שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן נד

<< יורה דעה סימן נג • שו"ת דברי יואל • יורה דעה סימן נה >>

~ סימן נד ~

ב"ה

אל כבוד ידידי הרבני היקר, הנגיד החסיד המפואר, ירא ושלם, כש"ת מו"ה מנחם גר"וו נ"י.

מכתבו הגיעני ולא השבתי לו תיכף מחמת טירדות שונות, וכבר מלתי אמורה בענין זה לכמה אנשים מאנ"ש, בדבר אשר שאל אודות הציקארייע. הנה כבר נודע גודל השערוריה [ומבואר בשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סימן נ"ג ובשו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן ט' ועוד כמה גדולים, שהביאו עדות על הדבר שמערבין בתוכה שומן חזיר. ובשו"ת דברי חיים הנ"ל הביא מעשה שהיה, שנמצא בציקארייע הנקנה בחנות חתיכת דבר אחר], גם נדפס על זה חיבור מיוחד שמו 'זכרון בספר' זה הרבה שנים בק"ק טארנא בהסכמת הביד"צ שהיו אז בטארנא גדולי הדור ומפורסמים מאוד, ונאספו שמה בחיבור הנ"ל כל העדרים המקילין והמחמירין מערכה מול מערכה, וקיבצו כל המכתבים. והביד"צ בהסכמתם שם הסכימו על קיבוץ אלו המכתבים.

והנה הגאון הר"ז שפיטצער זלה"ה וסייעתו הקילו להעמיד משגיח בפאבריקען נכרים שאין להם נאמנות מעצמם זולת השגחת המשגיח. אמנם הגאון הצדיק מוה"ר הילל זלה"ה מקאלמעא והגאונים הצ' מסטאניסלאוו ומטארנא זלה"ה ועוד הרבה גאונים שם, גם מרן הגה"ק משינאווא זלה"ה, צווחו ככרוכיא כי אי אפשר להשגיח בעינא פקיחא מתחלת העשיה בהפאבריק עד אחר התחלקות הסחורה בהמאגזין, ואם בעל הפאבריק אין לו נאמנות מעצמו, עדיין יוכל להכשיל באיזה אופן.

אמנם גם הגאון הר"ז זלה"ה העיד במכתבו הנדפס, שבתחילה לא היה ביכולתו לפעול אצל הפאבריק בשום אופן שיעשו רק ציקארייע כשירה, אלא יום אחד בשבוע עשו על אופן ההכשר והשאר עשו באיסור, באמרם כי יש להם קונים נכרים הרבה יותר מיהודים, לזה אין כדאי להם לעשות הכל בהכשר. ועל ידי זה חזר מליתן להם ההכשר כי חשש למכשול, ואח"כ בקושי גדול פעל אצלם שיעשו הכל על אופן ההכשר.

ועכ"פ נתברר גם לפי דבריו שדבר גדול הוא למנוע מלעשות באיסור, ואך שלפי דעתו סגי בהשגחת המשגיח בשעת העשיה.

גם הגאון הצדיק ה"ר שמעון סופר האב"ד דק"ק קראקא זלה"ה, העיד שראה בספרי העמים מלאכת הכימיה אופן מלאכת הציקרייע, שצריך לערב בתוכה שומן חזיר. וכן העידו שם כמה גאונים וגדולים שנתברר להם בירור גמור ע"י הליכתם בפאבריקין, שמערבין בתוכה שומן איסור.

והדבר ברור שאי אפשר להרהר אחר עדותם של הגאונים האלו, ובפרט מעדותו של הגאון ר"ז זלה"ה שהעיד עד כמה שהוצרך להטריח לפעול אצלם שיעשו רק סחורה כשירה, מזה נתברר בירור גמור כי בכל כחם מתאמצים לערב שומן איסור בהסחורה לתועלת המלאכה, או איזה תועלת אחר. וא"כ הדבר ברור כי לכל הדיעות צריך על זה השגחה יתירה, וההכשר צריך שיהיה עכ"פ מאיזה רב מרבני האהרטאהדאקסין ומאותן המפורסמים ליראי ה'.

וא"כ הציקארייע הבאה ממדינת בעהמען ומעהרען, מאותן המקומות אשר כמעט נשכח שמה כל דרכי התוה"ק, וכמעט אינם יודעים עוד בטיב יהודים המה ומוריהם הדאקטורים, היעלה על הדעת לסמוך על הכשר כזה. ובעו"ה גדלה המכשלה כי המון עם אינם יודעים להבחין, וכיון שרואין תיבת כשר מקילין לעצמם ונכשלין במאכלות אסורות ר"ל.

ובאמת גם במקום שיש הכשר כראוי, אף כי הגאון ר"ז זלה"ה וסייעתו היה כוונתם לשמים, כאשר התנצל במכתבו הנדפס, אבל מי יכניס ראשו להכריע להקל לעצמו במקום שהחמירו ואסרו בהחלט מרן הגה"ק משינאווא זלה"ה ועוד כמה גאונים וגדולים, ומרובין המה המחמירין. וכבר נודע מה שכתב הר"ן ז"ל בתשובה (נדפס בריב"ש סי' שצ) שאף בכל דרכי העולם כל אחד בוחר לעצמו הדרך היותר בטוח, מכל שכן בעניני התורה והמצוה. ומה גם במאכלות אסורות, בפרט במקום שהמחמירין מרובין המה. גם הגאון ר"ז זלה"ה המקיל, כתב במכתבו כי בעל נפש הנזהר אשרי לו.

ובפרט בעתים הללו אשר אופני הפאבריקין משתנים בכל פעם, ויש להם בכל פעם המצאות חדשות, מי יודע איזה אופן שיש להם לערב תערובות האיסור, באופן שלא ירגיש המשגיח ולא ידע בין ימינו לשמאלו, כיון שבעל הפאבריק בעצמו אין לו נאמנות, הנה בוודאי עושה כל טצדקי להשביח מקחו, וכמה גדולים דברי חכמים שאין לסמוך במקום שצריך הכשר.

אמנם זה ודאי שבמקום שאין ההכשר מרב ירא וחרד לדבר ה' וגם משכיל בכל דרכיו, שידע באיזה אופן להעמיד השגחה שלא יעשו תחבולה להטעותו, אף לדעת המקילין אין להכשיר.

ואלו לא היו רגילין העולם לסמוך על הכשרים, בודאי לא היו באין לידי מכשולות כאלו לסמוך על תיבת כשר אף אם לא נודע להם מבטן מי יצאו הדברים. ואשרי הנזהר ממאכלות אסורות הן ודומיהן, ישמרהו ה' בכל דרכיו, ויזכה לרב ברכה, מאלקי המערכה.

אלה דברי ידידו דושת"ה באהבה רבה

הק' יואל טייטלבוים