ויואל משה/מאמר לשון הקודש/סימן ט

  << סימן ח• מאמר לשון הקודש• סימן י >>

~ סימן ט ~

להצגת סימן זה בצורת הדף

התקנה הראשונה להושיב מלמדים בירושלים היתה בשביל העניים

ועל פי זה נוכל להבין המשך דברי הש״ס בבא בתרא (כא.) שכתבו, שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה לומד תורה, מאי דרוש וכו׳, התקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש (ישעיה ב, ג) כי מציון תצא תורה, ועדיין מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד, התקינו שיהיו מושיבין בכל פלך ופלך וכו׳.

ומה שהיתה התקנה הראשונה להושיב מלמדים אך בירושלים, אמרו שדרשו זה מקרא 'כי מציון תצא תורה', וביארו שם בתוס׳ (ד"ה כי) לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה, היה מכוין לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה, כדדרשינן בספרי למען תלמד ליראה וגו׳ (דברים יד, כג), גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד תורה, לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו, והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה, היה גם הוא מכוין ליראת שמים ועוסק בתורה, עכ״ל. ושמעינן מזה, דאף שלמדו בגמרא מקרא ד'מציון תצא תורה', מכל מקום טרחו התוס׳ לבאר הסיבה והטעם למה משם תצא תורה, שהוא בשביל שרואים שם כהנים עוסקים בעבודה וכולם עוסקים במלאכת שמים. דנמצא לפי זה שבזמן שאין שם כהנים עוסקים בעבודה, ואין כולם עוסקים במלאכת שמים, בטל זה, כי היה אותה התקנה בזמן הבית, כמבואר בתוס׳ שהיו כהנים עוסקים בעבודה.

אבל צריך להבין, כיון דכל התקנה לא נעשית אלא בשביל מי שאין לו אב כמבואר שם בגמרא, אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם, בתקנה הראשונה להושיב מלמדים בירושלים, הלא מי שאין לו אב אין לו מי שיעלהו גם לירושלים, וכמו שראו אחר כך באמת דמי שאין לו אב לא היה עולה ולמד, וחזרו מהתקנה הראשונה להושיב מלמדים בכל עיר, ואינו מובן מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר. ודוחק לומר דמעיקרא חשבו שאף מי שאין לו אב כלל, ואין לו שום ידיעת התורה, מעצמו יתעורר ובלבבו יבין ושב לטרוח טירחא זו לבוא לירושלים.

ונראה יותר לפי מה שכתבתי שבכלל 'מי שאין לו אב', הוא גם בני עניים שאין אביהם יכולים לשלם עבורם, או עניות הדעת וכדומה, ובשביל אלו חשבו תועלת מרובה בתקנתם, כי הרבה מהם שמחמת עניות אי אפשר להם לפזר הממון בשביל המלמד, אבל טירחא דגופיה לטרוח להביאו לירושלים, זה לא ימנעו עבור גידול בנים לתורה, ומהם תצא תורה, כמו שאמרו חכמינו ז״ל הזהרו בבני עניים.

ואף שעדיין ישארו יתומים מועטים שאין להם אב כלל, ולא יעלו לירושלים, מכל מקום ראו בזה תיקון יותר, כי הרוב שיעלו לירושלים ירויחו יותר בתורה ויראת שמים, על ידי שיראו עסק העבודה ומלאכת שמים בקדושה גדולה כמו שכתבו התוס׳, ויתרבה יותר תורה וקדושה בישראל, ומזה יהיה אחחר כך השפעה גם על המועטים שנשארו חוץ לירושלים.

אבל מחמת שנתמעטו הדורות בתורה ובקדושה, ראו אחר כך שמי שאין לו אב מבין בדעת ויכולת לגדל בניו כראוי, אינו מטריח גם בטירחא זו להעלותו לירושלים, וראו צורך הזמן להושיב מלמדים בכל עיר ועיר. ועדיין צריך עיון לשון הש״ס, ולא כתבתי אלא להעיר, ואין להאריך בזה.