''ז שהביאו גם כת''ה נ''י במכתבו נראה שמפרש כן בדברי הדג''מ דכוונתו היכא שנתרפא מחליו ואינו עוד אלא רגילות שהורגל אז בעת חליו אבל הוא בעצמו כתב על זה אחר כך שדברי הדגול מרבבה סתומים אלא שהדבר דחיק ומוקי אנפשי' דבכהאי גוונא מיירי, ונפלאתי מה דוחק אותנו כ''כ לדחוק ולפעמים דין חדש בדברים סתומים שאין להם הכרע. וכפי המבואר בלשונו שם הביאו לידי כך ע''י שפשוט בעיניו מסברא דהיכא שא''א לו כלל לעשות מלאכה בימין מחמת חולשתו הוי בנקטעה ידו באופן שאין לו יד כלל שאין דינו בזה כאיטר, לכן הוכרח לדחוק בדברי הדג''מ דמיירי בנתרפא. אבל לפענ''ד הוא תמו' דמלבד שגם בא''א לו כלל לעשות מלאכה בימין אינו מוכרח כלל שיהי' דומה לנקטעה ידו, אבל אף לו יהיבנא לי' בזה, הלא אפשר לאוקמא דברי הדג''מ שאינו באופן שלא יהי' לו מציאות כלל לעשות מלאכה בימין אלא שניטל ממנו הכח שיש ביד ימין דעלמא ונעשה מחמת חולשתו כשמאל דעלמא, דוודאי אפשר לכל אדם לעשות מדווח מלאכות בשמאל אלא כיון שהוא יד כהה הוא נגד טבעו לעשות מלאכה בשמאל וצריך לעשות כל מלאכתו בימין, וזה שנתלשה ימינו כ''כ עד שנעשה יו כהה נגד שמאלו נתהפך הדבר שצריך מחמת טבעו לעשות הכל בשמאל אף שיש מציאות מדוחק שיעשה בימין כמו שאר כל אדם בשמאלו, וזה וודאי לא דמי לנקטעה ידו אלא דמי לאיסר ממש, ומתיישבין דברי הדג''מ ברוומא בלי שום דוחק, ולפענ''ד ברור כן בכוונתו.

ובת''ה נ"י כתב להסביר הפלוגתא שבמרדכי בהרגיל עצמו לעשות בשמאל אם דינו כאיטר, שזה תלוי בפלוגתא שבש"ס (מנחות דף ל''ז מ''מ'א) דלר"נ דיליף מוקשרתם וכתבתם אף בהרגיל עצמו הוא כן כיון שאינו תלוי כלל אם הוא יד כהה אלא במעשה הכתיבה האיך נעשית, ולרב אשי דיליף מידכה יד כהה הרגיל עצמו לאו כלום הוא כיון שהאמת הוא דיד שמאל יד כהה אלא ע''י

הרגילות שינה סדר העולם והחליף ימין בשמאל. ולכן כתב דהיכא דנחלש הימין מחמת מחלה ומס' ונעשה יד כהה באמת הכל מודים דדינו כאיטר.

הנה גם לפי דבריי, הא תינח כשעדיין לא נתרפא המחלה והוי עדיין יד כהה, אבל אם נתרפאה וחזרה לכריאותה ושוב אין הטעם אלא בשביל הרגילות אם כן לא הוי יד כהה באמת כמו בהורגל מעצמו. גפ מה שכתב דעל ידי שנחלש הימין נעשה השמאל חזק ביותר, לאו כללא הוא ולפעמים להיפך, ובגמרא בכורות דף מ''ה ע''ב בפלוגתא דרבי ורבנן בשולט בשתי ידיו מר סבר כחישותא אתחלא בימין ומר סבר בריותא אתחלא בשמאל, ואם נימא דהא בהא תליא אף למ"ד בריותא אתחלא בשמאל מ''מ כיון דס''ס נחלש אח''כ הימין הוי מומא, ואין להאריך בזה שתלוי בעניני טבעיות שאין אנו בקיאין כ"כ, ועכ''פ זה וודאי שלאו כל הענינים שוין.

ובעיקר הדבר מה שתלה הפלוגתא שבמרדכי בהרגיל עצמו בפלוגתא דר''נ ור''א, דנמצא לפי''ז שתלוי גם בפלוגתא אחרת אם הולכין אחר הכתיבה או אחר שאר כל מעשיו שעושה, דגם זה תלוי בהך, דלר''נ דיליף מוקשרתם וכתבתם חזינן שתלוי רק בכתיבה משא''כ לר''א, וא''כ שני אלו הפלוגתות הא בהא תליא, ולא נראה כן מלשון המרדכי ושאר פוסקים, ובפלוגתא דכתיבה הכר◖ע הרמ''מ'א ז''ל כדעת האומר שהיד שכותב בה חשובה ימין, וגם המג''א כתב ע''ז אנו אין לנו אלא דברי השו''ע, ובפלוגתא דהרגיל עצמו לא הכריע המג''א אלא כתב לצרפו לסמוך על הב''ח כמ''ש בסק''י, עכ''פ לאו הא בהא תליא והוא שני ענינים. והפמ''ג בסימן כ''ז במשבצות סק''א וסק''ז ביאר דקיי''ל כתרווייהו כר''נ וכר''א, דאף דקיי''ל כר''נ דהולכין אחר הכתיבה מלימוד דוקשרתם וכתבתם, מ''מ קיי''ל גם כר''א דיליף מידכה יד כהה אלא שגילה לנו הכתוב דהיד שאינם כותבת הוי יד כהה בענין הכתיבה שזה העיקר, כמבואר בטו''ז סק''ז שהטעם הוא בכתיבה בשביל שא יתה היד שאינו כותב בה הוי כהה לענין זה, וכן מבואר בלבוש סי' כ''ז סעיף ו', ועיי"ש בפמ"ג שהאריך לבאר דצריכי תרווייהו, ואף שנמצא במפרשים אחרים שלא כתבו כן, אבל נראין דברי הפמ''ג שמיושבין בזה הרבה קושיות ודו''ק. ונמצא לפי דבריו שא''א כלל לומר העם לאותו מ''מ'ד דגם בהרגיל עצמו דינו כאיטר בשביל שאין נפ"מ אם הוא יד כהה באמת, כיין דקיי''ל כר''א שהוא בשביל יד כהה אף לאותו מ''מ'ד דיליף מ וקשרתם וכתבתם, ומ''מ כצ''ל הסברא דאותו מ''ד סובר דאף שאינו יד כהה בעצם, מ'ט כיון דס''ס א''א לו לכתוב או לעשות מלאכה ביד ימינו מחמת ההרגל שנעשה טבע שני ושולט הטבע על אותה היד להפריעה ממלאכתה הוי ג''כ כהה, כי סובר דאין נ''מ אם הוא כהה בעצם או מחמת סיבה אחרת שעומד לנגדה כח הטבעי שמושל עלי' הכל נקרא כהה, ואין כן דעת הסובר דהרגיל מעצמו אין דינו כאיטר כי סובר שאינו נקרא יד כהה אלא מה שהוא כהה בעצם לא מחמת סיבה אחרת, וא''כ אף אם היה באיזה פעם יד כהה מחמת המחלה שהוא בידי שמים, אבל סוף כל סוף כיון שעכשיו אינו יד כהה בעצם אלא מחמת הרגילות למה יקרא יד כהה אף לאותו המ''מ'ד והוא נגד הסברא ומנ''ל לחדש זה.

גם ממה שהביא המרדכי הראי' דהרגיל עצמו לאו כלום הוא למקרי איטר אא''כ נולד כן, מדלא מוקי מתני' דפ' הבונה (שבת דף ק''ג ע''א) כשהרגיל עצמו לכתוב בשמאל, והרבה האריכו המפרשים בפירושו זה בכה וזה בכה, אבל לכל הפירושים אם נימא דבמי שהי' יד כהה באיזה פעם מחמת חולי אף אם עתה כבר עברה המחלה ואינו אלא בשביל הרגילות גם כן דינו כאיטר לכולי עלמא, עדיין קשה למה לא מוקי מתניתין דפרק הבונה בכהאי גוונא. דבשלמא אם נפרש בכוונת הדג''מ דמיירי שלא נתרפא והוי יד כהה בעצם כמו הנולד ככה, אין קושי' למה לא מוקי מתני' בכה''ג, כי סובר דהיינו הך כמו איטר ממש שאין חילוק ביניהם, אבל אם נימא שגם אם עכשיו אינו יד כהה אלא מחמת הרגילות שמכבר ג''כ נותנין עליו דין איטר אף שבזה יי דאי יש חילוק בין הנולד ככה דהוי לעולם יד כהה בעצם, א''כ עדיין קושיית המרדכי עומדת, וע''כ שאין המרדכי סובר כן. ובלא''ה כיון שהדג''מ לא הביא ראי' לדבריו אלא כתב כן מסברא פשוטה, אין להעמיס בדבריו אלא מה שהוא סברא פשוטה ואין לחדש מה שעכ''פ אין הכרע בדבריו.

ונמצא לפי'' שצריך לבקר את היד, שאם לא נתרפאה לגמרי ונשארה חלושה באופן שזה הסיבה שלא יוכל לעשות בה מלאכתו, זהו דינו של הדג''מ, אבל אם נתרפאה לגמרי ואך הרגילות גידם לו, לא נוכל לימר שיצאנו מידי ספיקא דפלוגתא דרבוותא שבמרדכי ובמג"א.

ב

ובעיקר הדין גם באיטר גמור שדעת האריז''ל שיניח ג''כ בשמאל של כל אדם ולא ישנה, כתב בתשו' מהרש''ם ח"ב סי' ר''מ שגם במאירי פסק כן, אלא

שתמה עליהם איך כתבו נגד הש''ם דמנחות. וכבר כתבו עליו דאישתמיטתי' שכן הוא גם במרדכי שפי' כן בדעת רש''י ז''ל שהולכין אתר רוב בני אדם ואינו תלוי בשמאל וימין דידי', וכתב עליו שמתוך פירושו נראה לר''י דפליג ר''נ דאפילו איטר מניח בשמאל ואף ת''ק סבר העי דידך זה שמאל ויש לספק אי הלכה כוותי' או לא יעיי''ש, והרי שתי' המרדכי דברי הש''ס לדעת רש''י ז''ל דת''ק ור''נ פליגי אהך דינא דאיטר יניח ביד ימינו, אלא דמספקא לי' אי הלכה כוותי' ונמצא שגם המאירי פי' בדברי הש"ס כמו שמפרש המרדכי לדעת רש''י ז''ל, וכן צ''ל בדעת האר''י ז''ל, אבל הרבה ראשונים לא כתבו כן, ויש בדברי הראשונים שלא הבינו גם בדברי רש''י ז''ל כמ''ש המרדכי. ולדינא כיון שרוב ראשונים וכן הוא בש''ע בלי שום חולק דאיטר יניח בימין, א''א לזוז מדברי השו''ע, אבל היכא שאינו איטר גמור אלא מספק כמו בהרגיל עצמו וכדומה, כבר כתבו דהיכא שיש ספק לפי דברי התלמוד והפוסקים הקבלה מכריע. ואף לפי דברי הד''מ באו''ח סימן קמ''א שחולק על הב''י וכתב שאין לזוז מדברי הפוסקים אף אלו הי' הזוהר חולק עליהם, זה כתב על הב''י דמיירי שם מדבר שאין שום מחלוקת בפוסקים אלא כולם שוין ואעפי''כ כתב הב''י דלא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים, אבל היכא שיש פלוגתא בפוסקים מזה לא מיירי הד''מ, כמ''ש בשאילת יעב''ץ סימן מ''ז על מ''ש אביו הח''צ בתשובה דהיכא דאיכא פלוגתא בין הפוסקים והמקובלים על הפוסקים יש לסמוך, שלא כתב זה אלא היכא דליכא פלוגתא בין הפוסקים בעצמם אלא שהמקובלים חולקים, אבל היכא שיש פלוגתא בין הפוסקים הקבלה מכריע, ותמה על השואל שרצה לדמות לדברי הח''צ דבר שיש בו פלוגתת הפוסקים, וכתב לו שלא הי' צריך אף לשאול דבר כזה, כ''כ הוא פשוט בעיניו יעיי''ש שהאריך, וכן הוא גם בד''מ, וכן דעת הרבה פוסקים כנודע. ועי' ברכ''י סימן מ'י אות י''א לענין ברכת הנותן ליעף כח שכתב עתה נתפשט המנהג בגלילותינו לברך זאת הברכה עפ''י כתבי האריז''ל, כי אף שקבלנו הוראת מרן קים לן דאלמלא מרן אף הוא ראה דעת קדוש האר''י ז''ל גם הוא יודה לברכה.

ג

והעצה היעוצה בנ''ד לפענ''ד, דהנה זה וודאי שמועיל אם ירגיל עצמו לעשות בימין, דאף באיטר גמור הביאו מפסקי התוס' מנחות סימן קכ''ד שכתב וז''ל איטר מניח ביד ימין טוב שירגיל עצמו לכתוב ביד ימין ואפילו שרוב תשמיש בשמאל דומה לשולט בשתי ידיו.

ואף שאין לשון יה בתוס', כבר ביאר בתשו' מהרש"ם ח''ג סי' רצ''ט שהפסקי תוס' מיוסדים על תוס' שאנץ ולכן יש בהם דברים שלא נמלאו בתוס' שלנו ומסיק כן לדינא יעיי''ש. וכן הוא גם בא''ר, אלא שלא הביא דברי הפסקי תוס' אלא מרבינו יחיאל. וצ''ל מדסתמו וביסס בזה, דלא דמי למה שיש פלוגתא במרדכי אם מועיל מה שבא ע''י הרגלו ולא נולד כן, כמ''ש ק''ז בתשו' אבני לדק או''ח סי' ג' שיש לחלק, דמה שאמרו החולקים במרדכי שאינו מועיל הרגל, זה מיירי שם היכא שנולד כדרך כל הארץ ואינו איטר והוא מרגיל עצמו להיות איטר שהוא שלא כדרך הארץ בזה אינו מועיל הרגל לעשותו נגד רוב בני אדם, אבל היכא שהוא נולד איטר ומרגיל עצמו לעשות בימין כדרך כל הארץ, בזה מועיל ההרגל להעמידו כדרך רוב בני אדם. והוא ז''ל כתב כן מסברא דנפשי' שאפשר לחלק בכך, אבל לפי מה דחזינן דעת הראשונים שכתבו באיטר להרגיל עצמו לעשות בימין צריך לחלק בכך שלא להרבות במחלוקת. וא''כ מכש''כ בנ''ד שאינו איטר מתולדה אלא נעשה אח''כ מחמת סיבה שבוודאי מועיל אם מרגיל עצמו להיות כמו שהי' בראשונה כדרך כל הארץ.

ד

והנה כבר הכריע הרמ''א ז''ל בסימן כ''ז כדעת האומרים שתלוי רק בכתיבה אם כותב בימין ולא בשאר מעשים, וכמו שכן הכריע בד''מ כדעת הטור וסמ''ק דבתראי נינהו, וכן כיא גם בפסקי תוס' שהבאתי לעיל דסגי אם ירגיל עצמו לכתוב בימין אעפ''י שרוב תשמיש בשמאל, אלא שכותב הטעם שדומה לשולט בשתי ידיו, וכן הוא הטעם בתוס' מנחות דף ל''ז, אמנם בדברי רבינו יחיאל שהובא בטור וב''י סי' כ''ז מבואר בלשונו ז''ל שהובא בב"י שהטעם הוא דעיקר תלוי בכתיבה כדאמרינן מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וכן הוא בסמ''ק. ונראה דיש נ''מ בין שני הטעמים, דלטעם שכתבו התוס' דהוי כשולט בשתי ידיו, י''ל דצריך להיות כל הכתיבה בימין ואז הוי כשולט בשתי ידיו שביד א' כותב וביד א' עושה שאר המעשים, אבל היכא שגם הכתיבה אינו הכל בימין אלא כותב גם בשמאל א"כ אינו שוה שבשמאל עושה כל המעשים וגם כתיבה ובימין אינו עושה אלא כתיבה בלבד, וי''ל שאין זה נקרא שולט בשתי ידיו דבטל חדא שבימין נגד תרתי שבשמאל, אבל לדברי רבינו יחיאל שכתב הטעם בשביל דילפינן מוקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, א''כ ילפינן מקרא דהכל תלוי בכתיבה ואין נ''מ בשאר מעשים, א"כ שפיר י''ל דאף אם כותב

גם בשמאל דינו כשולט בשתי ידיו שיניח בשמאל של כל אדם, דסגי אם הוא שולט בשתי ידיו בכתיבה בלבד כי אין נ''מ כלל בשאר מעשים שעושה בשמאל, וכן הוא מבואר בדברי הר' יחיאל והסמ''ק שכתבו הלשון שכותב גם בימין, ומבואר בזה שא''צ שיכתוב הכל בימין אלא גם בימין, וכן הוא במג''א סק''י ובפמ''ג. ולפענ''ד אולי גם מדברי התוספות אין הכרח כל כך ואפשר דסגי בהכי, שהרי בלא''ה אף אם כותב הכל בימין מ''מ כיון שעושה כל מעשיו בשמאל הוי הכתיבה רק מיעוטא דמיעוטא נגד שאר כל המעשים שאדם עושה בכל יום, וע''כ צ''ל דלא אזלינן בזה אחר הרוב, א''כ אף כשכותב גם בשמאל אפשר למימר הכי, ודברי התוס' צריכין ביאור רחב אלא שצריך אריכות ולא אוכל להאריך כעת כ''כ. ולדינא כיון שבדברי רי''ת והסמ''ק בוודאי מבואר כן, והטור לא הביא אלא דברי רי''ח, גס הז''מ כתב הטעם שהכריע כן בשביל שהטור והסמ''ק המה בתראי, א''כ נמשכו בהלכה זו אחר דברי הרי''ח והסמ"ק שבדבריהם הוא בהדיא דסגי בכותב בשניהם, בוודאי שפסקו כן להלכה, ודברי המג''א ברורים.

ה

אלא שראיתי בצ''צ החדש מליבאוויטש באו''ח סימן ד' שהאריך לחלוק בזה על המג''א, ותוכן דבריי שהתחיל לומר דכיון שכתבו התוס' רק דיש להסתפק אם דומה לשולט בשתי ידיו, ומקום הספק הוא רק לר''נ דדריש מוקשרתם וכתבתם דכתיבה בימין משא''כ לר''א דדריש מידכה יד כהה אין מקום להסתפק בזה, וכיון דלר''נ ג"כ לא סוי אלא ספק לא דחינן פשיטותא דחד מקמי' ספיקא דאידך, ובפרט היכא דכותב גם בשמאל דלדעת התוס' אפשר לא מספקא להו כלל אף לר''נ, ולכן כתב דטעמו של ר' יחיאל משום מ''ש ר''י דלפרש''י לר''נ אף איטר גמור מניח בשמאל כל אדם כמובא במרדכי אף דלא קיי''ל כן מ''מ בעלילה שי''ל דאינו איטר כלל כ"א שולט בשתי ידיו פסק דיניח בשמאל כל אדם והיינו עפ''י צירוף דעת רש''י, וא''כ אנו שיש לנו דברי סה''ת והרא''ש שביאר דגם לפי' רש''י אליבא דר''נ איטר מניח בימינו, א''כ אין לצרף כלל סברא זו שהזכיר במרדכי, ולכן י"ל בגוונא שכ' המ''א שכותב גם בשמאל העיקר שיניח בימין, גם הביא ראי' מדברי רש"י ז''ל שפי' בשולט בשתי ידיו ששתיהן שוות לו בכח, משא''כ הכא אינן שוות כלל דאף ששוות בכתיבה הרי יש עודף בשמאל שבה הכח וגבורה ועושה בה כל מעשיו, ואעפי''כ לבסוף כתב לחוש גם לדעת המ''א ולהחמיר שיניח תפילין גם על ידו השמאלית יעיי"ש.

ולפענ''ד נפלאו בזה כל דבריו ז''ל, ראשית מה שהחליט דנח מספקא להו להתוס' בזה אנא לדעת ר''נ דתנה הכתוב בכתיבה ולא לר''א דדרשינן יד כהה, אין לנו שום גילוי דעת בתוס' ע''ז, ואולי הוא בהיפך דלר''נ לא מספקא להו כלל דוודאי העיקר בזה הוא הכתיבה דכן גילה לנו הקרא ואין צורך בזה להטעם דהוי כשולט בשתי ידיו, אלא למ"ד דתלוי ביד כהה מספקא להו דדילמא כיון דבכתיבה הוי יד כהה אף שבשאר מעשים שהמה הרוב אינו יד כהה מ''מ דילמא אזלינן בזה אחר רובא דעלמא כיון שגם אצלו מתקיים עכ''פ הקרא דיד כהה בשעת כתיבה, וכן נראה דלא מיירי התוס' אליבא דר''נ, מדכתבו רק הטעם דהוי כשולט בשתי ידיו ולא זכרו כלל מעיקר הטעם דלר''נ גילה לנו הכתוב שתלוי בכתיבה ואליבי' א''צ כלל לומר דהוי כשולט בשתי ידיו, זולת אם כותב גם בשמאל אז צריכין גם אליבא דר''נ לומר הטעם דהוי כשולט בשתי ידיו כיון שגם הכתיבה הוא בשתיהם, אבל כשכל הכתיבה הוא בימין א''צ להוסיף טעם על המקר ביהודא ועוד לקרא. ועוד דאף לדברי הצ''צ דילמא הא גופא מספקא לי' להתוס' אם קיי''ל כר''נ או כר''א שיש בזה מבוכה בדברי הפוסקים, ואין הכרח לדחוק בדברי התוס' דמספקא לי' רק אליבא דחד מ''ד ולאידך פשיטא לי'. ועוד הלא לדברי הלבוש והטו''ז והפמ''ג קיי''ל כתרווייהו, דאף דקיי''ל הטעם שתלוי ביד כהה מ''מ קיי''ל ג''כ כר''נ שתלוי בכתיבה אלא שגילו לנו הכתובים שתלוי ביד כהה בענין הכתיבה דווקא ואין חילוק בין המ"ד כמו שהבאתי למעלה, וא''כ אתיין דברי התוס' ברווחא דמספקא לכו אליבא דתרווייהו שאין בזה פלוגתא כנראה מסתימת דבריהם שלא זכרו כלל משום מ''ד או פלוגתא. ועוד הלא כל דברי הצ''צ בנויים על לשון התוס' שכתבו שיש בזה ספק, א''כ הלא בפסקי התוס' וברבינו יחיאל וסמ''ק לא נזכר כלל שום לשון ספק אלא כתבו כן בפשיטות, ומבואר דברירא להו הך מילתא לא כדברי התוס', והטור והד''מ הביאו רק דברי הר' יחיאל והסמ''ק ופסקו כוותי' ולא הזכירו כלל מדברי התוספות, גם הב''י לא הביא כלל מדברי התוס', אלמא דלא שבקי פשיטותי' דשאר פוסקים מחמת ספיקו של התוס', נמצא דלדעת הטוש''ע דסברי כדעת הפוסקים שלא כתבו בזה שום ספק נסתר כל היסוד שבנה הצ''צ רק על לשון התוס'.

גם מה שדחק עצמו לתרץ דברי הרי''ח שסובר לצרף דעת רש''י לפי פירוש הר''י שבמרדכי דאף איטר גמור מניח בשמאל של כל אדם ולכן לדידן שיש לנו דברי סה"ת והרא''ש דלא סברי כן אף בדעת רש''י נסתרו גם דברי רבינו יחיאל, וזה תימה דא"כ איך הביאו הטור

והד''מ את דברי הרי''ח והסמ''ק לפסק הלכה, והד''מ כתב הלשון דקיי''ל כוותי' דבתראי נינהו, הלא כיון שכל דבריהם נבנו על שיטת רש''י דלא קיי''ל כן א''כ גם כוותי' לא קיי''ל, וע''כ צ''ל שהבינו מדבריהם לדבר ברור דהכתיבה עיקר אף בלא צירוף דעת רש''י לכן סמכו עליהם לפסק הלכה. או אפשר אפי' אם נימא שדעתם כן בשביל שצירפו דעת רש''י, מ''מ כיון דבתראי נינהו סמכו עליהם גם בזה דאף דלא קיי''ל כפי' ר''י שבמרדכי מ''מ חזי לאיצטרופי להסברא דכתיבה עיקר לפסק הלכה. גם מה שהביא מרש''י ז''ל שפירש בשולט בשתי ידיו ששתיהן שוי ת לו בכח אין ראיה, חדא די''ל דרש''י ז"ל סובר כדעת הסוברין שאין הולכין כלל אחר הכתיבה אלא אחר שאר כל המעשים שהמה עיקר הכח והוי יד כהה בכל המעשים שהמה רובא דרובא נגד הכתיבה שאינו אלא פרט א', ולשיטה זו שפיר כתב רש''י ז''ל ששתיהן שוות בכח, והמחבר הביא שתי הדיעות, אבל לדעת הטור והרמ''א והמג''א שפסקו כדעת הפוסקים דהולכין אחר הכתיבה, ע''כ לא סברי שצריכין להיות שתיהן שוות דהרי גם הכתיבה נגד שאר מעשים אין לו מדת השתוות. או אפשר דהיכא שיש חילוק בין כתיבה לשאר מעשים גם רש''י ז''ל מודה שהכתיבה עיקר דגלי לן קרא ואף שאין שתיהן שוות מ''מ הכל הולך אחר הכתיבה, אבל בש''ס שם לא מיירי כלל היכא שיש חילוק בין כתיבה לשאר מעשים, כי לא הוזכר שם כלל באותו ברייתא מכתיבה אלא מסתם איטר ומוקי סתם בשולט בשתי ידיו, וסתם שולט בשתי ידיו משמע וודאי שהוא כן בין בכתיבה בין בשאר וברים ואין חילוק, ובזה וודאי צריך להיות שתיהן שוות שאם א' חלושה מאחרת הוי וודאי יד כהה, ואין ראי' מדברי רש''י האלו למה שחידשו הפוסקים אח''כ היכא שיש חילוק בין כתיבה לשאר מעשים. וא''כ כיון שברי''ח וסמ''ק שאחריהם נמשכו הטור והד''מ והרמ''א מבואר בהדיא דסגי כשכותב בשתי ידיו שפיר פסק המג''א כן.

הנה הארכתי קצת להצדיק דברי המג''א שלפענ''ד איני רואה שום השגה עליו ועכ"פ הוא עמוד גדול לסמוך עליו להלכה למעשה, וע''כ לדעתי עצתי נכונה שירגיל עצמו לכתוב עכ''פ בימין, ואף שכתב כת"ה נ''י שלא הועילו לו כל התוכחות לעשות בימינו, יוכל להיות שזה הי' יען שרצו להכריחו לעשות כל מעשיו בימין וזה וודאי דבר קשה לעשות בתמידות נגד טבעו והידים עסקניות הן בכל יום, אבל שיתן דעתו רק לפרט אחד על כשהוכר שיעשה בימין ועל אותו זמן של הכתיבה אין זה דבר קשה כ''כ להתאמץ לעשות נגד טבעו עד שיבוא לידי הרגל. גם אינו דומה עכשיו שהגיע לכלל דעת ובוודאי חביב עליו התפילין שמתחיל להניחם וצריך להסביר לו שאם יתאמץ בזה לכתוב בימין אזי יצא ידי חובתו לקיים מצות תפילין בשלימות בין לדעת השו''ע ובין לדעת האריז''ל בלי פקפוק, ובוודאי יפעול עליו שיהיה לו רצון להתאמץ בכך ואין לך דבר שעומד בפני הרצון, ובאמת אם לא יעשה כן הוי ספק עצום בקיום מצוה זו כאשר הארכתי למעלה, וכבר נתבאר דסגי גם בכותב בשתי ידיו אם א''א בענין אחר, אבל יותר טוב שירגיל עצמו לכתוב רק בימין ואם יכתוב לעולם בימין זה יביאו לידי הרגל שאח''כ לא יכבד עליו כלל הכתיבה בימין.

ו

גם נראה שאף באיטר גמור צריך אח''כ להניח תפילין בם בשמאל כדעת האריז''ל, דאף שאין לזוז מדברי השו"ע, אבל כיון שכבר הניח בימין כדעת השו''ע אין זה נגד השו''ע אם מניח אח"כ גם בשמאל ומהרהר הברכה במחשבה, ובכגון דא בוודאי שצריך לחוש לדעת האריז''ל, והצ''צ כתב כן לצאת ידי שניהם על דינו של המג''א שכותב בשתי ידיו, והרבה גדולים כתבו כן גם כשאינו כותב כלל בימינו והוא איטר גמור, ויש מגדולי האחרונים שכתבו להניח על שתי ידיו בפ''א, ולא נראה כן מכמה טעמים שאין להאריך, אבל זה וודאי שיניח אח''כ כנ''ל. ומובן שכשמניח אח''כ בשמאל צריך שיהיו תפילין אחרים כדי שיבוא הנחת תפילין על הסדר המעברתא לצד הכתף והקציצה לצד היד והיו''ד לצד הלב, ועיין בספר כף החיים סימן כ''ז.

ומרברי הפסקי תוס' שכתבו דאיטר טוב להרגיל עצמו לכתוב בימין, נראה ג''כ שסברי שיש איזה פקפוק על הנחת תפילין בימין אף באיטר גמור, דאל''כ למה לו לטרוח בחנם לעשות נגד טבעו, אלא וודאי שראו זה לטובה לצאת מאותה המבוכה להניח תפילין בימין, ומינה נשמע דאם א''א להרגיל עצמו אף באיטר גמור יניח אח''כ בשמאל, בפרט עכשיו שנתגלה לנו דעת האר"י ז"ל. הנה כתבתי לו הנלפענ''ד בהלכה זו ותן לחכם ויחכם עוד וידע את אשר לפניו.

ז

מ''ש ע"ד שנספח לס' המאירי מה שיפ בו דברים שאינם הגונים, ע''ז יש להצטער הרבה בעתים הללו בעו"ה שמתפשטים הרבה חיבורים מלאים ארם של מינות ודעות נפסדות ר''ל גם מגלים פנים בתורה שלא כהלכה,

ומספחים גם דברים כאלו אצל ספרים הקדושים וממשיכים לבות בני האדם, וכבר צווח החת''ס ז''ל (ח''ו חו''מ סימן ס''א) בזה וכתב שמעת שנתפשטו הרבה ספרי מינות אין ללמוד בספר שאין לו הסכמות. וזה הי' עצה נכונה לדורו, כי בדורי של החת''ס המפורסמים בעולם דפקיעי שמיהו שהיו מתחשבים העולם עם הסכמתם היו כולם צדיקים וגאונים והיו ראויים לסמוך על הסכמתם, אבל עכשיו הדור יתום בעו''ה, גס נתקיים במלא מובן המלה מה שאמרו חכז''ל (סנהדרין דף צ''ז ע''א) על עוקבא דמשיחא יראי חטא ימאסו וסר מרע משתולל על הבריות, והמפורסמים שמתחשבים העולם עם הסכמתם עפ''י רוב המה מהאפיקורסים והעומדים בשיטתם, ועוד גרוע יותר ההסכמות שעל פי רוב המסכימים המה התבשילים. וצריך ללמוד רק מספרים שיש להם הסכמות מגדולי הדור שבדורות הקודמים או מי שמכיר בעצמו היטב את המחבר. וזקיני הגה''ק מאוה''ג בעל ייטב לב זלה''ה מסיגעט הי' לו סיבה פ''א שנתן הסכמה לאחד שהי' ת"ח גדול ועשה כמה חיבורים, ואח"כ ראה בספרו שהי' בו דברי מינות ר"ל, והצטער מאוד ופרסם במכתבי עתים שחוזר מהסכמתו, ומאז עשה לו נדר שלא ליתן שום הסכמה. ואז הי' זה גדר במילתא דלא שכיחא, אבל עכשיו בעו''ה הוא דבר הרגיל ושכיח טובא. אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים (וע''ע מכתבים ח''ב סימן ר''ד).

והשי''ת יהי' בעזרו שיזכה לישב באהלה של תורה ועבודת השי''ת מתוך נחת והרחבה ולהרחיב גבול הקדושה כאשר עם לבבו וכלו''נ ידידו דושת''ה באה"ר

הק' יואל טייטלבוים