|
|
| שורה 3: |
שורה 3: |
|
| |
|
| == '''~ סימן קיד ~''' == | | == '''~ סימן קיד ~''' == |
| ב"ה, קראלי יצ"ו, אדר תרפ"ט.
| |
|
| |
| שלום וכל טוב סלה אל כבוד ידידי הרב החריף ובקי, ותיק מלא עתיק, דובר משרים, מעולפת ספירים, כש"ת מוה"ר חיים דאווידאוויטש נ"י.
| |
|
| |
| אדשת"ה כמשפט, הגיעני מכתבו. והנה תמה על אשר לא השבתי לו עד עתה, והנה בתחלה בעת הגיעני מכתביו בזמן הימים הקדושים הע"ל והייתי אז מוטרד גדול, וראיתי במכתביו ששאל ענינים גם דבר הלכה, וצריך אני לכתוב כל זה בעצמי, לא כדרך שאר מכתבים קצרים של איזה שורות שאוכל להגיד לאחרים מה לכתוב, ומה שאני צריך לכתוב בעצמי, אני מוכרח להניחו על עת הפנוי, כי כבר כבד עלי מלאכת הכתיבה. והנחתי את מכתביו באמתחת הכתבים, וחשבתי כי בימים קצרים אקח מועד להשיבו תשובה מאהבה, אבל הרבה סיבות ותלאות עברו עלי בחורף הזה בצירוף טרדות העצומים במילי דשמיא ובמילי דעלמא, ויאמין לי כי עד עתה היו מכתביו מונחים סגורים. כעת כאשר לקחתי את אמתחת הכתבים לחפש הנחוצים להשיב, נתעוררתי על מכתביו ונצטערתי מאוד על זה אשר אחרתי עד כה.
| |
|
| |
| '''<big>א</big>'''
| |
|
| |
| ... ומה ששאל על דבר האיש יודא ליב נ"י, שאשתו סרה לגמרי מדרך התורה הק' ר"ל, עד שברור לו על פי דת תורה הק' שאסור לו לדור עמה, ואך על פי חוקי המדינה אי אפשר לו לפטור אותה. ומחשבתו ליסע לארץ הקודש ת"ו, שבדרך זה יוכל לפטור אותה.
| |
|
| |
| הנה לפי דבריו שאסור לו על פי התורה הק' לדור עמה, בודאי שצריך לעשות כל טצדקי לפטור אותה שלא יכשל על ידה, ואף ליסע למדינה אחרת לעזבה, ובפרט לארץ הקודש. ואמרו חכז"ל <small>(יבמות סג:)</small> אשה רעה צרעת לבעלה, מה תקנתיה יגרשנה ויתרפא מצרעתו.
| |
|
| |
| אבל מהראוי שטרם שישים לדרך פעמיו ממדינתו, יברר את עניניו שבינו לבינה לפני איזה בית דין ת"ח ויראים. ראשית, שבזה יתברר אם אינו טועה בדבריו. שנית, שאחר שיתבררו עניניו לפני הבית דין, יבקש מהם כתב שיוכל להשיג בו היתר ממאה רבנים, למען לא יהיה אגוד בה, שכשיסע למדינה אחרת לא יצטרך לישב גלמוד כל ימיו. ויוכל להיות שכשתראה היא שיש בידו היתר מק' רבנים לישא אשה אחרת, תקבל ממנו גט פטורין מרצונה, ולא יצטרך לכל אלה.
| |
|
| |
| והשי"ת יהיה בעוזרו להצילו מכל צרותיו, ויזכה להתנהג בדרך התורה עם כל בני ביתו שיחיו מתוך נחת והשקט.
| |
|
| |
| '''<big>ב</big>'''
| |
|
| |
| ועל דבר אשר שאל באשה שמצטערת הרבה בלידה, והרופאים אומרים שאם תתעבר עוד, היא ח"ו בסכנה גדולה, אם מותרת לשתות כוס של עקרין.
| |
|
| |
| הנה זה פשוט ברמב"ם <small>(הלכות איסורי ביאה פט"ז הי"ב)</small> וטור ושולחן ערוך <small>(סי' ה סי"ב)</small> ושאר פוסקים, שבמקום צער וכבר קיימה מצות לשבת <small>(עי' שו"ת חת"ס אהע"ז ח"א סי' כ ד"ה ומה שהקשה)</small>, מותרת לשתות כוס של עקרין לכל הדיעות. ואף בנשואה מבואר בדרישה אבן העזר סימן ה' ס"ק ד' דאין לומר דילמא אף שהאשה מותרת לשתות, מכל מקום האיש מצווה לגרשה או לישא אחרת עליה, דהא כתב רבינו לעיל <small>(טור סי' א)</small> דאם קיים פריה ורביה ונשא אשה דלאו בת בנים, אינו צריך לגרשה, עכ"ל יעיי"ש.
| |
|
| |
| אבל כל זה אם אין הבעל מוחה בידה, אבל כשהבעל מוחה כבר כתב החתם סופר ז"ל <small>(שם סוס"י כ)</small> דאין ראיה מדביתהו דרבי חייא <small>(יבמות סה:)</small>, דבימיהם שהיה יכול הבעל לישא אשה על אשתו או לגרשה בעל כרחה, א"כ אם הוא מתואבי בנים ורוצה לקיים לערב אל תנח ידך <small>(קהלת יא, ו; עי' יבמות סב:)</small>, יכול לישא אחרת או לגרש זו, ודביתהו דרבי חייא נכנסה על זה הספק שיגרשנה או ישא אחרת עליה. אבל השתא הכא דאיכא חרם דרבינו גרשום אין לה רשות לשתות בלי רצון בעלה, או תתרצה לקבל גט פטורין ממנו. ואם הוא אינו רוצה לגרשה וגם לא ליתן לה רשות, אז אינה מחוייבת לצער עצמה מפני שיעבודה, עכ"ד.
| |
|
| |
| וכ"מ האריך במכתבו להוכיח שאין הבעל יכול למחות כלל, והביא כן מהחתם סופר סימן כ'. ולא עיין יפה, דבחתם סופר מבואר ההיפך כאשר העתקתי דבריו. דמה שכתב החתם סופר שאינה מחוייבת לצער עצמה מפני שיעבודה, מבואר שם דמיירי כשמתרצית להתגרש והבעל אינו רוצה לא לגרשה ולא ליתן לה רשות. אבל אם הבעל אינו מסכים בשום אופן עד שמרוצה גם לגרש על ידי זה, והיא אינה מתרצית להתגרש, שאין לו שום עצה, מבואר בחתם סופר ז"ל שלא תעשה בלי רשותו.
| |
|
| |
| ואף שבתשובה הנ"ל אבן העזר סימן כ' לא מיירי החתם סופר רק במקום צער לא במקום סכנה, אבל בחתם סופר יורה דעה סימן קע"ב שם מיירי החתם סופר במקום שהרופאים אמרו שהוא סכנה ח"ו, ואף על פי כן סיים שלא תעשה בלי רשותו, יעיין שם.
| |
|
| |
| ואולי גם בעובדא דכ"מ נ"י הוא באופן זה שאין הבעל רוצה לגרש, אז שפיר דלא יוכל למחות.
| |
|
| |
| אבל מה שצריך לחקור בדבר, הנה כמ"ע נ"י בנה כל יסודו על היתר שתיית כוס של עיקרין. אבל כפי ידיעתי אין הרופאים בקיאים עכשיו כלל בשתיית כוס של עיקרין, ואינם יודעים מה הוא, אלא נותנים רפואות אחרות שהוא כעין נתינת מוך או בשעת תשמיש או אחר תשמיש או ע"י איינשפריצונג וכדומה, וזה צע"ג כי אין זה דומה לשתיית כוס של עיקרין כי יש בזה חשש השחתת זרע בכל פעם, שהוא איסור חמור ר"ל.
| |
|
| |
| והנה ליתן מוך בשעת תשמיש אי אפשר להתיר כמבואר בתוספות <small>(יבמות יב: ד"ה שלש)</small> ורוב ראשונים ז"ל <small>(עי' לקמן סי' יח אות א)</small> דהוי כמשמש על עצים ואבנים. אמנם במוך אחר תשמיש או איינשפריצונג וכדומה, אפשר לסמוך להקל בפרט במקום סכנה וכמבואר בחתם סופר יו"ד סימן קע"ב. ובתשובת תשורת ש"י <small>(מהדו"ת סי' סב)</small> היקל ע"י משיחה שנותן הרופא ליתן באותו מקום לקלקל כח הזרע שלא יהיה ראוי להוליד. ובתשובה <small>(עי' סי' יח)</small> הארכתי בכל זה.
| |
|
| |
| '''<big>ג</big>'''
| |
|
| |
| גם במ"ש כ"ת שמחויב לעשות למניעת הסכנה. יש לי אריכות דברים בזה, אבל אין הזמן גרמא כעת, גם הנני נחפז לדרכי על איזה ימים, ולא רציתי לעכב עוד התשובה כי נצטערתי גם בזה שנשארו מכתביו סגורים ולא ראיתים עד עתה, לזה הנני כותב לו מהר בקיצור נמרץ ההלכה כפי המבואר בפוסקים. ואם ירצה לידע ביאור הענין כפי קט שכלי, אקוה לכתוב לו אי"ה כשיסכים הזמן.
| |
|
| |
| וכ"ת<@זה אשר נמצא באמתחת כתבי רבינו שהתחיל לבאר הענין וכנראה שלא השלימו.@> האריך במכתבו שמחוייב הבעל להסכים על הכל בשביל הסכנה, כמו שצריך אף לחלל את השבת שהוא איסור סקילה בשביל סכנת נפשות, והאריך בראיות על זה.
| |
|
| |
| אבל אין הנידון דומה לראיה, חדא, דאף שבשביל הסכנה מתירין כל איסורי תורה, אבל בשביל הגירושין והפרישה אי אפשר להתיר שום איסור. וחז"ל צוו להתגרש ברואה דם מחמת תשמיש <small>(נדה סה:; שו"ע יו"ד סי' קפז ס"א)</small> שאינו אלא חששא דרבנן כעין ווסת שאינו קבוע, כמבואר בנודע ביהודה <small>(מהדו"ק יו"ד סי' סא ד"ה הנה)</small> ושאר פוסקים. וכאן הסכנה הוא רק בשביל שאינו רוצה להתגרש ולפרוש מאשתו.
| |
|
| |
| אבל גם חוץ לזה אין להביא ראיה לכאן משאר עניני סכנה, דהרי אמרו בברייתא יבמות דף י"ב <small>(ע"ב)</small> וכתובות דף ל"ט <small>(ע"א)</small>, שלש נשים משמשות במוך, קטנה ומעוברת ומניקה, קטנה שמא תתעבר ותמות וכו', דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה ומן השמים ירחמו. ופירש רש"י ז"ל <small>(ד"ה משמשות)</small> משמשות במוך, מותרות לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע. ולדעת רבינו תם ז"ל בתוספות שם <small>(ד"ה שלש)</small> אף בשאר נשים לא שייך בזה השחתת זרע, כמו שמותר לשמש עם קטנה ואיילונית. אלא מה שאמרו משמשות במוך, צריכות לשמש במוך קאמר, ועצה טובה קמ"ל. וא"כ לרבנן אינה צריכה כלל לשמש במוך, אלא לסמוך על הנס דמן השמים ירחמו. אף דלדעת ר"ת אין שום איסור בזה אפילו בשאר נשים, מ"מ אינה צריכה לעשות מאומה בשביל חשש הסכנה.
| |
|
| |
| ולא מצינו כזה בשום מקום שיהיה מותר לסכן בנפשו ולא יצטרך לבקש שום הצלה, והוא באמת צע"ג ליישב הדבר.
| |
|
| |
| וכבר חשבתי, משום דבלאו הכי כתבו התוספות בכתובות דף פ"ג <small>(ע"ב ד"ה מיתה)</small> דרוב פעמים מסתכנת בלידה, ובעל כרחך נכנסת בענין זה לחשש סכנה, ואדעתא דהכי צוותה התורה הק' מצות פריה ורביה, וגילתה התורה הק' שאין לחוש בזה לסכנה.
| |
|
| |
| אבל עדיין צ"ע, כיון שבאלו הנשים הסכנה עצומה יותר, מנין לנו שגם באלו לא נצטרך כלל לבקש הצלה, שאפשר לדעת ר"ת ז"ל בהיתר גמור.
| |
|
| |
| שוב ראיתי כי כיוונתי בזה לדעת הגדול בתשובת מהר"י אסאד יו"ד סימן רכ"ב <small>(ד"ה וכ"ז)</small> שכתב ג"כ בטעמייהו דרבנן על דרך שכתבתי, כיון שבעלה נכנס ברשות, יען שבכל הנשים רוב פעמים מסתכנת בלידה, ועל כרחך התורה התירה ספק סכנה זו ומצוותו בכך, יעיי"ש.
| |
|
| |
| והנה שאלתו שם באשה שנחלתה עד שהחליטו הרופאים שאם תלד הוא סכנת נפשות. ובתחלה כתב דכיון דקיימ"ל כרבנן דאפילו קטנה שאם תתעבר תמות ודאי, מ"מ משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו. מכל שכן בנידון שהרופאים אומרים, שהרבה פעמים מכזבים באומד דעתם, ועכ"פ אינו סכנה יותר מבקטנה, וא"כ אינה צריכה לחוש כלל לסכנה, אלא סומכים דמן השמים ירחמו.
| |
|
| |
| ושוב כתב דחוזר מדבריו הראשונים, דא"כ תקשי אדביתהו דרבי חייא, למה לה לעשות תקנה לעצמה, היה לה לסמוך ג"כ על הנס. אלא על כרחך מדברייתא לא תני אלא שלשה נשים ולא תני ארבעה, כגון כה"ג שמסתכנת בלידה ע"י שום חולי וכיו"ב, ועוד קשיא מנינא שלשה נשים דקתני בברייתא למעוטי מאי. אלא על כרחך למעוטי כה"ג אתי, דבג' אלו דייקא שבטבע העולם איכא סכנה, סבירא להו לחכמים דסומכים דמן השמים ירחמו, אבל כגון זו שאירע בה מקרה חולי ר"ל ונשתנית מטבע העולם, איתרע מזלה, ואין סומכין על הנס. ולכן דביתהו דרבי חייא כיון שהיתה יולדת בצער גדול יותר משאר נשים, לזה חששה דאיתרע מזלה ולא סמכה על הנס.
| |
|
| |
| ומכל שכן בכהאי גוונא דחיישינן לסכנה קרובה, מודו רבנן שאין סומכין על הנס. וכיון שכבר קיים מצות פריה ורביה, תשתה כוס של עיקרין, יעיי"ש.
| |
|
| |
| וקצ"ע בדבריו מה שכתב כיון שכבר קיים מצות פריה ורביה, דמשמע דאם לא קיים מצות פריה ורביה אין לה לשתות כוס של עיקרין. דממה נפשך לפי דבריו שצריך לחוש בזה לסכנה, אף אם לא קיים מצות פריה ורביה, אין לך דבר שעומד בפני הסכנה, ובפרט שהיא אינה מצווה אלא הבעל, אלא שקשים גירושין, וא"כ מתירין לה לסכן בנפשה בשביל שלא תתגרש, והא גופה טעמא בעי.
| |
|
| |
| ואולי בשביל שכל יסוד ראייתו הוא רק מדביתהו דרבי חייא, והתם הוה עובדא בשקיימו כבר מצות פריה ורביה, לזה דן מינה ואוקי באתרה, רק בשכבר קיימו המצוה. אבל אם ניזיל בתר טעמא, צ"ע בדבר.
| |
|
| |
| אמנם בעיקר הדבר קשה להבין החילוק שכתב בין אם הוא בטבע העולם או אירע מקרה, דאם מן השמים ירחמו להציל מסכנה מאי נפקא מינה.
| |
|
| |
| והנה מבואר בתשובת מהרי"א הנ"ל, שמה שהביאו לחלק בכך, הוא עבור הקושיא מדביתהו דרבי חייא שלא סמכה על הנס.
| |
|
| |
| ולפענ"ד לא קשי מידי, דשאני דביתהו דרבי חייא דבאמת לא היתה בסכנה, אלא שחששה לצער הלידה, וזה לא מכח סברא וידיעה בעלמא חששה, אלא מחמת הנסיון שראתה בלידה הקודמת שהיה לה צער גדול. וא"כ כבר ראתה שלא זכתה להנצל מהצער הזה מן השמים, ולא שייך כל כך לומר לסמוך על הנס ועל מה שנאמר <small>(תהלים קטז, ו)</small> שומר פתאים ה', כמו בהג' נשים שאף שידעו חכז"ל מידיעת הטבע שיש לחוש לסכנה, אבל לא היה עדיין שום ראיה שלא זכתה לרחמי שמים בזה. וכן בכל מקום שאנו דנין רק על הסכנה, כל זמן שהיא בחיים, אין לנו ראיה על מניעת רחמי שמים בדבר ח"ו.
| |
|
| |
| ויוכל להיות עוד שדביתהו דרבי חייא הוחזקה בכך בכל הלידות, כמבואר בגמרא שם שכבר היו לה בנים ובנות, וכן משמע סתימת לשון הגמרא הוה לה צער לידה, דהמשמעות הוא דהוה לה כן מעולם. ובהוחזק מבטלין אף מצות מילה, אף דלא הוחזק מעצמו כי אם מחמת אחיו שמתו מחמת מילה <small>(יו"ד סי' רסג ס"ב)</small>, ולא אמרינן מן השמים ירחמו, וכן בקטלנית <small>(אהע"ז סי' ט ס"א)</small> בהוחזקה ב' פעמים אמרינן מזל גורם. ולזה בהוחזקה בצער לידה, לא סמכה עוד על הנס נגד החזקה שהוחזקה בכך. ואין ראיה ממקום שלא הוחזק מאומה.
| |
|
| |
| גם י"ל, דאדרבה כיון שלא היה אצלה חשש סכנה יותר מבשאר נשים אלא חשש צערא בעלמא, היא הנותנת שאין להביא ראיה מהא דאמרו מן השמים ירחמו להציל מסכנה, דיותר מרחמין מן השמים בהצלה מסכנה, מבהצלת צערא בעלמא. הגם דודאי דיש לחוש יותר לסכנה מלחוש לצערא בעלמא, אבל גם להיפך, לענין הנס דמן השמים ירחמו אין להביא ראיה מזה לזה.
| |
|
| |
| ובלאו הכי לא ידענא מאי קושיא מדביתהו דרבי חייא, דהלא ודאי אף לרבנן שמשמשת כדרכה ומן השמים ירחמו, היינו לומר דאם תרצה תוכל לסמוך על זה. אבל אם מפחדת ורוצה לעשות טצדקי שלא תצטרך לסמוך על הנס, הרשות בידה ואין איסור בדבר. והריטב"א ז"ל <small>(יבמות שם ד"ה שלש)</small> דחה בשביל זה פירוש רש"י ז"ל שפירש משמשות במוך, מותרות לשמש במוך, דא"כ רבנן דאמרי משמשת כדרכה היינו שאסורה לשמש במוך קאמר, ואמאי, כיון שיש סכנה בדבר, וכי משום שומר פתאים ה' תהא אסורה בזה, ותכניס עצמה בסכנה. לכך פירשו בתוספות, ג' נשים חייבות לשמש במוך וחכמים אומרים משמשת כדרכה אם תרצה, עכ"ל יעיי"ש.
| |
|
| |
| הרי, דאף שסובר שתוכל לסמוך על הנס, מ"מ ברור בעיניו שאי אפשר לומר כלל שיהא איסור בדבר מי שאינו רוצה לסמוך על הנס. וכן דעת הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והרא"ה שסוברים כפירוש התוספות, לכולם הפירוש הוא כן שמשמשת כדרכה אם תרצה, ובדעתה הדבר תלוי.
| |
|
| |
| ואף לפירוש רש"י ז"ל דמשמשת כדרכה, הפירוש שאסורה לשמש במוך, נראה ג"כ דהאיסור הוא בשביל דהוי השחתת זרע לדעת רש"י ז"ל, אבל בשתיית כוס של עיקרין דאין בזה השחתת זרע, נראה דלכו"ע אין בזה שום איסור.
| |
|
| |
| וא"כ מאי קושיא מדביתהו דרבי חייא שעשתה טצדקי שלא תצטרך לסמוך על הנס, הלא הרשות בידה לעשות כן ואין איסור בדבר.
| |
|
| |
| ובפרט שבאמת כל זה היה שלא מדעת רבי חייא, כמבואר בגמרא שם, שנאי מנא, דר"ל שלא יכירה, ואף לבסוף איגלאי מילתא ואמר לה איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתי. וא"כ מגופא דעובדא מה שעשתה היא בעצמה, בודאי אין שום קושיא, דכי היתה מחוייבת לידע כל הברייתות, והלא אמרו <small>(סוטה כ.)</small> שאסור ללמד את בתו תורה.
| |
|
| |
| ומה שהביאו ראיה מכאן להיתר שתיית כוס של עיקרין, על כרחך הראיה הוא רק מדברי רבי חייא שלא אמר לה אח"כ שיש איסור בדבר, כמבואר בגמרא שהתרעם עליה על מניעת הבנים שלא תלד לו עוד, ואילו היה בזה איסור, יותר הול"ל שעשתה איסור. וכן מסתימת הגמרא שהביאו המעשה וסתמו דבריהם שלא הזכירו שיש איסור בדבר. אבל אם באמת אין שום איסור בדבר, מאי הול"ל הלא כן היא ההלכה שהרשות בידה לעשות כמו שתרצה.
| |
|
| |
| ומה שהביא <small>(מהרי"א)</small> מדקדוק לשון הברייתא, דלא תני אלא שלשה ולא תני ארבעה, כגון כה"ג שמסתכנת בלידה ע"י שום חולי, ועוד קשיא מנינא דנקט למעוטי מאי, ועל כרחך למעוטי כה"ג.
| |
|
| |
| הנה באמת הך מנינא הוא בדברי רבי מאיר, כדמסיים על זה דברי רבי מאיר. אבל חכמים אדרבה כללו הכל ואמרו אחת זו ואחת זו וכו'. וא"כ נראה איפכא כמו שכתב בתחלת התשובה, דשאר סכנה שע"י חולי אינו סכנה ברורה כל כך כמו אלו הג' נשים שגילו לנו חכז"ל שהוא סכנה. דבאמת לא נתגלו לנו סתרי הטבע לידע מה שהוא סכנה ברורה, ואמירת הרופאים בדבר שבפנים אין בו שום בירור כלל. ומבואר בתוספות מועד קטן דף י"א <small>(ע"א)</small> ד"ה כוורא, דאף ברפואות המוזכרים בש"ס נשתנו הטבעים.
| |
|
| |
| ובזה נדחה מה שהקשה הדגול מרבבה ביו"ד <small>(ריש)</small> סימן כ"ט על מה שאמרו ח' טריפות נאמרו למשה בסיני, דלמה הוצרך הלכה למשה מסיני על זה, הלא מבואר בקרא <small>(ויקרא יא, ב)</small> זאת החיה, שאינה חיה לא תיכול <small>(עי' חולין מב.)</small>, ומה שאינו יכול לחיות היה יכול לידע משה רבינו בחכמת הטבע, יעיי"ש. ולדברי התוספות הנ"ל לא קשיא מידי, דמחכמת הטבע אי אפשר להגיד שום כלל, כיון שנשתנה בכל פעם, ואי אפשר לידע מה יהיה אחריו. אבל מה שהוא הלכה גם בדברי חכז"ל, הוא נצחי בלי שינוי לעולם.
| |
|
| |
| וכן נראה באלו הג' נשים שהביאו על זה בברייתא פלוגתא דרבי מאיר וחכמים, מסתמא ידעו בזה דבר ברור שהוא נצחי. ועכ"פ זה ודאי כי בכל החולאים שלא נתגלו לנו מחכז"ל מאומה עליהם, אי אפשר לומר בהם דבר ברור כל כך, כמו באלו הג' נשים שאמרו חכז"ל שהוא סכנה. וא"כ יותר שייך לומר שומר פתאים ה' בדבר שאין יודעים שום דבר ברור.
| |
|
| |
| וא"כ י"ל דלהכי נקט רבי מאיר הך מנינא, דדוקא אלו צריכות לשמש במוך, אבל במסתכנת ע"י חולי אחר מודה לחכמים דמשמשת כדרכה והולכת.
| |
|
| |
| ולדברי המהרי"א צריך לומר דנקט מנינא בדברי רבי מאיר, כדי למעוטי אליבא דחכמים, וזה דוחק גדול, בפרט הכא דחכמים כללו הכל בדבריהם. ומסתבר יותר דנקט מנינא בדברי רבי מאיר למעוטי לפי שיטתו.
| |
|
| |
| ובדרך זה אפשר ליישב מה שנתקשה טובא הפני יהושע <small>(כתובות לט. ד"ה בפרש"י)</small> בדברי הברייתא מה שאמרו פחות מכאן ויתר על כן משמשת כדרכה דברי רבי מאיר, מאי קמ"ל הא בהדיא קתני ג' נשים וקחשיב קטנה, ותני עלה ואיזה קטנה מבת י"א עד י"ב וכו', וא"כ הא שמעינן להדיא דבאותה שנה לחוד משמשת במוך. וכתב שם, שמזה הוכיח רש"י ז"ל שיטתו דג' נשים משמשות במוך, מותרות קאמר. דבזה ניחא דאיצטריך סיפא לאשמעינן הך מילתא דפחות מכאן ויתר מכאן איסורא נמי איכא, ומשמשת כדרכה דוקא. אבל לשיטת ר"ת הניח בקושיא למה איצטריך הך סיפא. וכן בהפלאה שם <small>(ד"ה תוס' ד"ה שלש)</small> האריך לבאר דמיתורא דהך סיפא הוכיח רש"י ז"ל שיטתו, ולא תירץ כלום לשיטת ר"ת, יעיי"ש.
| |
|
| |
| וראיתי באילת אהבים להגאון מפלאצק ז"ל <small>(כתובות שם ד"ה רש"י)</small> שכתב דלא קשיא מידי, דודאי מודה ר"ת דאם היא בת בנים שאין לה לשמש במוך, דאף שאין איסור משום השחתת זרע, מ"מ ודאי איכא מצוה שלא תמנע בעלה מפריה ורביה, וגם באשה איכא משום שבת. אלא בימי עיבור ויניקה דבלאו הכי אינה ראויה להתעבר, ליכא במשמשת במוך משום השחתת זרע.
| |
|
| |
| ולא הבנתי דבריו, דהא תינח ביתר על כן דאיכא למימר דאשמעינן איסורא משום שבת, דראויה להתעבר, אבל בפחות מכן מאי איכא למימר, דבפחות מכן ודאי לא תתעבר. גם, הלא בשביל זה דחה הר"ת ז"ל פירוש רש"י ז"ל שפירש מותרות לשמש במוך, דגם בשאר נשים ליכא איסורא כלל, כמבואר בתוספות, ואם נימא דאשמעינן רבותא גם לדעת ר"ת לאסור בשאר נשים, א"כ שפיר היה יכול לפרש כפירוש רש"י ז"ל מותרות לשמש, דבשאר נשים אף דליכא איסור משום השחתת זרע, מ"מ אסור משום מצות שבת.
| |
|
| |
| אבל לפי הנ"ל דבשאר נשים גם רבי מאיר מודה דמשמשת כדרכה על סמך דמן השמים ירחמו, אף בחשש סכנה מחמת איזה חולי ר"ל, ניחא שפיר מה דאשמעינן בסיפא פחות מכן ויתר על כן משמשת כדרכה, דר"ל דבפחות ויתר מכן לעולם מותרת לשמש כדרכה ואינה צריכה לחוש <small>(וע"ע לקמן סי' יח)</small>.
| |
|
| |
| והנני ידידו דורש שלום ת"ה באהבה רבה
| |
|
| |
| הק' יואל טייטלבוים
| |