https://otzarmaharit.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%90%D7%92%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%94%D7%A8%D7%99%22%D7%98%2F%D7%A9%D7%91%D7%AA%2F%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%93 2026-08-02T23:23:01Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.44.0 https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%90%D7%92%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%94%D7%A8%D7%99%22%D7%98/%D7%A9%D7%91%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%93&diff=4346&oldid=prev 2026-07-18T22:09:54Z

<p>ייבוא אוטומטי – אגדות מהרי&quot;ט</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>&lt;div style=&quot;text-align:center&quot;&gt;&amp;lt;&amp;lt; [[אגדות מהרי&quot;ט/שבת/פרק ב|פרק ב]] • [[אגדות מהרי&quot;ט/שבת|אגדות מהרי&quot;ט – מסכת שבת]] • [[אגדות מהרי&quot;ט/שבת/פרק ה|פרק ה]] &amp;gt;&amp;gt;&lt;/div&gt;<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;אגדות מהרי&quot;ט – מסכת שבת – פרק ד&#039;&#039;&#039;<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;[מ&quot;א ע&quot;א]&#039;&#039;&#039; דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא&quot;י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו. [עי&#039; מ&quot;ש בס&quot;ד בכתובות ק&quot;י ע&quot;א באריכות].<br /> ----<br /> &#039;&#039;&#039;[מ&quot;ט ע&quot;א]&#039;&#039;&#039; א&quot;ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים. כתבו התוס&#039; והא דאמר במדרש תפילין מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאים, הכי פירושו, [והוא בירושלמי ברכות פרק היה קורא הלכה ד&#039;], מפני מה לא החזיקו נאמנות באדם המניח תפילין, וקאמר מפני הרמאין שהיו מניחין תפילין לרמות בני אדם, כדמפרש התם מעשה בתלמיד אחד שהפקיד מעותיו אצל אחד שהיה מניח תפילין, כשתבע בו אמר להד&quot;מ, אמר ליה אותו תלמיד לא לך הפקדתי אלא לתפילין שעל ראשך עכ&quot;ל. וצריך הסבר למה בחרו דוקא במצות תפילין. וראיתי במראה פנים על הירושלמי שכתב לפי שנראה לעין כל, על כן יאמינו להם ומדמים את עצמם ככשרים יעיי&quot;ש. אבל אין טעם זה מספיק עדיין, הלא כמה מצות יש שנגלים לעין כל.<br /> <br /> ונראה לי עפ&quot;י מ&quot;ש בסוגיין א&quot;ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים וכו&#039;, ובירושלמי (בפ&quot;ב דברכות ה&quot;ג) תמן אמרינן כל שאינו כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין. ובהלכות קטנות להרא&quot;ש (סי&#039; כ&quot;ח) פי&#039;, לא שיהא צדיק כאלישע בעל כנפים, אלא שיכול להזהר וכו&#039;, ולהכי נקט אלישע, דכיון דאירע לו נס מסתמא היה שומרן בטהרה עכת&quot;ד הרא&quot;ש. וכ&quot;כ התוס&#039; בסוגיין. וכתב הב&quot;י באו&quot;ח סי&#039; ל&quot;ח וז&quot;ל, כתב הכלבו בשם הר&quot;מ, ועל הבחורים ששאלת אשר מהרהרים אפילו בשעת ק&quot;ש, לא יניחו תפילין, ואפילו חולי מעים אסור להניחן וכו&#039;, כ&quot;ש שלא ינהג בהם קלות ראש בתאות נשים עכ&quot;ל הכלבו בשם הר&quot;מ מרוטנבורג ז&quot;ל. וכתב ב&quot;י דס&quot;ל להר&quot;מ דבעוד שהם עליו צריך שלא יהרהר, ואם אינו יכול להעמיד עצמו מלהרהר בשעה שהן עליו לא יניח. ובספר ארחות חיים כתב על הא דמפרש הר&quot;ם, וכן משמע מירושלמי, גוף נקי ממחשבה רעה עכ&quot;ל. ולי נראה דאין לפטרם ממצות תפילין מפני כך, אלא יש לכופם בדברים ולמשוך לבם ליראת שמים, כדי שיסיחו לבם מדברי הבאי המזיקים לגוף ולנפש ויפנו לבם לקבל עליהם עול מלכות שמים עכ&quot;ל הב&quot;י זללה&quot;ה.<br /> <br /> והמחבר בסי&#039; ל&quot;ח ס&quot;ד כתב, המניח תפלין צריך ליזהר מהרהור תאות אשה, וציין על זה הרמ&quot;א ז&quot;ל, ואם אי אפשר לו בלא הרהורים מוטב שלא להניחם [כל בו ואו&quot;ח] עכ&quot;ל. ואפשר דלא פליגי המחבר והרמ&quot;א ז&quot;ל, ואף שכתב הב&quot;י דאין לפוטרם ממצות תפילין מפני כך וכו&#039;, אבל הרי סיים דיש לכופם בדברים ולמשוך לבם ליר&quot;ש, כדי שיסיחו לבם מדברי הבאי וכו&#039; ויפנו לבם לקבל עול מלכות שמים, אבל באנשים שאינם בגדר זה שיוכלו לכופם ליר&quot;ש, ולהסיח דעתם מדברי הבאי, אפשר דלא יחלוק הב&quot;י על דברי הר&quot;ם שבכלבו ודברי הרמ&quot;א. וגדולה מזו כתב העט&quot;ז דאם אינו יודע הכוונה התפלין במחו ובזרוע כאבנים ח&quot;ו. והבאר מים חיים פ&#039; שופטים כתב, דאם אינו מכוין במחשבתו ענין הד&#039; פרשיות הרי הן כמונחים על הכותל והגג.<br /> <br /> ומ&quot;ש הסמ&quot;ג (מ&quot;ע ג&#039;) כי מ&quot;ש רז&quot;ל תפלין צריכין גוף נקי כאלישע וכו&#039;, זהו באדם שמניחם כל היום וכו&#039; אבל בשעת תפלה אין לך רשע שלא יהא ראוי לתפלין וכו&#039;, ק&quot;ו מס&quot;ת שמקודש יותר וכו&#039; והכל אוחזין בס&quot;ת בשעת תפלה עכ&quot;ד. כבר כתב העט&quot;ז ריש הל&#039; תפלין וז&quot;ל ויש שאין מניחין תפלין דצריך גוף נקי סמ&quot;ג בעשה ג&#039; שהיו נמצאים בימיו אלפים ורבבות בספרד שפרשו מהנחת תפלין מחשש שאין להן גוף נקי ולא מרשעות ח&quot;ו. וצ&quot;ל דמ&quot;ש אין לך רשע שלא יהא ראוי לתפלין כוונתו לגדר א&#039; מבחי&#039; רשעים, וכבר ביאר התניא זלה&quot;ה בלקוטי אמרים פ&quot;א דהא דאמרינן דמחצה על מחצה מקרי בינוני ורוב זכיות מקרי צדיק הוא שם מושאל לענין שכר ועונש, ומקרי צדיק בדינו מאחר שזוכה בדין וכו&#039;, אבל לענין אמיתת שם התואר והמעלה אפילו העובר על איסור קל של דברי סופרים מקרי רשע כל זמן שלא יעשה תשובה כדאיתא בפ&quot;ב דיבמות ובפ&quot;ק דנדה ואפילו מי שיש בידו למחות ולא מיחה נקרא רשע (בפ&quot;ו דשבועות) עכ&quot;ל. ועוד ק&quot;ו ב&quot;ב של ק&quot;ו במי שיש לו רוב עוונות אפילו יש בידו כמו כן מצוות הוי רשע לכל הדיעות. ומבואר בשו&quot;ת המבי&quot;ט שהפוסקים מדברים בלשונות מושאלים בענין צדיק ורשע. ועוד שאין לעשות פלוגתא בין הראשונים במקום שאפשר להשוותן, ובפרט לומר שיחלקו במציאות, דעכ&quot;פ מבואר בדברים הנ&quot;ל דיש מציאות כזה מי שאינו יכול להעמיד עצמו מלהרהר בתפלין בעודן עליו, וגם החוש יעיד על זה.<br /> <br /> ובלא&quot;ה א&quot;א לומר דכללא כייל בכל הרשעים, דהרי אמרז&quot;ל הצדיקים לבם מסור בידם והרשעים הם מסורים ביד לבם, ובל&quot;ס יש רשעים בעולם שלא יוכלו למשול על מחשבות לבם בשום אופן, ולא מיבעיא במומרים להכעיס אלא אפילו במומרים לתיאבון באלו שמזוהמים בתאוות עבירה ואין מקיימין תורה ומצוות אין בידם למשול על הרהורי לבם, שהרי בסתם בני אדם אמרו רז&quot;ל (ב&quot;ב קס&quot;ד ע&quot;ב) ג&#039; עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום הירהור עבירה וכו&#039;. והזהיר הנועם אלימלך זלה&quot;ה בצעטיל קטן שלא לשהות מחשבה רעה במוחו ושלא לטמא שכל העליון, וכתב על זה סגולות ועצות לומר כמ&quot;פ ונשמרת מכל דבר רע וכו&#039; ולא תתורו וכו&#039; וגם מ&quot;ש חז&quot;ל שלא יהרהר אדם וכו&#039;, [ומובן שאין הכוונה באמירה בלבד בלא כוונת הלב שאין בזה תועלת, אלא אם מכוון לבו בזה]. וככל זה דיבר ליראי ה&#039;, ובודאי שאין לרשעים המזוהמים יכולת ורצון לדחות הרהורים רעים משכלם. וע&quot;כ שדיבר הסמ&quot;ג מגדר רשעים שעסק עמהם שמבואר מדבריו שבאו להתפלל והחזירם בתשובה וקבלו עליהם מצות תפלין כמש&quot;כ דהוכיחם על זה וקבלו עליהם, אבל לא כתב דין זה בכל הרשעים. ומעתה אין לנו לעשות פלוגתא, ואפשר להשוות דברי הסמ&quot;ג לדברי הפוסקים הנ&quot;ל.<br /> <br /> ואפילו את&quot;ל שיש פלוגתא בדבריהם אין סברא שיחלקו במציאות, ויותר נראה דפלוגתתן בסברת הק&quot;ו שהביא הר&quot;ם מרוטנבורג, שהרי בבבלי לא הוזכר אלא שלא יפיח בהם ושלא יישן בהם, וכתב הר&quot;מ שבכלבו שכ&quot;ש שלא ינהג בהם קלות ראש, וככה ס&quot;ל הא&quot;ח והב&quot;י והרמ&quot;א דדברי הירושלמי הם בק&quot;ו ממ&quot;ש הבבלי שלא יישן ושלא יפיח בהם, ואפשר שהסמ&quot;ג לא יסבור ק&quot;ו זה, וממילא פליגי הירושלמי והבבלי, ופסק כהבבלי שלא מיירי אלא משינה והפחה, ומשינה והפחה אפשר להזהר לשעה קלה בעודן עליו, אבל למשול על הרהורי לבבו אי אפשר לרשע גמור שאין לו חלק בתורה ומצות, ומכש&quot;כ במומרים להכעיס וכמבואר בדברי הפוסקים, ויותר נראה להשוותן, דאפושי פלוגתא לא מפשינן. וגם מדברי הב&quot;י נראה כן מדלא הביאו כלל, ודרכו שלא להשמיט דבריו אף במה דלא פסק כוותיה. ובלא&quot;ה אין נפקא מינה בזה לדינא, כיון שכבר הכריע הרמ&quot;א ז&quot;ל לפסוק כהר&quot;ם והכלבו אין לנו אלא דברי הרמ&quot;א דפסקינן כוותיה בכל מקום.<br /> <br /> והרשעים שכל מחשבתם ועסקם בעריות ר&quot;ל ומזוהמים בתכלית הזוהמא, אסור להם על פי דין להניח תפלין, ועל כן נותן להם הס&quot;מ עצה ומחשבה לרמות במצות תפלין שבזו עצמה מוסיפים עבירה בעשייתה, ומגדילים כח הסט&quot;א ר&quot;ל.<br /> ----<br /> &#039;&#039;&#039;[שם]&#039;&#039;&#039; א&quot;ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים. כתבו התוס&#039; והרא&quot;ש, להכי נקט אלישע, דמסתמא כיון שנעשה לו נס בתפילין, היה זהיר בהן והיה לו גוף נקי עכ&quot;ל. ולכאורה למה להו להביא ראיה על זה, כי בודאי אלישע צדיק גדול היה וקיים המצוה כדינו ושמרן בטהרה. אמנם אפילו בצדיק גדול כל הצדקות אינו אלא חזקה מחמת חזקת כשרות, אבל לא בירור גמור, ואפשר שישתנה ח&quot;ו כמו שמצינו (ברכות כ&quot;ט ע&quot;א) שאפילו אצל שמואל הקטן היה מקום לחשוש, אבל הנס הוא בירור גמור, על כן כתבו התוס&#039; דמ&quot;ש ר&#039; ינאי תפלין צריכין גוף נקי כאלישע וכו&#039;, נקטו בדבריהם אלישע דידע להזהר בהם ולשמרן בטהרה, ונתברר צדקתו בבירור גמור מזה שאירע לו נס כנ&quot;ל.<br /> <br /> ונלמד מזה גם כן דאין הקדוש ברוך הוא עושה נס רק לצדיק גמור, ואם אינו צדיק גמור לא יתעביד לו ניסא, ומכל שכן דאין עושין נס לרשעים. ועוד יש ראיה מכאן לענין תפלין, דאם אין שומרם בטהרה בשעת הנחתן, אין בהם כח הגנה, שהרי החליטו התוס&#039; בדבריהם, דאי לאו דאלישע שומרן בטהרה, לא אירע לו נס והגנה על ידיהם.<br /> ----<br /> &#039;&#039;&#039;[מ&quot;ט ע&quot;ב]&#039;&#039;&#039; אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי, א&quot;ל ר&#039; חנינא בר חמא כנגד עבודות המשכן וכו&#039;, תניא כמאן דאמר כנגד עבודות המשכן דתניא אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן, הם זרעו ואתם לא תזרעו וכו&#039;. לכאורה יש לחקור כיון שמלאכות האסורות בשבת ממשכן ילפינן להו, איך שמרו ישראל את השבת משעת מתן תורה עד שנצטוו על מלאכת המשכן, והרי על מעשה המשכן נצטוו רק ממחרת יום הכיפורים ברדת משה מן ההר, וכמ&quot;ש רש&quot;י ז&quot;ל בריש פ&#039; ויקהל כי פרשה זאת נאמרה להם למחרת יום הכיפורים ברדתו מן ההר ע&quot;כ. ואז התחיל לצוותם על מעשה המשכן כדכתיב להלן בפרשה קחו מאתכם וגו&#039;, וא&quot;כ מאין ידעו בנ&quot;י בטרם נצטוו על מעשה המשכן, איזה פעולה היא בגדר מלאכה ואסור להם לעשותה בשבת.<br /> <br /> ואפשר לומר ע&quot;פ דברינו (ד&quot;י פ&#039; תרומה) להשוות דעת הראשונים ז&quot;ל והמדרשים שנחלקו אם ציווי המשכן קדם למעשה העגל. ובארנו כי הקב&quot;ה צוה למשה על מעשה המשכן במתן תורה, וכן מבואר בלשון התנדב&quot;א פי&quot;ז, בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע &quot;מיד&quot; אמר הקב&quot;ה ויקחו לי תרומה ע&quot;כ. אלא שמשה לא צוה לבנ&quot;י על מעשה המשכן עד למחרת יוהכ&quot;פ ברדתו מן ההר, ע&quot;ש באורך. ולפי זה נמצא כי ידע משרע&quot;ה בשעת מתן תורה מה הם המלאכות אשר יעשו במשכן, ואפשר שמסר מיד ציווי זה ליחידי סגולה ראשי הדור, אלא שלכללות ישראל לא צוה על מעשה המשכן עד למחרת יוהכ&quot;פ, אמנם יחידי סגולה אלו אשר כבר ידעו שצוה הקדוש ברוך הוא לבנות משכן, ומתוך כך גם נודע להם איזה מלאכות אסורות בשבת, הם לימדו את העם איזה פעולה היא בגדר מלאכה וחייבים עליה בשבת, וידעו כל ישראל ל&quot;ט מלאכות האסורות בשבת עוד בטרם רדת משה מן ההר.<br /> <br /> אך עדיין חלה עלינו חובת ביאור, בטעם הדבר שאין קרויים בגדר מלאכה אלא אותם המלאכות שהיו במשכן, לא זולת, ואף שכך גזרה חכמתו יתברך, מ&quot;מ רשאים אנחנו לחקור בטעמא דמילתא עד מקום שיד שכלנו מגעת. ונראה לומר שהטעם הוא משום דרחמנא אחשבינהו לאותם מלאכות שהיו במשכן להקרא מלאכה, ולהתחייב עליהם בשבת, ואותם מלאכות שלא היו במשכן לא החשיבה אותן תורה להתחייב עליהם. וראיה שהרי עיקר מלאכות שמצד הסברא אינם בגדר מלאכה, כגון הא דכתבו התוס&#039; בריש מכילתין (ב&#039; ע&quot;א ד&quot;ה פשט בעה&quot;ב) דהוצאה מלאכה גרועה היא דמה לי מרה&quot;י לרה&quot;ר דמחייב ומה לי מרה&quot;י לרה&quot;י דמיפטר. וכ&quot;כ יש דברים שמצד הסברא הנם מלאכה, ואעפ&quot;כ לא אסרתן תורה, כגון אם יעמול האדם כל יום השבת בעבודת פרך, וישא משאות כבדים מפנה לפנה, ואפ&quot;ה אינו עובר באיסור דאורייתא כלל, אלא שיש עליו איסור דרבנן משום טירחא יתירא ועובדא דחול. וע&quot;כ לומר דטעמא הוא משום דלא הויא דומיא דמלאכת המשכן לא אחשביה רחמנא מלאכה.<br /> <br /> &lt;div style=&quot;text-align:center&quot;&gt;&amp;lt;&amp;lt; [[אגדות מהרי&quot;ט/שבת/פרק ב|פרק ב]] • [[אגדות מהרי&quot;ט/שבת|אגדות מהרי&quot;ט – מסכת שבת]] • [[אגדות מהרי&quot;ט/שבת/פרק ה|פרק ה]] &amp;gt;&amp;gt;&lt;/div&gt;<br /> <br /> [[קטגוריה:אגדות מהרי&quot;ט]]</div>

Be69455