על הגאולה ועל התמורה/צד

  << סימן צג• על הגאולה ועל התמורה• סימן צה >>

~צד~

ועוד יש בו טעם נוסף על פי מאמר הכתוב (ישעיה א', י"ב) כי תבאו לראות פני, מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ופרש"י לרמוס את חצרי, אחרי שאין לבבכם שלם עמי. והרד"ק פי' כי תבואו לראות פני בשלש רגלים, זו הראיה מי בקשה מידכם שתבואו לפני ותמרו את דברי, איני חושב זה לכם לכבוד, אלא לבזיון, שתרמסו חצרי עכ"ל.

וכבר עמדתי (ויואל משה, מאמר ישוב ארץ ישראל, סי' מ"ה) כמתמיה בדברי רש"י ורד"ק אלו, דלכאורה כיון שבמצות ראיה אין מוזכר בקרא שום טעם, אם כן הכל חייבין בראיה, ואין טעם להפטר ממנה בשביל שאין לבבכם שלם עמי. ואף לדברי הרד"ק שכתב שאין זה לכבוד אלא לבזיון, וכי מוזכר בקרא שהטעם הוא בשביל כבוד, והלא בטעם שאינו מפורש בקרא לא דרשינן טעמא דקרא (עי' בבא מציעא קטו.), ואנחנו לא נדע טעמו של יוצר בראשית למה צוה על ככה. והרי כתב הרמב"ם ז"ל (הל' תפלה פרק ט"ו ה"ו) בכהן שהיו הבריות מרננים אחריו אין מונעים אותו מלישא את כפיו, לפי שזו מצות עשה על כל כהן, ואין אומרים לאדם רשע הוסיף רשע והמנע מן המצות עכ"ל, וכמו כן במצות ראיה, אין טעם לחוטא להמנע ממנה ולהוסיף על חטאתו פשע.

וביותר קשה על מה שפירש"י שאין לבבכם שלם עמי, והלא כל העושה שלא לשמה גם כן אין לבבו שלם עמו יתברך, ואף על פי כן אמרו חז"ל (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה (ועיין בספרי ויואל משה, מאמר ב', סי' מ"ה מה שהעליתי לתרץ קושיא זו).

ונראה לי ליישב הדקדוקים הנ"ל, על פי מה שכתב ק"ז הישמח משה זללה"ה בפרק קרח (עה"כ בקר ויודע ד"ה היוצא) בשם ספר עיר בנימין (ירושלמי ברכות פ"ח, סי' ד') על מה שאמרו חז"ל () ועשו לי מקדש (שמות כ"ה, ח'), לי לשמי, ולכאורה הלא כל המצות צריכין להיות נעשים לשמה, ולמה פרט הכתוב במקדש דוקא. ופי' על פי הגמרא (פסחים נ:) רבא רמי, כתיב (תהלים ק"ח, ה') מעל שמים חסדך, וכתיב (שם נ"ז, י"א) עד שחקים אמיתך, ומשני, כאן בעושין לשמה, וכאן בעושין שלא לשמה וכו'. ופי' הגאון בחידושי אגדות, שכל העושה מצוה שלא לשמה אינו זוכה רק לרקיע שחקים וכו', והיינו עד שחקים אמיתך וגו'. אבל העושה לשמה זוכה למעלה משחקים, ולכך, במקדש ובמשכן, שאמרו רז"ל (תנחומא ויקהל ז') מקדש שלמטה מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה, ומקדש שלמעלה הוא בזבול (חגיגה יב:) שהוא למעלה משחקים, על כן הזהירה התורה כאן בפרטיות שיעשו לשמה, כדי שיגיע הזכות עד זבול, שהוא למעלה משחקים עכ"ל.

ומצאתי קצת סמך לזה, ממה שאמרו בירושלמי (ברכות פ"ד ה"ה) יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים, לאי זה בית קדש הקדשים, רבי חייא רבה אמר כנגד קדשי הקדשים של מעלן, רבי שמעון בן חלפתא אמר כנגד בית קדש הקדשים שלמטן, אמר רבי פנחס לא פליגין, בית קדש הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש הקדשים של מעלן, מכון לשבתך (שמות ט"ו י"ז) מכוון כנגד שבתך ע"כ, מבואר, דהיכא שצריך לכוין לקדש הקדשים, בעינן שתהיה הכוונה לקדש הקדשים של מעלה. ואפשר דמאן דאמר לקדש הקדשים של מעלן מיירי במכוין לשמה, ואז עולה ומגיע הזכות עד קדש הקדשים של מעלה, ומאן דאמר לקדש הקדשים שלמטן מיירי באינו מכוין לשמה.

וכל זה בענין התפלה, אבל בענין המקדש, צריך שיהיה לשמה דוקא, שיגיע הזכות לבית המקדש שלמעלה כנ"ל.