על הגאולה ועל התמורה/א

  << הקדמה• על הגאולה ועל התמורה• סימן ב >>

~סימן א~

הנביא מלאכי התנבא על ימות המשיח ואמר (ג', י"ג-ט"ז) חזקו עלי דבריכם אמר ה', ופירשו המפרשים, דבריכם חזקים וקשים עלי, שהטחתם דברים כלפי מעלה. ואמרתם מה נדברנו עליך, אמרתם שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות, ועתה אנחנו מאשרים זדים, גם נבנו עושי רשעה וגו' (פירש"י, אנחנו עבדנוהו ושמרנו משמרתו, ועתה רואים אנו הרשעים מצליחים, עד כי מאשרים ומשבחין אנו אותם על מעשה רשעה), גם בחנו אלקים וימלטו, (פירש"י, אלו העושי רשעה, בחנו אלקים, לומר נראה מה יוכל לעשות לנו, וימלטו, מן הרעה, ולא נכשלו). אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, (ופירשו המפרשים, כששומעין יראי ה' שנדברו הרשעים בדברים קשים כאלה, נדברים הם ואומרים טוב עבוד אלקים, והקב"ה שומע דברי הצדיקים ודברי הרשעים, וכותבן לפניו בספר זכרון).

ומקראי קודש אלו צריכים ביאור, דאיך יתכן מקום לשאלת בני ישראל "מה נדברנו עליך", אחרי שמתשובת הקב"ה אליהם מפורש יוצא שאמרו דיבורים כאלה אשר הם כפירה רח"ל בהשגחת הבורא יתברך בתחתונים, וכפירה בתשלום גמול שכר ועונש, שהמה עיקרי האמונה, ומטיחים דברים כלפי מעלה כביכול באומרם לית דין ולית דיין ח"ו, וגם כי תוהים הם ומתחרטים על מעשיהם הטובים שעשו, לומר שאין בהם תועלת, וכי יש דיבור פחות וגרוע מזה, ואם כן איך יעיזו פניהם לומר מה נדברנו עליך. ואם כוונת הנביא מלאכי היתה להורות על שפלות המצב בדור שלפני ביאת המשיח, אשר כל הדיבורים הללו לא יהיו נחשבים בעיניהם לחטא, אם כן מה תועלת יש באמרו חזקו עלי דבריכם, אחרי שכבר לא נשאר בהם ח"ו זיק וניצוץ מאמונת הבורא יתברך, בודאי גם בזה לא יבינו, וטח עיניהם מראות, ולבותם מהשכל.

אמנם נראה בהבנת הכתובים האלו על פי מה שאמר הכתוב (תהילים י"ט ב') השמים מספרים כבוד א-ל ומעשי ידיו מגיד הרקיע וגו', ופירש"י והרד"ק ושאר מפרשים, דהמשורר עצמו פירש את הדבר, דאין רצונו לומר שהשמים מספרים בדברים, כי אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם (שם שם ד'), ואינם מדברים עם הבריות, אך הכוונה, מתוך שבכל הארץ יצא קום (שם, ה), על ידי זה בקצה תבל מליהם, היינו, על ידי מעשיהם, שמאירים בכל העולם, מתוך כך מספרים הבריות כבוד אלקי יתברך, ומברכים על המאורות. מבואר מזה, דעל ידי שגורמים לבני אדם לספר בכבוד השי"ת, הגם שאין אומר ואין דברים, אף על פי כן קראם הכתוב והעיד עליהם שהמה מספרים כבודו יתברך.

ובדרך זה יבוארו הפסוקים הנ"ל, דלא מיירי כאן באלו שאומרים בפירוש שוא עבוד אלקים וכו', דאם כן לא היה מקום לשאול עוד מה נדברנו, וכדדייקינן לעיל. אבל הכוונה, שהנביא מתנבא על אותן בני אדם מישראל שיהיו שומרי תורה ומקיימי מצוותיו ית"ש, אך יהיו מאשרים זדים ומהללים עושי רשעה, באומרם נבנו עושי רשעה בחנו אלקים וימלטו, ומשבחים הצלחת הרשעים במה שניסו אלקים ועלתה בידם ונמלטו, ובדברי פיהם במה שמאשרים זדים, בקצה תבל מליהם לאמר שוא עבוד אלקים, ואף שלא הוציאו דיבור זה בשפתותיהם.

וזהו פירוש הפסוקים, חזקו עלי דבריכם אמר ה', שהטחתם דברים כלפי מעלה. ובני ישראל ישאלו בתמיהה מה נדברנו, כי לא ידעו ולא יבינו שבמה שמאשרים זדים הרי אמירתם גלויה לאמר שוא עבוד אלקים, אבל הם טועים, ובחשכה יתהלכון, בחשבם שבמה שמשבחים הצלחת עושי הרשעה ומספרים שה' עשה להם נסים, בזה הם עושים מצוה, ובאמת כל זה הוא מדרכי הסתת היצר והסתת כת הרשעה, לתפוס בדרך זה ברשתם את בני ישראל התמימים, להגדיל בעיניהם נסי הצלחתם וגבורתם, וככה ילכו מדחי אל דחי להאמין בעצם גבורתם, לאשר מעשיהם, ולבסוף לעשות כמעשיהם. וזה שישיב להם הקב"ה אמרתם שוא עבוד אלקים, כלומר בזה שאתם מהללים ומספרים נסי הצלחתם של עושי הרשעה, בזה אתם אומרים בשפה ברורה דשוא עבוד אלקים ואין בו תועלת ח"ו.