ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן לח

  << סימן לז• מאמר שלוש שבועות• סימן לט >>

~ לח ~

אמנם במעט התבוננות אין שום סתירה בדבריו, דהנה גם בספר היד כתב אחר כך (בהלכות מלכים פרק י"ב ה"ג) שיהיה נביא שיתקבצו אליו כל ישראל ויתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, והביא על זה הכתוב (עזרא ב' ס"ג, נחמיה ז', ס"ה) עד עמוד הכהן לאורים ותומים, ומובא בכסף משנה שם דברי התוספתא (סוטה פי"ג ה"ג) שאמר עד עמוד הכהן לאורים ותומים כאדם שאומר לחבירו עד שיבא משיח. ומבואר בזה שיהיה בידו האורים ותומים שהוא גדול מנבואה, שאף בימי עזרא שהיו נביאים גדולים לא יכלו להעיד על יחוסי כהונה יען שלא היה בידם האורים ותומים, והאורים ותומים בודאי הוא נס נפלא מהנפלאות הגדולות שהיו בעולם.

ובפרק ט' מהלכות תשובה (הלכה ב') כתב עוד על מלך המשיח שיהיה בעל חכמה יותר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ויבואו כל הגוים לשמוע לו. אם כן חזינן ברור שגם בספר היד דעתו שיהיה מלך המשיח נביא גדול יותר מכל הנביאים עד קרוב למשה רבינו ע"ה, כמו שהוא באגרת תימן. וגם כתב שיבואו כל הגוים לשמוע לו, שזה ודאי אינו דרך הטבע שיבואו כל הגוים לשמוע לאדם אחד מישראל.

וכבר כתב הרמב"ם ז"ל (הלכות יסוה"ת פרק ז' ה"א) שאין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד [וכו'] והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם [וכו'] והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו. והאריך עוד בדברים כאלה עד שכתב לבסוף (הלכה ז') על הנביא שכשמשלחים אותו נותנין לו אות או מופת כדי שידעו העם שה' שלחו באמת, ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא, אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו והוא מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה ואחר כך בא ועשה אות או מופת [ואמר שהאל שלחו] מצוה לשמוע ממנו, עכ"ל.

וכן כתב עוד (בפרק עשירי ה"א) שכל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו [וכו'] אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות, והוא אומר, ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר. וכתב עוד אחר כך (ה"ב) ובודקין אותו פעמים הרבה אם נמצאו דבריו נאמנים כולם הרי זה נביא אמת. ואם כן כיון שכתב הרמב"ם ז"ל (הל' מלכים פי"ב ה"ג) שהמלך המשיח יהיה נביא גדול כל כך על כרחך שיתנסה באות ומופת בצירוף כל המדות הנזכרים לעיל שמוכרח להיות בנביא, ואם כן הדבר ברור שמה שכתב בתחלה שאין צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הכוונה אלא שאין צריך לעשות מופתים כאלו המתחדשים דברים בשינוי טבעו של עולם, כמו תחיית המתים ושאר שיניי הטבעים, שיהיה אחר כך לעתיד,

אבל המלך המשיח בעצמו על כרחך שיהיה איש פלאי וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל (בפירוש המשניות פרק חלק) על מלך המשיח ויגדל שמו וזכרו יהיה מלא הגוים יותר מן המלך שלמה וישלימו אתו כל האומות ויעבדוהו כל הארצות לצדקו הגדול ולנפלאות שיהיו על ידו ולא ישתנה במציאות שום דבר ממה שהוא עתה אלא שהמלכות תחזור לישראל. והרי שהרבה בנפלאות שיהיו נעשים על ידו אלא שבמציאות העולם לא ישתנה שום דבר. ובזה מיושב שאין סתירה בדברי הרמב"ם בין מה שכתב בספר היד ובין מה שכתב באגרת תימן, ואין להאריך בביאור פרטי הענינים שבשם, ומובן להמעיין.