שו"ת דברי יואל/אורח חיים/סימן כה

תמונה

       הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
       
       כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
       
       אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון

  << אורח חיים סימן כד• שו"ת דברי יואל• אורח חיים סימן כו >>

~ סימן כה ~

*) כתב הרמב"ם ז"ל בספר המצות (מצוה קנ"ז) וז"ל שצונו לספר ביצי"מ בליל ט"ו בניסן וכו', וכל

*) מתוך חידושי הגש"פ עמ' פ', דע"ע בדברי יואל עה"ת פרשת בהעלותך עמ' ש"ל ובקונטרס חרדו"ת שם באריכות.

מי שיוסיף במאמר ויאריך הדברים וכו' יהי' יותר טוב כמ"ש וכל המאריך לספר ביצי"מ ה"ז משובח, והכתוב שבא על הצווי הזה, הוא אמרו והגדת לבנך ביום ההוא וכו' עכ"ל. והקשו עליו ממ"ש הוא ז"ל בספר היד (פ"א מהלכות ק"ש ה"ג) מצוה להזכיר יצי"מ ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך, והוא כדברי בן זומא (ברכות דף י"ב ע"ב), ומדוע לא מנאו הרמב"ם ז"ל בספר המצות למ"ע בפ"ע להזכיר יצ"מ בכל השנה, כיין שנלמד מפסוק אחר ובא עליו צווי מיוחד בכורה. ואפ"ל, דהנה נלאו הפוסקים למצוא טעם, במה יתוסף החיוב אקרקפתא דגברא בסיפור יצ"מ בליל פסח, ובלא"ה כבר רמיא חיובא עלי' להזכיר יצ"ר בכל הלילות ובכל ימות השנה, דכתיב למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך לרבות הלילות, וליל פסח מכללו, ולמה צריך קרא ומצוה יתירה לליל פסח לחייבו בסיפור יצי"מ ורובם הסכימו דבכל השנה די בהזכרה לחוד, ובליל פסח יתוסף המצוה לבאר פרטי הנסים ונפלאות שעשה עמנו הב וי"ת בהוציאנו ממצרים, ולהאריך בסיפורם, כמ"ש הרמב"ם ז"ל בספר המצות בלשונו הקדוש שיוסיף במאמר ויאריך הדברים. והגם שהפר"ח (או"ח סימן תע"ג ס"ק ו') וכמה פוסקים ס"ל דבדיעבד יוצא גם בליל פסח בהזכרת יצ"מ שבקידוש, מ"נ( עכ"פ לכתחילה המצוה לבאר פרטי הנס בליל פסח, משא"כ בשאר ימות השנה די בזכירה בעלמא, עכת"ד ז"ל אמנם לפי"ז א"כ נתת דבריך לשעורין, ולא הגבילו חז"ל לבאר לנו כמה השיעור שיאריך האדם בסיפורם, עד שיצא ידי חובת המצו' במה שניתוסף עליו החיוב בלילה זו יתר על שאר ימות השנה. ואפשר לבאר עפי"ד הרמב"ם ז"ל בספר המצות הנ"ל, דהכתוב שבא על צווי זה הוא שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וגו', ואח"כ הביא דברי המכילתא דאי מהאי קרא והגדת לבנך אין לי אלא בזמן שיש לו בן, בינו לבין עצמו, בינו לבין אחרים מנין, ת"ל ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה י כ י' עכ"ד ז"ל ונראה דתרווייהו צריכי, דהאי קרא דזכור את היום וגו', הוא מצוה כוללת לחייבינו בזכירת יצ"מ כל ימות השנה, ונזכר בו זכירה לבד כדינו בגל השנה שיספיק בהזכרה לבד, אבל ניפסיק והגדת לבנך ביום ההוא וגו' נלמד תוספת חיוב על ליל פסח, כמו שדרשו ז"ל (מכילתא בא פי"ז) בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, ואפשר דנרמז בפסוק זה השעור שחייב אדם להאריך ולבאר פרטי הנס בלילה הזה, והוא כמו שעור שיספיק להסביר הסיפור לבנו הקטן שלא נודע לו מהות הסיפור, ועד"ז אפילו כולנו חכמים וזקנים ויודעי התורה מחוייבים לספר בערך שעור כזה. וכעין מה שדרשו ז"ל בתורת כהנים (מצורע פרשה ז') והאוכל בבית והשוכב בבית יכבס בגדיו (הנאמר בבית המנוגע) דאפילו לא אוכל ולא שוכב אלא נכנס לבד טעון כיבוס בגדים, א"כ למה נאמר האוכל והשוכב, אלא כדי ליתן שיעור לשוכב כדי שיאכל כזית בכוי אכילת פרס. ואפשר דהכי נמי כאן שנאמר והגדת לבנך וגו' ודרשו במכילתא דאפילו אין לו בן חייב בסיפור אפילו בינו לבין עצמו, א"כ אפשר דמ"ש והגדת לבנך לשיעורא נאמרה כנ"ל, ולהורות חיובא לליל פסח, דכתיב בעבור זה דהיינו בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, ואז יתוסף החיוב יתר על כל ימות השנה להאריך ולבאר פרטי הנם, כמ"ש הרמב"ם ז"ל בספר המצות כנ"ל.

ואפשר דע"כ לא מנאם הרמב"ם ז"ל לב' מצות עשה, מ"ע לסכר ביצי"מ בליל פסח, ומ"ע להזכיר יצ"מ בכל יום ולילה, אע"פ שנאמר בכל אחד צווי מיוחד ופסוק בפ"ע, אמנם שורש המצוה אחד הוא, ולפי שכבר נתחייבנו לבאר פרטי הנס בליל פסח, ע"כ יספיק בשאר ימות השנה הזכירה בלבד, דע"י שיזכיר יצ"מ יתעורר בזכרונו פרטי הדברים, פפי שביארם בליל פסח וכבר כלל הרמב"ם ז"ל בשורש השביעי, שאין ראוי למנות דקדוקי המצות ותנאי המצות, אלא שורש המלוה לבד, ע"ד משל בקרבן עולה ויורד שאמר הכתוב להביא כשבה או שעירה, ואם לא תשיג ידו יביא ב' תורים או בני יונה, ואם לא תשיג ידו יביא עשירית האיפה, וכולם נמנו למצוה אחת מפני ששורש המצוה אחז הוא עייש"ד, וכמו"כ הכא בסיפור יצ"מ וא"ש.

ומעתה א"ש שה י צרך המגיד לומר ואפילו כלנו חכמים וכו', דהי' ס"ד לומר דחכמים ונבונים יהי' סגי להם בהזכרה לחוד כבשאר ימות השנה, ודוקא בסתם בנ"א שאינם מעמיקים מחשבתם להשיג בעומק המלוה וכדפי', ואינם מכווניס אלא פירוש המלות שמוציאים בשפתותיהם ולא יותר, ע"כ לא סגי להם בהזכרה לחוד בליל פסח, אלא המצוה להם לבאר פרטי הנסים ולהרחיב הסיפור בהם, משא"כ חכמים ונבונים ויודעי התורה ע"ד האמת, שרצונם להשיג בשרשי המצוה ופרטי', הי' הסברא נותנת שיהי' סגי להם בהזכרה גם בליל פסח כמו בשאר ימות השנה, דבלא"ה בשעה שמזכיר יצ"מ וכמו"כ בשעה שמחשב בפל המצות, מעמיק מחשבתי בכל פרטי ענינים הרמוזים בה והמסתעפים אלי', וכמו"כ עושה בהזכירו יצי"מ בכל ימות השנה, ומעתה הי' ס"ד לומר דלא יהי' אצלם מצוה מחודשת בליל זו יותר מבשאר לילות, דאף אם ואריך בסיפור ובביאור פרטי הנסים, לא יתוסף ידיעתו על ידם, דכמו"כ ישיגם בהזכרה לבד. עמק השמיענו המגיד לומר דאפילו חכמים ונבונים ויודעי התורה מצוה עליהם לספר ביצ"מ ולהאריך בשבח הנס, וכמו שהסמיך אלי' מעשה דר"א ור"ע ור"ע וכו' שהיו חכמים גדולים, ואעפ"כ האריכו בסיפור יצ"מ כל אותו הלילה, דאפילו חכמים ונבונים כל מה שיוסיפו לספר ביצ"מ, יתוסף להם הארה והשגה יתירה ע"י סגולת המצוה, ויתחדש אצלם הידיעה מה שלא זכו אלי'

עד הנה.