ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן כד

  << סימן כג• מאמר שלוש שבועות• סימן כה >>

~ סימן כד ~

ומעתה אבוא לבאר השבועה השלישית שלא ידחקו את הקץ, וצריך להבין פירושו. והנה רש"י ז"ל (כתובות קיא. ד"ה ושלא ירחקו) פירש לשון דוחק שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי. ולכאורה אינו מובן כלל מה הוא הגבול של תחנונים יותר מדאי, הלא בכל התפלות יסדו לנו להתפלל על הגאולה, וגם בתפלת שמונה עשרה שתקנו לכל ישראל לומר שלש פעמים בכל יום יש בה הרבה תפלות על הגאולה ועל בנין ירושלים וצמיחת קרן בן דוד, וצדיקים מסרו נפשם בכל עת בתפלות האלו, והאיך אפשר איפוא לידע הגבול שנכנס בגדר איסור השבועה.

אמנם הרמב"ם ז"ל (באגרת תימן בסופו) פירש שבועה זו על משיחי שקר שעושים התעוררות לגאולה טרם שהגיע הזמן, וכתב וזה לשונו, לפי שידע שלמה ברוח הקודש שהאומה הזאת באורך זמן גלותה תפצר להתנועע בלא עתה הראוי ויאבדו בשביל זה ויבואו עליהם צרות והזהיר מלעשות זאת והשביע האומה על דרך משל ואמר השבעתי אתכם וגו' ואתם אחינו אהובינו קבלו עליכם שבועתו ואל תעירו את האהבה עד שתחפץ, עכ"ל.

וכן הוא גם בכל המדרשים, מדרש רבה ותנחומא, מכילתא וילקוט ושאר מדרשים שפירשו שבועות אלו על בני אפרים ובן כוזיבא ואחרים שעשו פעולות ליקח לעצמם גאולה וממשלה טרם הזמן הראוי ונכשלו על ידי זה רחמנא ליצלן בפורעניות קשה ומרה עד מאוד, השם יתברך ישמרנו.

ובמדרש רבה שיר השירים ב' סיים אחר כך מהו עד שתחפץ מלכות של מעלן לכשתחפץ מדת הדין מאליה אני הוא מביאה בקולי קולות ולא אתעכב, לכך נאמר עד שתחפץ. ובתרגום יונתן על שיר השירים פירש גם כן באלו השבועות דלא תזידון למיסק לארעא דכנען עד דיהא רעוא מן קדם ה', וכן פירש בכל השלש שבועות, אלא שפירש בכל אחת מהשבועות על זמן אחר. ולפי התרגום יונתן הבנתי שינוי הלשון בקראי, שבכל השבועות כתב הלשון אם תעירו ואם תעוררו, ובשבועה האחרונה שבפרשה ח' כתב הלשון מה תעירו ומה תעוררו, וטעמא בעי. אמנם לפי דברי התרגום יונתן שפירש שבועות הראשונות על דורות הראשונים ובשבועה האחרונה כתב יאמר מלכא משיחא משביע אנא עליכון עמי בית ישראל מה דין אתון מתגרין בעמי ארעא למיפק מן גלותא, ומה דין אתון מרדין בחיילותיו דגוג ומגוג (מה שאמר בחיילותיו דגוג ומגוג אף כי מלחמת גוג ומגוג יהיה אחר ביאת המשיח עם מלך המשיח אבל החיילות דגוג ומגוג המה מאותן הרשעים המצערים ולוחמים עם ישראל גם קודם ביאת המשיח כי לא יעמדו אחר ביאת המשיח רשעים חדשים בתחיית המתים לבוא וללחום עם מלך המשיח אלא הרשעים הארורים הסובלים מהם קודם ביאת המשיח הן המה אשר יהיו אחר ביאת המשיח חיילותיו דגוג ומגוג) אתעכיבו פון זעיר עד דישיצון עממיא וגו' ובתר כן ידכר לכון מרי עלמא רחמי צדיקיא ויהא רעוא מן קדמוהו למיפרקכון, עד כאן. ואמר כאן אתעכיבו פון זעיר מה שלא אמר כן בשבועות הקודמות, כי שם קאי על דורות הראשונים שהיה עוד זמן ארוך להמתין לכן היתה השבועה על זמן ארוך, אבל בעת ביאת המשיח והמלחמות המה התחלת גוג ומגוג אמר אתעכיבו פון זעיר, כי אין השבועה אלא על זמן קצר מעט מזעיר, שאם היו מקיימין השבועה עוד זמן קצר כבר היה ביאת המשיח ועל כן אמר כאן מה תעירו ומה תעוררו, דלשון מה מורה שהוא מילתא זוטרתא כמו שאמרו בגמרא (ברכות ל"ג ע"ב) בפרשת היראה דכיון דאמר הכתוב לשון מה ה' אלקיך שואל מעמך, אטו יראה מילתא זוטרתי הוא. ובעונותינו הרבים שעברו על השבועה ולא המתינו עוד מעט מזעיר, האריכו הגלות בעונותינו הרבים עד אשר ירחם ה' ויחוס על עמו ועל ארצו, ועוד אבאר זאת להלן. ועל כל פנים [ו]מבואר גם בתרגום יונתן (שה"ש ח', ד') הפירוש בהשבועה של דחיקת הקץ שלא להתגרות בעמי ארעא למיפק מן גלותא, ושלא להזיד למיסק לארעא דכנען עד דיהא רעוא מן קדם מרי עלמא למיפרק ישראל מן גלותא, וזהו כדעת הרמב"ם ז"ל וכמבואר בכל המדרשים.