שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן סב

<< יורה דעה סימן סא • שו"ת דברי יואל • יורה דעה סימן סג >>

~ סימן סב~

בחוות דעת סימן קפ"ט ביאורים ס"ק וא"ו כתב להקשות אמה דלרב (נדה סד.) לא מצטרף ראיה דווסת הסדור לווסת הדילוג, והלא איבעיא הוא בבבא קמא (לז:) אם נגח שבת שבת ושבת א' בשבת וב' בשבת, ואמאי לא תלה אותו בפלוגתא דהכא דלרב לא מצטרף וכו'. ותירץ דלא דמי כלל, דשאני הכא דבווסת הדילוג רוצין לעקור ווסת הסדור, משא"כ בנגיחות דמחמת הצירוף דשבת לאחד בשבת אין רצוננו לעקור ממועד לשבתות, רק אדרבה מחמת הצירוף אנו רוצין להחזיק מועד לכל ימי השבת, עיי"ש.

והוא תמוה לפע"ד, דהלא בגמרא האיבעיא שם גם להיפך, ה' בשבת וערב שבת שבת שבת ושבת מהו, מי אמרינן דבתר קמא שדינן ואייעד לכולהו יומא, או בתר בתרא שדינן, ולשבתות הוא דאייעד לא לכולהו יומי, עיי"ש. ובזה לא שייך תירוץ החוות דעת, דגם כאן אנו רוצין לקלקל הווסת קמא, ולא חילקו כלל בגמרא בין אם אנו רוצין להוסיף אקמא או לעקרו.

אמנם לפע"ד מעיקרא לא קשיא מידי, דשם בנגיחות לא נעשה השור מועד לעולם רק בג' נגיחות הללו, ואם נימא דנגיחה ג' בתר בתרא שדינן, לא נעשה מועד בקמא כלל רק בבתרא, וא"כ מאי חזית דנשדי בתר קמאי נשדי בתר בתראי, דאין שום הכרע. משא"כ כאן דמיירי בלמודה לראות, וכבר נקבע לה ווסת אף בלא ראיה זו, בודאי דאחר הקביעות תולין הראיה, ואורח בזמנו בא, עד שלא נדע בבירור שנעקר ווסת הראשון ונקבע ווסת אחר מחדש, ואתי שפיר ונכון לפע"ד.

עוד יש לתרץ לפי מה שכתב החוות דעת בס"ק ד', דהיכא דנקבע ווסת הפלגה עם ווסת השבוע או עם ווסת הדילוג, חיישינן רק להפלגה ולא לווסת אחר. דלהרמב"ן בחידושיו (לט:) לא חיישינן רק לווסת הפלגה, ונהי דאנן קיי"ל דחיישינן גם לווסת השבוע, היינו היכא דליכא למיתלי בהפלגה, אבל היכא דאפשר למיתלי בהפלגה אינה תולה רק בהפלגה, יעיי"ש שמביא ראיה לדבריו.

גם הכרתי ופלתי בתפארת ישראל (שם ס"ק ח) נסתפק בזה, והסדרי טהרה ס"ק ד' מביא שכן מבואר בהרשב"א ז"ל (תורת הבית, ב"ז ש"ג ט.), דכיון דרוב נשים דרכן לראות בווסת הסדור, כל כמה דמצי לתלות דקבעה כרוב נשים, לא תלינן בדילוג דלא שכיח, יעיי"ש.

ומעתה מיושב היטב קושיא הנ"ל, דבווסתות שפיר קאמר הש"ס דתלינן יותר בתר ווסת הסדור מלמיתלי בדילוג דלא שכיח, משא"כ בנגיחות דאין שום הכרע למיתלי בחד יותר מבחבריה, דשניהם שווין, והבן.