על הגאולה ועל התמורה/קג

  << סימן קג• על הגאולה ועל התמורה• סימן קד >>

~קג~

ואיתא בזוהר הקדוש פרשת ויצא (ח"א קנא.) אדמוך רבי חייא, חמא ליה לאליהו וכו', אמר, השתא אתינא לאודעא דירושלם קריב איהו לאיתחרבא, וכל אינון קרתין דחכימיא, בגין דירושלם דינא איהו, ועל דינא קיימא, ועל דינא אתחריב, והא אתיהיב רשו לסמא"ל עלה ועל תקיפא עלמא, ואתינא לאודעה לחכימיא, דילמא יורכון שני דירושלם, דהא כל זימנא דאורייתא אישתכח בה היא קיימא, בגין דאורייתא אילנא דחיי דקיימי עלה ע"כ, ופי' האור החמה () וז"ל, דוחק גדול לומר דרבי חייא היה קודם החורבן, ואפשר דהיינו להחריבה, חורבן מהיושבים בה עוד על ידי שיכלו ממנה אדם ובהמה, כעין שחרב טורנוסרופוס את הבית (תענית כט.), והשתא ניחא, דלא אמר על המקדש שהוא עיקר, אלא על העיר, שהמקדש כבר היה חרב ע"כ.

ובזהרי חמה () פירש, ואם תאמר, רבי חייא היה אחר החורבן שנים הרבה וכו'. אי נמי, אפילו אחר החורבן, חזרה ונתיישבה במתי מעט, ומפני שבטלו את התורה, כדמסיק, עתידא לאיתחרבא לגמרי. בגין דירושלים דינא איהו וכו', כלומר, הוא מדת הדין, וכשאין עוסקין בתורה, אילנא דחיי איסתלק לעילא, ואז ירושלים של מטה היה מתלהטת בדין ואיתחרבא. ועל דינא קיימא, כלומר כשעושין דין ומשפט בירושלים של מטה, ירושלם של מעלה מתקיימת למעלה, ויש לה קיום ושפע רב. ולכן עתה שאין עושין בה דין, נחרבה כדין ע"כ. וכך כתוב גם כן בפירוש דרך אמת על הזוהר הק', שפירש גם כן כעין זה בקיצור דברים.

ובזוהר חי () פירש על הנ"ל, כי ירושלים נחרב כמה פעמים, כי בימי רבי חייא לא היה חורבן ירושלם שנחרב על ידי טיטוס שחיק טמיא, אלא אחר החורבן המקדש אף על פי כן היה העיר מיושבת, ובימי רבי חייא נחרב לגמרי בגין דירושלם דינא. ולכן מי שחס על נפשו לא ידור בירושלם, אם לא צדיק גמור שראוי לישב שם. והא אתייהיב רשו לס"מ, דהוא עומד עדיין רגלו אחת על פגר מובס ורגלו אחת על קודש הקדשים, ולכך מרן האר"י ז"ל לא רצה לעבור דרך ירושלים כלל, ובפרט בזמן הזה, שיש שם התגברות המינות, אל ישב אדם פשוט שם, כי סכנה היא לו, אם לא צדיק גמור ונאמן לאלקיו עכ"ל.

וכתב בספר חיבת ירושלים (נדפס בירושלים תר"ד) וז"ל, ודע, כי אמרו שהאריז"ל לא היה בירושלים, רק עמד חוץ לירושלים ודיבר ברוח קדשו כל הפרטים שבתוך ירושלים, ואמר, פה מקום זכריה הנביא וכו', וכן כל הפרטים, ואל העיר עצמה לא בא ע"כ, וזה דבר ידוע ומפורסם. ובאלה מסעי (פ"ד) למהר"ם חגיז זלה"ה כתב וז"ל, והאלקי האריז"ל אשר רוח ה' דיבר בו, קיים ואישר כל אותו תחום ארץ ישראל בערי הקודש בסימניהם ומצריהם, וכל הקברים המצויינים שם סביב סביב לכל תחום ארץ ישראל, וסמך ידו על כותל מערבי ועיר ציון דשם קברי מלכות בית דוד עכ"ל, וחושב שם עוד כמה מקומות הקדושים שקיים האריז"ל סביבות ירושלים, ואין בזה סתירה לכל הנ"ל, כי דבר פשוט הוא שאין כוונתו שסמך האריז"ל את ידו בפועל על הכותל כמו שאי אפשר שסמך ידו על עיר ציון, והרי כלל שניהם וכתב עליהם סמך ידו, אלא הכוונה שקיים ואישר חזקת המקומות הקדושים ההם.

והגם דבענין הזה אם ראוי לדור בירושלים העתיקה היה פלוגתא בין הצדיקים והגאונים בדורות שלפנינו, כידוע, ולא נתגלה לנו טעמם ונימוקם, אבל ודאי שדברי הזוהר חי בנויים על יסוד חזק של דברי הזוהר הק', והם כנים ואמיתיים ודברים קדושים. ודברי הזוהר הק' ודבריו רוח הקודש דיבר בם מה שיהיה לעתיד. ועל כרחך לא פליגי אלא בימים הראשונים, שלא נתפשט כל כך כח המינות בארץ ישראל ובעיר הקודש. ולפלא מה שכתב הזוהר חי שבזמן הזה נתגברה המינות, ובימיו לא שמענו, אבל עכשיו נתגברה באמת המינות, וכיוון ברוח קדשו על הזמן הזה בעוה"ר. וברור שאילו חיו הצדיקים בדורותינו, היו כולם פה אחד מסכימים שלא לדור כלל בעיר העתיקה כולה, דאיתיהיב רשו לס"מ עלה, כדברי הזוהר הק' הנ"ל.

וכבר הבאתי בספרי ויואל משה (מאמר ישוב ארץ ישראל, סי' ס"ח) מה שכתב הרמ"ע מפאנו ז"ל בספר עשרה מאמרות, מאמר חקור דין חלק ב' פרק ז', לפרש הפסוק (זכריה ג', ב') יגער ה' בך הבוחר בירושלים, כי ראוי ומחוייב שיתמה השטן מגערה ראשונה בכלל, ומגערה אחרונה בפרט, על היות השטן בוחר להתגבר כנגד היפוכו בירושלים, עיר הצדק קריה נאמנה (ישעיה א', כ"ו). והיד יהודה (אות כ"ה) פירש שם, דכתיב בפסוק ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן, ויגער ה' בך הבוחר בירושלים, שלפי דברי המפרש מלת הבוחר מחובר עם ה', כאילו כתיב יגער ה' הבוחר בירושלים בך, והוא דוחק, שמלבד שהמקרא מסורס, יקשה גם כן מה טעם לתואר הבוחר בירושלים בכאן. על כן נראה להרב לחברו כפשוטו, והכוונה, יגער ה' בך השטן על היותו בוחר בירושלים יעיי"ש, וחזינן בזה, שהשטן הוא הבוחר בירושלים.