על הגאולה ועל התמורה/עו

  << סימן עה• על הגאולה ועל התמורה• סימן עז >>

~עו~

והסיבה לירידה הנוראה הזאת שנתפס כמעט כל הדור ברשת הציונים והנגררים אחריהם, אף מהמנהיגים שבראשם, ואלפים ורבבות מבני ישראל התמימים נכשלו להלל ולשבח בכבוד הרשעים ולהתפעל מהצלחתם, כבר בארתי בספרי ויואל משה (מאמר שלש שבועות, סימן קמ"ה) שיש בזה כמה סיבות:

ראשית, הדמיון בזה כעין עבודה זרה, שהיה פרוץ בימי בית ראשון. ואף שהיה עוד בימי הנביאים האמיתיים ויודעי חזון מה', עם כל זה מחמת יצרא דעבודה זרה דתקיף להו אז, טרם שבטלוהו אנשי כנסת הגדולה (עי' יומא סט:), נתפס כמעט כל הדור, עד שבימי גדעון לא היו בכלל ישראל אלא שלש מאות אנשים שלא כרעו לבעל (שופטים ז', ו'). ומצינו בגמרא סנהדרין (קב:) שאמר מנשה לרב אשי, אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי, ופירש"י ז"ל, היית מגביה שפת חלוקך כדי שתהא קל לרוץ, והיית רץ לשם, מפני יצר עכו"ם שהיה שולט אז. הנה, אמר כן להאמוראים הקדושים, שבזמן שליטת היצר לא היו ניצולים, ועכשיו הוא ביצרא דמינות וביותר יצרא דאותה התאוה של ממשלה ככל הגוים, ועל זה מתגרה היצר הרע בכל כוחותיו. וכבר הגידו לנו חז"ל (סוטה מט:) שפלות הדור שבעיקבתא דמשיחא, וקשה בחולשת דורינו לעמוד נגד כוחות היצר הרע, דתקיף להו כולי האי.