על הגאולה ועל התמורה/ג

  << סימן ב• על הגאולה ועל התמורה• סימן ד >>

~סימן ג~

וכתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג' סי' קמ"ח-קנ"ב) וז"ל, והמשבח מעשים מגונים או מהלל רשעים, הוא הרשע הגמור והמחלל את עבודת השי"ת וכו'. והמכשולות הנמצאים בכבוד הרשעים רבים וידועים, כי יש בכבודם חילול התורה והעבודה, והוא העון המכלה מנפש ועד בשר וכו'. והשנית, כי רבים נמשכים אחריהם ואוחזין מעשיהם. והשלישית, כי המתחברים להם, אף על פי שאינם עושים כמעשיהם, מקבלים פורעניות כיוצא בהם, כאשר זכרנו כבר (וכן מבואר באבות דרבי נתן, הובא להלן סי' ד'). והרביעית, כי הם מכניעים כבוד אנשי אמת, ומבטלים העבודה, ואין הצלחה לכבוד הצדיקים זולת אחרי השפלת כבודם, כמו שנאמר (משלי י"ד י"א) בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח, ע"כ לשון קדשו של רבינו יונה.

ומה מאוד מבהילים ונוראים דבריו הקדושים במ"ש כבוד לרשעים מכלה מנפש ועד בשר, משמע אם אפילו לא נמשך אחריהם, דהרי פרט נזק זה בפני עצמו, באמרו והשני כי נמשכים אחריהם ואוחזים במעשיהם, הרי דכבוד לרשעים הוא עבירה גדולה ונזק מצד עצמה, וכמו שכתב לעיל דיש בכבודם חילול התורה והעבודה, וכמו שביארנו לעיל (סי' א') בפסוקי מלאכי דאותן המאשרים זדים הרי הם אומרים שוא עבוד אלקים.

וחוץ מזה, בלתי יצוייר שלא יהא המספר בשבחם והמרבה בכבודם נמשך אחריהם, וממשיך גם לבב השומעים, וכמו שכתב הרא"ה זלה"ה בספר החינוך (מצוה תכ"ו) וז"ל, שנרחיק ממחשבותינו ולא יעלה על פינו שיהיה במי שהוא עובד עבודה זרה דבר תועלת, ולא יהיה מעלה חן בעינינו בשום ענין, עד שאמרו רז"ל (עבודה זרה כ.) שאסור לומר כמה נאה עכו"ם זה, או מה נחמד ונעים הוא, ועל זה נאמר (דברים ז' ב') לא תחנם, ובא הפירוש בענין על זה, לא תתן להם חן, כענין שאמרנו וכו'. משרשי המצוה, לפי שתחלת כל מעשה בני אדם היא קביעות המחשבה במעשים והעלות הדברים על שפת לשון, ואחר המחשבה והדיבור בה תעשה כל מלאכה, ועל כן בהמנענו במחשבה ובדיבור ממצוא בעובדי עבודה זרה תועלת וחן, הננו נמנעים בכך מלהתחבר עמהם ומלרדוף אחר אהבתם, ומללמוד דבר מכל מעשיהם הרעים, עכ"ל ספר החינוך.

וגם בלשונו שכתב מנפש ועד בשר תכלה, נראה בזה ענין עמוק, ויש בו גם מעונש הגוף. ולכן מחויב כל אשר יראת ה' נוגעת בלבבו, להתרחק מהרשעים האלו ומכל המתחברים אליהם, כי המתחברים עמהם הרי הם כיוצא בהם.