ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן א

  << הקדמה• מאמר שלוש שבועות• סימן ב >>

~ סימן א ~

בגמרא (כתובות קי:) רבי זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה דבעא למיסק לארץ ישראל, דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר (ירמיה כ"ז, כ"ב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאום ה'. ורבי זירא ההוא בכלי שרת כתיב, ורב יהודה כתיב קרא אחרינא (שה"ש ב', ז') השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וגו', ורבי זירא ההוא שלא יעלו ישראל בחומה, ורב יהודה השבעתי אחרינא כתיב (שם ג', ה'), ורבי זירא ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי בר חנינא דאמר שלש שבועות הללו למה, אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, וא' שהשביע הקדוש ברוך הוא את אומות העולם שלא ישעבדו בהן בישראל יותר מדאי, ורב יהודה אם תעירו ואם תעוררו כתיב (שם), ורבי זירא מיבעי ליה לכדרבי לוי דאמר שש שבועות הללו למה, תלתא הני דאמרן, אינך שלא יגלו את הקץ ושלא ידחקו את הקץ ושלא יגלו הסוד לאומות העולם, בצבאות או באילות השדה, אמר רבי אלעזר אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אם אתם מקיימין השבועה מוטב, ואם לאו אני מתיר את בשרכם וכו'. עכ"ל הגמרא.

קשה טובא בהך מימרא שהתחיל בדרב יהודה לומר עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ואחר כך אמר קרא אחרינא, כתיב השבעתי אתכם וגו', ואם כן הוה ליה למימר עובר על השבועה, והרי"ף בעין יעקב כתב לתרץ דמהך קרא דהשבעתי שמעינן דגם הך קרא דבבלה יובאו קאי על הגולים ולא על הכלים יעיי"ש מה שכתב להסביר בזה, וכעין זה כתבו גם מפרשים אחרים באופנים שונים להסביר דמקרא דהשבעתי שמעינן על קרא דבבלה יובאו, וזהו ישוב קצת למה דנקט עובר בעשה דבבלה וגו' אף לפי מה דמסיק שהלימוד הוא מקרא דהשבעתי, אולם עדיין לא מתורץ לגמרי, כיון דסוף סוף הביא מקרא דהשבעתי שעובר אם כן הוה ליה למימר עובר על השבועה, כיון דודאי שבועה חמורה משאר עשה, ולמה הניח איפוא את החמור ונקט את הקל דעובר בעשה. ועוד דמצינו בשני מקומות בש"ס שהובאה מימרא זו, בברכות דף כ"ד (ע"ב) ובשבת דף מ"א (ע"א), ושם לא הזכיר כלל לימוד דהשבעתי, אלא עובר בעשה ותו לא מידי. ועוד ישנן הרבה קושיות ותמיהות בענין זה ואין להאריך, ובביאור הענין יתורצו ממילא הרבה קושיות ודיוקים.

והנה הרי"ף בעין יעקב נתקשה על הך מימרא דרב יהודה שאוסר לעלות מבבל לארץ ישראל, וזה לשונו אין לתמוה הלא הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, ואיך צוה הקדוש ברוך הוא בבלה יובאו ושמה יהיו, ותירץ דשאני התם כיון שיצאו שלא מדעתם והגלה אותם לבבל וגזר עליהם שמה יהיו, אבל הדר בחוץ לארץ שהוא כאלו עובד עבודה זרה, מיירי ביוצא מארץ ישראל בדעתו וברצונו, יעיי"ש. ולהלן נדבר עוד מזה, אמנם יותר קשה לכאורה מסתם מתניתין (כתובות ק"י ע"ב) שאמר הכל מעלין לארץ ישראל, ולמה מקשה רק מהך מימרא דהדר בחוץ לארץ כאלו עובד עבודה זרה שאינה אלא ברייתא. ועוד דבמתניתין אי אפשר לתרץ דמיירי ביוצא מארץ ישראל, שהרי אמרו הכל מעלין, וזה ודאי בדר בחוץ לארץ. ובברייתא מפורש יותר היא אומרת לעלות וכו'.

וראיתי אחר כך בהפלא"ה שעמד בזה, וכתב דודאי לא יחלוק רב יהודה על סתם מתניתין דקתני הכל מעלין לארץ ישראל. ותירץ שהוא מפרש הך מתניתין דמיירי משאר ארצות חוץ מבבל, וכפירוש רש"י בריש גיטין המביא גט ממדינת הים דהיינו לבר מבבל, אף על גב דנקט ממדינת הים סתמא. וקשה לי על דבריו ז"ל, שהרי אדרבה משם ראיה שאין לפרש כאן הכי, שהרי פירשו בתוספות שם דף ב' ע"א דיבור המתחיל ממדינת הים וזה לשונם הא דלא נקט המביא גט מחוץ לארץ כדקתני בגמרא וכו', משום דחוץ לארץ הוי משמע כל חוץ לארץ אפילו רקם וחגר, להכי נקט מדינת הים דמשמע רחוק כמו האשה שהלך בעלה למדינת הים, וכמו פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים, לאפוקי רקם וחגר דפליג בה רבן גמליאל, ע"כ. אם כן מבואר בזה דהיכא דנקט סתמא ארץ ישראל וחוץ לארץ כל מדינות שהם חוץ לארץ בכלל ואי אפשר למעוטי אף רקם וחגר שהם סמוכים מאד לארץ ישראל, ובתוספות נקטו רקם וחגר שהיא מבואר במתניתין שם במקומו אליבא דרבן גמליאל, גם הוא סמוך יותר לארץ ישראל, והוי רבותא טפי שגם זה אין להוציא מלשון חוץ לארץ, ורש"י הביא בבל שאמרו כן בגמרא להלכה אף אליבא דתנא קמא, ובאמת גם בבל הוי סמוך לארץ ישראל כמבואר בש"ס כתובות. ועל כל פנים כל זה אפשר לפרש רק בלשון מדינת הים דמשמע מדינות רחוקות ולא קרובות, דמשום הכי שינה הלשון לומר מדינת הים, אם כן בכאן שאמרו סתמא ארץ ישראל בודאי הכוונה על כל חוץ לארץ ואין נפקא מינה בין רחוק לקרוב, דמה שאינו ארץ ישראל בודאי נקרא חוץ לארץ אף שהוא קרוב. ובאמת אלו היה מקום לפרש בזה שיש חילוק בין בבל לשאר חוץ לארץ אם כן אליבא דרבי זירא שחולק על רב יהודה וסובר שאף בבל בכלל היה יכול לפרש מה שהקשו בגמרא הכל לאתויי מאי, דבא לאתויי בבל, ולא היה ראיה אליביה לאתויי מנוה היפה לרעה, אבל כיון שגם בסתמא אף בלי לשון הכל אין לחלק בין המקומות שבחוץ לארץ, לכן על כרחך צריך לומר דבא בלשון הכל לאתויי ענין אחר.