על הגאולה ועל התמורה/צג

  << סימן צב• על הגאולה ועל התמורה• סימן צד >>

~צג~

ומי יודע מה שיתכוננו לעשות עוד פרצות ונבלות במקום המקדש, והם לא ימנעו ולא יחדלו משום דבר מחמת הבושה או מחמת היראה, והולכים בכל יום אנשים לאלפים על מקום המקדש ממש, שהוא באיסור כרת רח"ל, ועוד ידם נטויה ח"ו, ולא יבצר ידם מעשות מזימתם הרעה. כי באמת פליאה עצומה היא על מעשיהם הנוראים אשר עושים ביד רמה, ומדאיבים ומרגיזים את לב החרדים באופן מבהיל עד אין שיעור וערך, רק שסומכים על כח מעשיהם, שיש להם במה לעוור ולסמות אפילו עיני היראים והחרדים כי נתנו להם מקום קדוש כזה, ובפירוש אומרים כן במו פיהם.

נמצא, דאדרבה, החרדים אל ה' באמת והולכים במחשבות טהורות לשפוך שיח במקום הזה, המה גורמים יותר שיהיה להם במה לחפות על כל תועבותיהם אשר עושים במצח נחושה לבצע זממם כאוות נפשם, ועל ידי הליכה למקומות ההם נותנים להם חיזוק רב בלי ספק, שהרי אנו רואין בחוש שמתפארים במספר המבקרים ההולכים שמה, ומפרסמים דבר זה. והבאנו לעיל (סי' ד') מדברי חז"ל (גיטין סב.) דאפילו בשאילת שלום לחוד, ואפילו בדברים בעלמא, אסור להחזיק ידי עוברי עבירה, ואין ספק כי ההליכה אל הכותל הוא להם חיזוק רב הרבה יותר משאילת שלום, עד אין שיעור וערך, כי המה מתפארים בזה בקולי קולות כנודע, ונמצא הוי מסייע ידי עוברי עבירה בעבירות נוראות כאלו.

ושמועה שמענו שכבר מתכוננים בעזותם ומרדם לחפור חפירות תחת הכותל המערבי, ולמשמע אוזן דאבה נפשינו, שלא היה כזאת מימות עולם ומעת היתה ישראל לגוי, וכל האפיקורסים והכופרים שבכל הדורות לא הרהיבו עוז בנפשם לעשות מרידה כזו בבורא עולם ובבית הקדוש אשר אוה למושב לו.

וכתב הרדב"ז (ח"א סי' תרצ"א) שמעתי אומרים מהעכו"ם הדרים שם מדור דורות, שיש תחת הכיפה מערה, ושהמלכים הראשונים רצו לדעת מה היה שם, ושלשלו בני אדם לתוכה ומתו, וסגרו אותה ומלאוה עפר, עיי"ש דבריו. וזה היה בדורות הראשונים שלא היתה הסתרת פנים גדולה כל כך כאשר הוא בימינו, וכל מי שנגעה ידו במקדש ה' לפרוץ בו פרצות, נגעה בו מדת הדין קשה וקבל עונשו מיד, ובעוה"ר בימינו אלה ההסתרת פנים גדולה כל כך, ואינם רואים מדת עונשם מיד, וכמו שמצינו אצל טיטוס הרשע בעת החורבן, שדרשו חז"ל (גיטין נו:) מי כמוך באלים ד' (שמות ט"ו, י"א) מי כמוך באלמים, שאתה שומע גידופו של אותו הרשע ושותק. ואמר המקונן (ליום תשעה באב, המתחיל "זכור אשר עשה") וזה זונה [צועה] הכניס ולא נכוה באש. והרשעים של זמנינו מכניסים כמה וכמה פירצות ופריצות, ואינם נכווים באש, ולא עוד אלא שמצליחין. וכל זה לגודל ההסתרה, ולהגדיל הנסיונות, אבל תדעו שהכל יכתב בספר זכרון לפניו, וכל המשתתפים אליהם ומחזיקים ידם באיזה חיזוק שהוא, עתידים להיות חלקם עמהם בעולם הגמול.

ומענין בנין בית המקדש, כבר ביררתי בספרי ויואל משה (מאמר שלש שבועות, סי' נ"ה-ס"ה) שלכל הדיעות אי אפשר שיבנו בית המקדש בזמן הזה לפני ביאת משיח צדקינו, וכבר דיברו בזה בספרי דקדמאי.