שו"ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קכג

<< אבן העזר סימן קכב • שו"ת דברי יואל • אבן העזר סימן קכד >>

~ סימן קכג ~

ב"ה. שלום וכל טוב סלה לכבוד הרב המאור הגדול המפורסם מוהר"ר חיים שמואל שור נ"י אב"ד בעיר הבירה בוקארעשט יצ"ו.

אד"ש כת"ר נ"י באהבה רבה, מכתבו הגיעני. והנה תוכן שאלתו בשני אנשים משם, שהיו באדעס מעת המלחמה, ונשאו שמה שתי אחיות. ואחד מהם אשר לא היה יכול לדור שמה מחמת הבאלשיוויזמוס ששורר שמה, עשה מה שעשה וברח משם ובא לביתו זה שבע שנים, ונשארה שמה אשתו עם ילד אחד. והשני עם אשתו מתוך קושי גדול וכבד מאוד החזירו את עצמם לכאן, זה כשתי שנים. ואשת הראשון בראותה שמה כי אי אפשר לה בשום אופן לבא בעלה, ועבר זמן שש שנים, נישאה שמה באדעס לאיש אחר. ויש עדים על זה, אחות האשה ובעלה, ועוד איזה אנשים חשובים הנאמנים בעדותם. כי בקושי בא מכתב משם ע"י מדינת פולין, אשר בתוך שאר ענינים כתוב גם זה. והבעל נתארס ג"כ, וכהדרגנ"י עכב הנשואין עד אחר שיהיה ההיתר מק' רבנים.

א

והנה אם אמת הדבר שאשתו זינתה שמה ונישאת לאיש אחר, הדבר פשוט כביעתא בכותחא להתיר לו לישא אשה על אשתו. דאף בעוברת על דת שמבואר בסימן קט"ו (ס"ד) דמותר לקיימה ואין כופין אותו להוציאה אלא שמצוה עליו שיוציאנה, מבואר שם ברמ"א סעיף ד' דאין בזה משום חרם רבינו גרשום, דמשמע שאין צריך כלל אף היתר מק' רבנים. אלא שהבית שמואל בסימן א' ס"ק כ"ג כתב בשם הב"ח (ד"ה כתב הרב) קבלה מגדולי עולם שיהיה ע"י מאה רבנים.

אבל י"ל דבזינתה שאסורה עליו עולמית מדאורייתא ואינה בכלל אשה הראויה לו, אולי גם הבית שמואל מודה דאין צריך כלל היתר מק' רבנים, די"ל דלא מיירי אלא מעוברת על דת, דאף שמצד הדין מצוה עליו לגרשה, מ"מ מותר לקיימה, וגם שאם תחזור מדרכה מותרת לו לגמרי.

וחילוק זה מבואר בכמה פוסקים, עיין פתחי תשובה סימן א' ס"ק כ"ב בשם תשובות חמדת שלמה (אהע"ז סי' ד). וכן פסק זקיני הגה"ק מאור הגולה זלה"ה באבני צדק אבן העזר סימן ב', והביא שכן הוא במהרי"ק (ש' קמא). ובתשובה אחרת הארכתי בפרט זה והבאתי סמוכין לדבר מהרשב"א ומהר"ם פאדווה (עי' שו"ת סי' יג), אין מקומו כאן.

ולמעשה נראה לענ"ד להצריך לעולם מאה רבנים, דכן מבואר בשו"ת שבות יעקב חלק א' (ריש) סימן ק"כ, בעובדא דידיה שזינתה תחת בעלה, ואף על פי כן כתב דהסכימו האחרונים דנהגו שלא להתיר בלי מאה רבנים, וכן הוא בחתם סופר (אה"ע ח"א סי' ג) ובאמרי אש אבן העזר סימן א' (ד"ה והיה). ובפרט בדור פרוץ, כאשר כתב כהדרגנ"י.

עכ"פ זה ודאי דעל ידי מאה רבנים יש להתיר לכל הדיעות אף בעוברת על דת, ומכל שכן בזינתה ממש ר"ל.

ב

אך בנידון דידן, דא עקא, כי לפי הנראה מהצעת דבריו במכתבו אין כאן גביית עדות כראוי לאסרה על בעלה. כי מה שכתב שאחות האשה ובעלה עדים בדבר, הם פסולי עדות מחמת קורבה, ומבואר בשו"ע אבן העזר סימן קט"ו סעיף ז' ברמ"א שם, דהרבה קרובים כולם אינם רק כעד אחד.

ואם אולי יאמר דמהימני לו כבי תרי וסומך על דבריהם. אין לסמוך על זה. חדא, דאינו מבואר שם כלל אם להתיר על ידי זה חרם דרבינו גרשום. אלא בסעיף ד' דמיירי בעוברת על דת, שם כתב דאין בזה חרם דרבינו גרשום, ובסעיף ז' דמיירי במאמין לעד אחד שזינתה, לא זכר מאומה מזה.

אף דעוברת על דת קיל יותר דמותר לדור עמה ואינו אלא מצוה עליו שיוציאנה, מ"מ הלא חזינן דגם לענין כתובה, בעוברת על דת הפסידה כתובתה אף דמותר לדור עמה, ובמאמין לעד אחד שזינתה שאסור לו לדור עמה וחייב להוציאה, אע"פ כן לא הפסידה כתובתה אם לא הודית שזינתה. ועל כרחך צריך לומר דבעוברת על דת שנתברר זה בעדים, שפיר הפסידה הכל כדין עוברת על דת, אבל היכא שאין עדים ברורים לדבר, אלא שנאסרה עליו מחמת שהוא אומר שמאמין ושויה אנפשיה חתיכה דאיסורא, הנה נאמן אדם על עצמו, אבל לא להפסיד לדידה.

וכמו כן י"ל נגד החרם דרבינו גרשום שנעשה לטובת האשה כמבואר בפוסקים, ואינו נאמן להפקיע זכותה. ובפרט אחר שכבר נתארס עם אשה אחרת, דודאי י"ל שמא עיניו נתן באחרת. ובפרט לפי המבואר שם ברמ"א צריך להיות מאמין לו גם בשאר דברים, ובבית שמואל שם ס"ק ל"ג דצריך להיות קים ליה בגווה טובא.

כללו של דבר אי אפשר לסמוך עליו בזה אלא א"כ נאסרה עליו ע"י עדים כדין, וזה פשוט.

והנה על פי דין היה צריך להיות הגביית עדות בפניה, וכמבואר באבן העזר סימן י"א סעיף ד' (ברמ"א) בבאו עדים באשת איש שזינתה, שאין לקבל העדות שלא בפניה ושלא בפני בעלה. ואך בזה י"ל לפי המבואר בחו"מ סימן כ"ח סעיף ט"ז, דאם העדים מבקשים לילך למדינת הים או שאינו מצוי בעיר, מקבלין עדות שלא בפניו. וכמו כן י"ל כאן, דאי אפשר בענין אחר. אבל נגד פסול קורבה אין לנו תקנה.

גם לפי המבואר במכתבו ברח משם זה ז' שנה ואשתו נישאת לאחר שש שנים, דנמצא זה שנה אחת שנישאת אשתו, ואחות האשה עם בעלה באו לכאן זה כב' שנים, ונמצא שהלכו משם שנה אחת טרם שנישאת אשת הראשון, והאיך יוכלו להעיד מה שנעשה שנה אחר הליכתם משם. ועל כרחך לא אמרו זה אלא מפי השמועה, והוי רק עד מפי עד. גם מי יודע באיזה אופן בא להם השמועה, ואין זה עדות כלל.

ג

ומה שכתב עוד, דיש עדות אנשים חשובים הנאמנים בעדותם, כי בא מכתב משם ע"י מדינת פולין אשר בתוך שאר ענינים כתוב גם זה. הנה כפי הנראה לא נגבה עדות מהם, אלא מה שבא מהם במכתב, ומבואר בשו"ע חו"מ סימן כ"ח סעיף י"א דעדים ששלחו עדותן במכתב ליד בית דין, אינו עדות, דמפיהם ולא מפי כתבם. ואפילו אם נימא לסמוך בשעת הדחק אשיטת ר"ת (הוב"ד בתוס' יבמות לא: ד"ה דחזו) דבראויים להגיד מותר להעיד בכתב, הני מילי כשכתבו בתורת עדות להבית דין, אבל מה שנכתב באיזה מכתב במסיח לפי תומו בתוך שארי ענינים, אין זה עדות כלל.

יעיין בתשובות צמח צדק סימן ע' באחד שהגידו על אשתו שהמירה את דתה ר"ל, ולא רצה להתיר להבעל לישא אחרת. ואחד מן הטעמים הוא (שם ד"ה לכך), שמה שהגידו שהמירה דתה, לא הגידו בשום בית דין בתורת עדות, רק הגידו סתם דרך שיחה בעלמא, יעיי"ש. וכל שכן במה שבא בכתב ע"י קשר דברים של שאר ענינים.

ד

גם אין לומר דכמו שהקילו בעיגונא דאיתתא בעד אחד ובעד מפי עד (עי' סי' יז ס"ג), כמו כן הוא בעיגון דבעל, דק"ו הוא דצערו מרובה, וכמו שכתב במהרשד"ם (יו"ד סי' קמ ד"ה ועל השאלה) שהביא כהדרגנ"י דעיגון דבעל קשה מדאיתתא, דאי אפשר לו לעמוד בלא הרהורי עבירה. אמנם לענין עד אחד מבואר בבית שמואל סימן ט"ו ס"ק כ' ובסימן קנ"ח ס"ק א', דעד אחד שמעיד שמתה אשתו ורוצה לישא אחרת, אין עד אחד נאמן משום חרם דרבינו גרשום, יעיי"ש.

ועל כרחך דאין לדמות הענינים זה לזה, כי בעד אחד בעיגונא דאיתתא יש חזקה דאשה דייקא ומינסבא, מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה, אבל בעיגון דבעל אין חומר לבסוף, ולא שייך דייק ומינסב.

וחוץ לזה אין לדמות הענינים במילי דרבנן זה לזה אף במה שהסברא לדמותן, וכמבואר במשנה מסכת ידים פרק ג' (מ"ב) אין דנין דברי סופרים מדברי סופרים. וזה אף בק"ו וכאשר ביאר הרמב"ם ז"ל שם, דמה שתיקנו תיקנו ומה שלא תיקנו לא תיקנו. וכעין זה כתב גם הרא"ש ז"ל לענין תחילתו וסופו בכשרות בעיגונא דאיתתא.

ואף לפי מה שכתב הנודע ביהודע (מהדו"ת סי' ח) לצדד להקל בעד אחד שמעיד שמתה אשתו לענין חרם דרבינו גרשום, כיון שאינו אלא דרבנן ואין זה דבר שבערוה להצריך שנים. זה שייך רק במעיד שמתה אשתו, שאין אנו דנין בזה אלא למען החרם דרבינו גרשום. אבל בנידון דידן שהעדות הוא שזינתה, שעיקר הדיון הוא לאוסרה על בעלה, זה ודאי הוי דבר שבערוה מן התורה, ואין דבר שבערוה פחות משנים. ומה שאנו דנין להתיר לו חרם דרבינו גרשום, הוא אחר שהחלטנו שנאסרה עליו, אבל מעיקרא דדינא פירכא דלא יוכל לאוסרה עליו, דלענין זה הוי דבר שבערוה ואינו פחות משנים, ונסתר היסוד ונפל הבנין.

גם בעיקר העדות מה שמעיד שנישאת שמה, אינו דומה למעיד שמתה. כי אמרו ז"ל בש"ס יבמות (קטז:) הטעם דעד אחד מהימן שמת, משום מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי. וכבר ביאר המהר"ם בן חביב בספרו עזרת נשים דלאו כל מילתא דעבידא לגלויי שוין הם, דבמעיד שמת, אם יבא אח"כ לביתו חי וקים, יתברר שקרו בפניו, באופן שלא יהיה לו אמתלא והתנצלות להכחישו, והחי לא יוכל להכחיש את החי. משא"כ בדבר שאף אחר שיתגלה, עדיין יוכל להכחישו לבקש התנצלות להכחיש באמתלאות שונות, יעיי"ש שהאריך.

וכמו כן י"ל במעיד שנישאת במקום אחר, שאף אם תבא לביתה ותהא צווחת ככרוכיא שלא נישאת, יוכל עדיין להכחישה. ועל זה אמרו הרוצה לשקר ירחיק עדותו, שאי אפשר לברר השקר אלא במרחקים, וגם שם אי אפשר לברר כל כך, דאף אם יאמרו כולם שלא נישאת, עדיין יוכל לומר לא ראינו אינו ראיה, ונישאת לפני עדים אחרים ואינם מצויים עוד. עכ"פ הדבר ברור שאין היתר בזה אלא בעדות ברורה.

ה

ומה שהעיר עוד שאי אפשר לו לבא שמה ולדור, גם בזה יש לדבר. והנה בנודע ביהודה תנינא אבן העזר סימן ו', נשאל באחד שבשנת רעבון הלכה אשתו ובן ובת עמה, שלא היה יכול לפרנסם, והלכו ונדדו מעיר לעיר לחזור על הפתחים, ושוב לא נודע מהם דבר זה שמונה שנים. וצידד די"ל דאפילו להסוברים (עי' רמ"א סי' א ס"י) שרבינו גרשום מאור הגולה גזר אף במקום מצוה, היינו בביטול פריה ורביה שהוא רק בשב ואל תעשה, אבל אם אין לו אשה כלל, ונכשל בהרהורי עבירה בכל יום, בזה י"ל דכ"ע מודי דלא גזר רבינו גרשום מאור הגולה. והביא דברי הכנסת הגדולה בסימן א' הגהות הב"י אות ע"ח שהביא בשם מהרש"ך (ח"ב סי' עט), אם נשבה הבעל יכול לישא שם אשה אחרת.

אך לבסוף לא רצה להתיר, דאולי מיירי הרש"ך בלא קיים פריה ורביה. וגם כתב דנתת דבריך לשיעורין אם תתעלם אשה מבעלה איזה זמן לאיזה סיבה או שתהיה חולה איזה זמן, וכי נתיר לו לישא אשה אחרת על אשתו. והביא דברי הצמח צדק סימן ע' שלא רצה להתיר לצורבא מרבנן שנשבית אשתו בשעת הרג רב. וסיים לבסוף שאינו אומר בזה לא איסור ולא היתר, יעיי"ש.

והנה מה שכתב דאולי הרש"ך מיירי בלא קיים פריה ורביה, בנידון דידן כפי המבואר במכתבו לא היה לו מאשתו הראשונה אלא ילד אחד, ולא קיים בזה פריה ורביה. אך לא נודע לי, אולי מכבר היה נשוי אשה אחרת והיה לו ממנה בנים יותר.

אך בעיקר הדבר מה שכתב דאולי הרש"ך מיירי בלא קיים פריה ורביה, כבר העיר הוא בעצמו דיותר יש להקל היכא שהוא בכבלי העיגון לישב גלמוד בלא אשה, מהיכא שלא קיים מצות פריה ורביה, וכן הוא בשאר פוסקים. והחתם סופר באבן העזר חלק ב' סימן א' האריך בזה, דלהעמיד איש רך בשנים בלא אשה, קרוב לודאי שיחטא בקום ועשה, ואין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה. וסיים, דהתורה התירה יפת תואר נגד יצר הרע, ולא אלים חרם דרבינו גרשום מאור הגולה מאורייתא דמשה.

ומה שהביא מהצמח צדק שלא רצה להתיר בנשבית אשתו. הנה הצמח צדק שם אחר שהאריך בטעמים לאיסור, סיים לבסוף דמה גם כי אין זה כי אם חמשת רביעית שנה שנמסרה בידי הזדים הארורים, ואין עובר ושב מהכא להתם עדיין להוודע הכל על נכון, שמא באריכות הזמן יודע שום דבר ממנה, ומוטב שיאכל בשר שחוטה ואל יאכל בשר תמותות. וסיים אח"כ, דכן הוה, שבימים מועטים אח"כ באתה האשה משם, יעיי"ש.

ולזה י"ל דלכן לא העיר בכל התשובה ההיא להתיר בשביל שיושב גלמוד, יען שהיו עדיין ימים מועטים, חמשת רביעית שנה, והיה מהראוי עוד להיות יושב ומצפה שתנצל מהשביה, שבודאי אין למהר לעשות מעשה בשביל זמן קצר שנתעלמה מבעלה. ולזה לא דן בכל התשובה ההיא, אלא אם להתיר בשביל שהגידו עליה שהמירה דתה ר"ל.

והרש"ך המובא בכנסת הגדולה, י"ל דמיירי שנשבה לזמן מרובה, וכעובדא דהנודע ביהודה ששהה שמנה שנים בלא אשה ואין קול ואין עונה. וכמו כן הוא גם בנידון דידן שיושב גלמוד זה ז' שנים.

אבל עכ"ז קשה לעשות מעשה על ידי זה, כאשר כתב הנודע ביהודה דא"כ נתת דבריך לשיעורין, ומה גבול יש לדבר, ויהיה תורת כל אחד ואחד בידו.

והנה חזינן דהבית שמואל לא התיר גם בעד אחד שמתה אשתו, והאחרונים כולם (עי' פתחי תשובה סי' א ס"ק יד) מפלפלים אם יש להאמין לעד אחד, כיון שהוא דרבנן. וזה ודאי דאם הוא אפשרות לבא למקום שהיתה אשתו שם, הנה אפשר [לברר] אם מתה או לאו, ובזה לא היה מקום לסמוך על עד אחד, דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן, ואף בעיגונא דאיתתא כתב כן הרב המגיד בפרק י"ג מהלכות גירושין (הט"ו). והדבר ברור דמיירי כולם שאשתו נתעלמה ממנו ואין לו ידיעה ממנה, אלא זה העד אחד שמעיד עליה שמתה, ועכ"פ אי אפשר לו לבא אליה ולדור עמה, שאינו יודע מקומה איה. והבית שמואל וכל הפוסקים המרובין המדברים מזה, לא זכרו כלל שיהיה איזה צד היתר על ידי זה, ולא פלפלו אלא אם יש להאמין להעד אחד.

אך בנידון דידן שהצורך הוא גדול מאוד, שבודאי לא יהיה רווק הדר בעיר 'בוקארעסט' ואינו חוטא, וגם קרוב הדבר שאם נחמיר עליו שלא לישא כלל, לא ישמע לדברי חכמים, כאשר הסכין לעשות שנתארס בלי שאלת חכם, וכהדרגנ"י עיכב הנשואין בקושי גדול. לזה יש לצדד ולומר, כיון דעכ"פ הרש"ך המובא בכנסת הגדולה מתיר במי שנשבה. ואולי בשבויין יש להקל יותר, דכיון שנשבה בידם, יש לחוש יותר לזמן מרובה ח"ו מבאם נתעלמה אשתו סתם ואין אופן כלל לבוא מהכא להתם. ועכ"פ לדעת הרש"ך הנ"ל נראה דיש להקל.

אמנם יען שהוא פירצה דחיקא, לפיענ"ד מהראוי שכהדרגנ"י ימחול להשתדל לכתוב לשם מכתב. כי כפי אשר שמעתי ממדינת פולין להתם אפשר לעשות חליפות מכתבים, ולזה אפשרות לשלוח לשם מכתב ע"י מדינת פולין לעורר שם איזה רב או מו"ץ לעשות גביית עדות כדין על זה שנשאת שמה לאיש אחר, ושוב יהיה ההיתר מירווח בלי שום פקפוק. ואינני בקי היטב בטיב מדינות האלו בזה.

ואם אולי אין אפשרות לשלוח לשם מכתב כראוי לברר הדברים, יש מקום להתיר במקום צורך גדול כנ"ל. אבל בתנאי אם יסכימו שלשה גדולי הדור לסמוך על זה להתיר, וע"י מאה רבנים דוקא והשלשת גט וכתובה ונדוניא ותוספות כתובה, כמבואר בפוסקים (עי' ב"ח סי' א ד"ה כתב הרב; בית שמואל שם ס"ק כג).

וכהדרגנ"י ידיו רב לו לעשות כחכמתו הגדולה, והשי"ת יצילנו משגיאה ויורנו דרך האמת.

והנני ידידו דורש שלום ת"ה באהבה רבה

הק' יואל טייטלבוים