שו"ת דברי יואל/אורח חיים/סימן יא: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט|קודם=שו"ת_דברי_יואל/אורח_חיים/סימן_י|תווית_קודם=אורח חיים סימן י|דף_ראשי=שו"ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו"ת דברי יואל|הבא=שו"ת_דברי_יואל/אורח_חיים/סימן_יב|תווית_הבא=אורח חיים סימן יב}} | |||
== '''~ סימן יא ~''' == | == '''~ סימן יא ~''' == | ||
ב"ה. י"ט למבנ"י תשח"י | |||
שלו' וכל טוב סלה אל כבוד ידידי הה"ג חו"ב, החסיד המפואר, ירא ושלם, כש"ת מו"ה חנניה יו"ט ליפא דייטש שליט"א שהיה אבדק"ק העלמעץ וכעת בקליוולאנד יצ"ו. | |||
'''<big>א</big>''' | |||
אחדשת"ה באהבה רבה, מכתבו הגיעני על דבר שאלתו, היכא שהבהמות והדיר של ישראל כשר שומר שבת, אם להתיר אצלו כשהעכו"ם חולב ואין ישראל רואהו. | |||
הנה מבואר ברמ"א <small>(יו"ד סי' קטו ס"א)</small> שהיתר זה אינו אלא כל מקום שאין בית עכו"ם מפסיק, ואם כן בכה"ג שהבהמות והדיר המה מחוץ לעיר ומביאין החלב העירה, שכמה בתי עכו"ם מפסיקין, אין להתיר זה אף לדעת המקילין. | |||
ומה שהביא מספר ערוך השולחן <small>(שם ס"ט)</small>, גם הוא לא התיר אלא אם נתקיים עכ"פ תקנת חכמים שהיה ישראל בשעת החליבה, אך בתחלת החליבה לא היה ונחלבו מקצתן טרם שבא, ובזה כתב לסמוך על המתירין בשעת הדחק. ומדלא סמך על זה אלא בשעת הדחק, א"כ גם הוא מודה שרבים מחמירין ואוסרין. | |||
וכל זה מיירי אם היה שם ישראל עכ"פ מאמצע החליבה, כמבואר בדבריו, אבל אם לא היה שם ישראל בשעת החליבה אפילו מאמצע, גם הוא לא סמך להתיר אפילו בשעת הדחק. | |||
אמנם אף היכא שהוא באופן שמתיר בשעת הדחק, הדבר ברור שכיון שהיכולת ביד הקהל להעמיד משגיח כראוי, אין זה שעת הדחק. והרמ"א ז"ל באו"ח סימן רנ"ז <small>(ס"א)</small> כתב על מה שמותר בדיעבד, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. וצריך לומר דאם רגיל לעשות כן הוי פשיעה, ותו אין להתיר אף בדיעבד. ומכל שכן מה שאינו מותר אפלו בדיעבד אלא בשעת הדחק, ואין זה שעת הדחק, אלא בזדון מונעים עצמם מלתקן, שאין שום היתר. | |||
וכל זה הוא לדברי בעל ערוך השולחן, ואין צריך לומר לדעת הרבים המחמירין ואין מתירין כלל, ומכל שכן כשאין שם ישראל כלל בשעת החליבה, שבזה גם בערוך השולחן לא סמך כלל להתיר אפילו בשעת הדחק, כמו שנתבאר. ואין שום ספק שזכות גדול הוא לתקן שיהיה חלב כשר כראוי. | |||
'''<big>ב</big>''' | |||
מה שכתב בענין המקוה שהאומן אינו מבטיח שלא יהיה זוחלין אלא אם יניח שם טסין של ברזל. אין בדברי האומן ההוא ממש, כאשר דיברתי עם כמה אומנים, ולכל היותר אומרים לעשות אייזן בעטאן, שזה נעשה ע"י הנחת דראטין באיזה מקומות באמצע הצימענט, וזה קיל הרבה יותר מטאסין <small>(עי' שו"ת דברי חיים ח"א יו"ד סי' מד)</small>. ובאמת יש בנמצא צימענט טוב מאוד שאינו זוחל מאומה אף אם אין בתוכו כלל. אך במקום שאין השגחה כראוי ויש לחוש, אומרים לכל היותר לעשות אייזן בעטאן כנ"ל. | |||
' | ובזה כבר כתבתי הנראה לענ"ד בתשובתי <small>(סי' עז)</small> לק"ק ווינה לאחיו נ"י, וכבר הדפיס אותה התשובה. אבל אין צורך כלל לכנוס לפירצה דחוקה של טסין. | ||
ולא אוכל להאריך ולבאר יותר, כי הנני כותב בחפזון רב מגודל הטירדות העצומות, אבל הדברים כפשוטן ואין צריך להאריך, ובלאו הכי כבר נודע לו כי אני עמוס התלאה, ואי אפשר לי בשום אופן לבוא יותר בכתובים. | |||
והנני ידידו דושת"ה באהבה רבה, מברכו בכל עניניו | |||
הק' יואל טייטלבוים | |||
[[קטגוריה:שו"ת דברי יואל]] | [[קטגוריה:שו"ת דברי יואל]] | ||
[[קטגוריה:שו"ת דברי יואל - אורח חיים]] | [[קטגוריה:שו"ת דברי יואל - אורח חיים]] | ||
גרסה אחרונה מ־17:59, 20 במאי 2026
~ סימן יא ~
ב"ה. י"ט למבנ"י תשח"י
שלו' וכל טוב סלה אל כבוד ידידי הה"ג חו"ב, החסיד המפואר, ירא ושלם, כש"ת מו"ה חנניה יו"ט ליפא דייטש שליט"א שהיה אבדק"ק העלמעץ וכעת בקליוולאנד יצ"ו.
א
אחדשת"ה באהבה רבה, מכתבו הגיעני על דבר שאלתו, היכא שהבהמות והדיר של ישראל כשר שומר שבת, אם להתיר אצלו כשהעכו"ם חולב ואין ישראל רואהו.
הנה מבואר ברמ"א (יו"ד סי' קטו ס"א) שהיתר זה אינו אלא כל מקום שאין בית עכו"ם מפסיק, ואם כן בכה"ג שהבהמות והדיר המה מחוץ לעיר ומביאין החלב העירה, שכמה בתי עכו"ם מפסיקין, אין להתיר זה אף לדעת המקילין.
ומה שהביא מספר ערוך השולחן (שם ס"ט), גם הוא לא התיר אלא אם נתקיים עכ"פ תקנת חכמים שהיה ישראל בשעת החליבה, אך בתחלת החליבה לא היה ונחלבו מקצתן טרם שבא, ובזה כתב לסמוך על המתירין בשעת הדחק. ומדלא סמך על זה אלא בשעת הדחק, א"כ גם הוא מודה שרבים מחמירין ואוסרין.
וכל זה מיירי אם היה שם ישראל עכ"פ מאמצע החליבה, כמבואר בדבריו, אבל אם לא היה שם ישראל בשעת החליבה אפילו מאמצע, גם הוא לא סמך להתיר אפילו בשעת הדחק.
אמנם אף היכא שהוא באופן שמתיר בשעת הדחק, הדבר ברור שכיון שהיכולת ביד הקהל להעמיד משגיח כראוי, אין זה שעת הדחק. והרמ"א ז"ל באו"ח סימן רנ"ז (ס"א) כתב על מה שמותר בדיעבד, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. וצריך לומר דאם רגיל לעשות כן הוי פשיעה, ותו אין להתיר אף בדיעבד. ומכל שכן מה שאינו מותר אפלו בדיעבד אלא בשעת הדחק, ואין זה שעת הדחק, אלא בזדון מונעים עצמם מלתקן, שאין שום היתר.
וכל זה הוא לדברי בעל ערוך השולחן, ואין צריך לומר לדעת הרבים המחמירין ואין מתירין כלל, ומכל שכן כשאין שם ישראל כלל בשעת החליבה, שבזה גם בערוך השולחן לא סמך כלל להתיר אפילו בשעת הדחק, כמו שנתבאר. ואין שום ספק שזכות גדול הוא לתקן שיהיה חלב כשר כראוי.
ב
מה שכתב בענין המקוה שהאומן אינו מבטיח שלא יהיה זוחלין אלא אם יניח שם טסין של ברזל. אין בדברי האומן ההוא ממש, כאשר דיברתי עם כמה אומנים, ולכל היותר אומרים לעשות אייזן בעטאן, שזה נעשה ע"י הנחת דראטין באיזה מקומות באמצע הצימענט, וזה קיל הרבה יותר מטאסין (עי' שו"ת דברי חיים ח"א יו"ד סי' מד). ובאמת יש בנמצא צימענט טוב מאוד שאינו זוחל מאומה אף אם אין בתוכו כלל. אך במקום שאין השגחה כראוי ויש לחוש, אומרים לכל היותר לעשות אייזן בעטאן כנ"ל.
ובזה כבר כתבתי הנראה לענ"ד בתשובתי (סי' עז) לק"ק ווינה לאחיו נ"י, וכבר הדפיס אותה התשובה. אבל אין צורך כלל לכנוס לפירצה דחוקה של טסין.
ולא אוכל להאריך ולבאר יותר, כי הנני כותב בחפזון רב מגודל הטירדות העצומות, אבל הדברים כפשוטן ואין צריך להאריך, ובלאו הכי כבר נודע לו כי אני עמוס התלאה, ואי אפשר לי בשום אופן לבוא יותר בכתובים.
והנני ידידו דושת"ה באהבה רבה, מברכו בכל עניניו
הק' יואל טייטלבוים