על הגאולה ועל התמורה/עה

  << סימן עד• על הגאולה ועל התמורה• סימן עו >>

~עה~

והנביא ירמיה, כשנאמרה לו נבואת החורבן והגלות, התפלל אל ה' ואמר (ירמיה י"ד, י"ג) אהה ה' אלקים, הנה הנביאים אומרים להם לא תראו חרב, ורעב לא יהיה לכם, כי שלום אמת אתן לכם במקום הזה, ופירשו הרד"ק ושאר מפרשים שהוא תפלה ולימוד זכות על ישראל, וכן הוא בתרגום יונתן, קבל בעותי ה' אלקים וכו'. והמליץ להציל את ישראל מעונש כליה, באמרו כי הלא אין עליהם אשם, כי הנה נביאי השקר מטעים אותם ואומרים אל תראו חרב וכו', ולזה חושבים שמעשיהם מרוצים לה', ומהראוי להביא העונש על הנביאים לבד, כי מה יעשה העם שאינם יודעים להבחין בין נביאי האמת לנביאי השקר, כמו שכתב הרד"ק שם דגם נביאי השקר ונביאי הבעל הראו אותות ומופתים ודברו עתידות, וניסו אותם ישראל בקצת העתידות ונתקיימו דבריהם, ועל כן האמינו להם ישראל גם על השאר.

אמנם לא קבל הקב"ה תפלת ירמיה וטענתו, כי לא היתה טענה זו מספקת לפוטרם מעונש, ותשובתו יתברך היתה לירמיה שקר הנביאים נבאו בשמי, לא שלחתים ולא צויתים וגו' חזון שקר וקסם ואליל וגו', לכן כה אמר ה' על הנביאים וגו' בחרב וברעב יתמו הנביאים ההמה, והעם אשר המה נבאים להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלים מפני הרעב והחרב וגו', ופי' הרד"ק שאמר לו הקב"ה שאין בטענה זו ממש, שאף על פי שהיו מטעים אותם נביאי השקר, היה להם לבחון בין נביאי אמת לנביאי השקר, כי נביאי האמת מעמידים אותם על תורת משה, ונביאי השקר מיפים להם עבודה זרה, שהיא ביטול התורה, ואף על פי שביחנו אותם והיו צודקים בקצת דבריהם בעתידות, היה להם להחזיק זה בקסם, לא בנבואה אמיתי, כיון שדבריהם לביטול תורה, והוא לעבוד עבודה זרה, שאפילו יעשו אותות ומופתים ויתאמתו, אמרה תורה (דברים י"ג, ו') יומת כי דבר סרה וגו', והטעם לקיום האותות והמופתים, כבר אמר הכתוב (שם, ד') כי מנסה ה' אלקיכם אתכם, ע"כ תוכן דברי הרד"ק.

מבואר, שירמיה הנביא רצה ללמד זכות על ישראל שנתפתו מנביאי הבעל, והקב"ה לא קיבל טענתו, שהיה להם לישראל לדעת דשקר נבאו הנביאים בשמו של הקב"ה, כי לא שלחתים ולא צויתים, דכבר אמרה תורה דהנביא המתנבא בשם ה' לעבוד עבודה זרה, אפילו אם יעשה אותות ומופתים ויתאמתו, הרי הוא נביא שקר, וניתן לו כח זה לעשות אותות ומופתים לנסות את ישראל.