https://otzarmaharit.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%90%D7%92%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%94%D7%A8%D7%99%22%D7%98%2F%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90%2F%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%98 2026-08-02T23:00:25Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.44.0 https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%90%D7%92%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%94%D7%A8%D7%99%22%D7%98/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%98&diff=4446&oldid=prev 2026-07-18T22:13:16Z

<p>ייבוא אוטומטי – אגדות מהרי&quot;ט</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>&lt;div style=&quot;text-align:center&quot;&gt;&amp;lt;&amp;lt; [[אגדות מהרי&quot;ט/בבא מציעא/פרק ז|פרק ז]] • [[אגדות מהרי&quot;ט/בבא מציעא|אגדות מהרי&quot;ט – מסכת בבא מציעא]] • &amp;gt;&amp;gt;&lt;/div&gt;<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;אגדות מהרי&quot;ט – מסכת בבא מציעא – פרק ט&#039;&#039;&#039;<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;[ק&quot;ו ע&quot;א]&#039;&#039;&#039; מתיב רב ששת רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס, אין אומרים אילו היה שם היה מציל, אלא אומדין אותו אם יכול להציל חייב, ואם לאו פטור, ואמאי נימא ליה אי הוית התם הוה מקיים בי (שמואל א&#039; י&quot;ז) גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך וכו&#039;. והקשו התוספות תימא אמאי לא פריך ממתניתין דהפועלים (לעיל דף צג:) דתנן הארי והדוב הרי זה אונס, ואמאי נימא אילו נלחם בהם הוה מקיים ביה גם את הארי. ותירצו התוספות די&quot;ל דהתם כיון שהיה שם ולא בא לו רוח גבורה, אין יכול לומר דהוה מקיים ביה, אבל הכא שלא היה שם, דלמא אי הוה התם היה בו רוח גבורה ודעת להלחם, והוה מקיים ביה גם את הארי ואת הדוב הכה עבדך, עכ&quot;ד התוספות.<br /> <br /> וחזינן מדברי התוספות יסוד גדול ומבחן ברור, דאם הוכן מן השמים לעשות לאדם נס מקדימין מן השמים ליתן לו דעת ומלבישים אותו רוח גבורה שיעלה על דעתו לעשות פעולות אף שלא כדרך הטבע, כדי להיות מוכן אל הנס, משא&quot;כ אם לא נתלבש ברוח גבורה, זהו לאות שלא היה מסוגל אל הנס, ועל כן לא עלה על דעתו לעשות פעלים לדבר.<br /> ----<br /> [ובזה מובן מה דמצינו אצל בתיה בת פרעה, בשעה שהלכה אל היאור והצילה את משה רבינו ע&quot;ה, דכתיב ותרא את התיבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה, ודרשו רז&quot;ל (סוטה י&quot;ב ע&quot;ב) והובא ברשיז&quot;ל, את אמתה, את ידה, שנשתרבבה ידה אמות הרבה, והנה תינח שעשו נס מן השמים לשרבב את אמתה כדי שיהיה בכדי השג ידה להגיע את התיבה ולהציל את משה רבינו ע&quot;ה, אבל על בתיה עצמה קשה האיך עלתה על דעתה לשלוח את אמתה לאותה תיבה שהיתה רחוקה ממנה כל כך הרבה אמות, והלא בוודאי לא ידעה שיתרחיש לה ניסא שישתרבב אמתה, ולמה זה שלחה את ידה. אלא ודאי שזה גופא שייך לענין הנס, דלפי שהיתה מסוגלת שיתרחיש לה נס זה, לכן עלתה על דעתה לעשות כן לשלוח את אמתה אל התיבה, ואף שבדרך הטבע לא היה אפשר להגיע אליה].<br /> ----<br /> &#039;&#039;&#039;[ק&quot;ז ע&quot;א]&#039;&#039;&#039; ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך (דברים כ&quot;ח), שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם, מה ביאתך לעולם בלא חטא, אף יציאתך מן העולם בלא חטא. הרש&quot;ש כתב מכאן סתירה קצת לבעלי דעת הגלגול, דלפי דבריהם אין ביאתו של אדם לעולם בלא חטא, שהרי אפשר שבא לתקן חטאיו מגלגול הקודם. וכבר אמרתי כי הקושיא מעיקרא ליתא, על פי מה שכתב הרמב&quot;ן ז&quot;ל (בפ&#039; בחקתי) כי כל יעודי הברכות שבתורה נאמרו על לעתיד, ולא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלימות, לא הרבים ואף לא היחידים, כי לא עלתה זכותם לכך, אבל יתקיים עמנו בזמן השלימות, עיי&quot;ש. ולפי זה שכל אלו הברכות יתקיימו רק לעתיד, כשלא יהיה עוד שום חטא, אם כן הרי גם כל ענין הגלגול לא יהיה עוד, שהרי היא רק מסיבת החטא, ממילא לא קשה עוד קושיתו, וא&quot;ש דרשתם ז&quot;ל מה ביאתך לעולם בלא חטא, דזה עצמו כוונת הכתוב ברוך אתה בבואך, שיהיה עוד זמן כזה אשר ביאתך לעולם יהיה בלא חטא, וגם יציאתך תהיה בלא חטא, שכל הדור יהיה מתוקן ולא יצטרכו לחזור בגלגול, ואז יתקיים ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך.<br /> <br /> ואפ&quot;ל להסביר עוד יותר, דהנה לכאורה קשה על דרשתם הנ&quot;ל, דאם כן הי&quot;ל לומר ברוך צאתך כבואך, שהרי הברכה שלא יחטא לא נאמרה אלא על היציאה מן העולם שתהא כביאה, וברוך אתה בבואך מיותר, וכן הקשה המזרחי ז&quot;ל (בפ&#039; תבא). אמנם הנה ענין הגלגול מבואר באורך בשלה&quot;ק (פ&#039; תצא אצל מצות יבום) בשם מהר&quot;ש אלקביץ זלה&quot;ה, וכן היא מבואר בארוכה בכתבי האריז&quot;ל, ותוכן דבריהם דגלגול יש על שלשה אופנים, יש שצריך להתגלגל עבור חטאיו מגלגול הקודם, ויש מי שלא קיים כל התרי&quot;ג מצות, לכן צריך להתגלגל, או יש לפעמים שצריך להתגלגל עבור טובת הדור, שאף שכבר תיקן ידי חובתו, מכל מקום הדורות אינם מתוקנים, לכן צריך להתגלגל עבורם כדי לתקנם עיי&quot;ש.<br /> <br /> ונראה לומר דזו ברכה כפולה, והתחיל הכתוב לומר והיה אם שמוע תשמע בקול ה&#039; אלקיך לשמור לעשות את כל מצותיו וגו&#039;, אז ממילא לא יצטרכו הנשמות לחזור בגלגול, כי יתקנו הכל בגלגול ראשון, ויבואו לעולם רק נשמות חדשות ובלא חטא, וע&quot;ד מ&quot;ש האריז&quot;ל לפרש מה שאמרו חז&quot;ל (ע&quot;ז ט&#039; ע&quot;א) שית אלפי שנין הוי עלמא וכו&#039;, ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו, ועדיין בן דוד לא בא, על פי מ&quot;ש בגמרא (יבמות ס&quot;ב ע&quot;א) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, ואם מתקנין הכל אין צורך להתגלגל, אז אפשר שיבואו לעולם נשמות חדשות, ועל ידי זה יכלו כל הנשמות שבגוף, אבל כשאין הדור מתוקן אז צריכין להתגלגל תמיד אותן הנשמות עצמן שכבר היו, כדי שיתקנו מה שפגמו, ממילא אין יוצאין נשמות חדשות, ואין כלין כל הנשמות שבגוף, ועל ידי זה נתעכב הגאולה, וז&quot;ש ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו, היינו שיוצאין תמיד אותן הנשמות עצמן אשר כבר יצאו בגלגולן הקודם, ולא נשמות חדשות, ולזה עדיין בן דוד לא בא, עיי&quot;ש. אבל לעתיד יתוקן הכל. ולפי זה יהיה כוונת הכתוב בדרך זה, ברוך אתה בבואך שיהא ביאתך בלא חטא, ר&quot;ל שירדו נשמות חדשים נקיים מחטא, אשר זה מקרבת הגאולה, ואפילו יבואו בגלגול יהיו נשמות טהורות בלא חטא, ויתגלגלו רק לטובת הדור, ועוד ברכה ברוך אתה בצאתך, שתהא יציאתך כביאתך בלא חטא, וחכז&quot;ל אמרו בקיצור כדרכם בקודש שתהא יציאתך כביאתך, ונכלל בזה הכל, ומתורץ קושית המזרחי למה לא אמר ברוך צאתך כבואך, וברוך אתה בבואך למה לי, דאין הכי נמי זו ברכה כפולה, ולא קשה קושית הרש&quot;ש. ואפ&quot;ל עוד על פי מה שאמרו חז&quot;ל במסכת סנהדרין (כ&quot;ז ע&quot;ב) פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים וגו&#039;, כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהן, וכתב האוהחה&quot;ק (בפ&#039; יתרו) שעל כן אין ממתין הקב&quot;ה יותר מד&#039; דורות, לפי שהם עלולים לחטוא, וכבר מושרש בקרבם כח הרע והקליפה, עיי&quot;ש. וא&quot;ש מה שאמר הכתוב ברוך אתה בבואך, דזו ברכה בפני עצמה על ביאתך לעולם, שלא יהיה מושרש בך כח הרע, דאז קשה להתגבר ועלול האדם לחטוא ח&quot;ו כדברי האוהחה&quot;ק, ומתורץ קושית המזרחי.<br /> ----<br /> &#039;&#039;&#039;[ק&quot;ז ע&quot;ב]&#039;&#039;&#039; והסיר ה&#039; ממך כל חולי (דברים ז&#039;) וכו&#039;, ר&#039; חנינא אמר זו צינה וכו&#039;. אפ&quot;ל הכוונה שיסיר ה&#039; ממך הדברים שמצנן את האדם מעבודתו יתברך שמו, בבחינת אשר קרך בדרך הנאמר בעמלק.<br /> ----<br /> &#039;&#039;&#039;[שם]&#039;&#039;&#039; והכתיב (צפני&#039; ב&#039;) התקוששו וקשו, ואמר ריש לקיש קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים. הנה חקרו קדמונינו ז&quot;ל דאיך אפשר לו לאדם לעמוד בשער בת רבים להוכיח אחרים, הלא אמרו ז&quot;ל קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים, ומי הוא זה אשר יכול להיות צדיק בעיניו אשר עשה אך טוב ולא חטא.<br /> <br /> אמנם העצה היעוצה הוא שבכל דבריו שהוא עומד ומוכיח את העם יוכיח גם את עצמו, וישמעו אזניו מה שפיו מדבר, וקמי שמיא גליא והקב&quot;ה יודע האמת שהוא מכוין להוכיח גם את עצמו, ועל כן הוא משפיע בלבבות בני ישראל שישמעו לתוכחותיו וישובו מדרכם הרעה.<br /> ----<br /> [ובזה פירשתי מאמר נעים זמירות ישראל (תהלים מ&#039;) אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי, ר&quot;ל אז כשאמרתי ברבים דברי מוסר ותוכחה, הנה באתי גם אני במגלת ספר &quot;כתוב עלי&quot; שכל המגלת ספר של דברי תוכחה כתוב גם על עצמי, ואיך אמלא פי תוכחות להוכיח לאחרים, אבל התירוץ הוא לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי, היינו שאני מוכיח גם את עצמי ולא להם לבד אני אומר, על כן בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא, ושמא תאמר מאן מפיס פנימיות הלב שכן הוא, לזה אמר ה&#039; אתה ידעת, שלפניך גלוי מחשבות לבי שאני אומר אלו הדברי תוכחה גם לעצמי [ועיין בייטב פנים לי&quot;ג מדות אות מ&quot;ה שפי&#039; כעין זה].<br /> <br /> והנה זה ידוע רק כלפי שמים, שהרי זה הוא דבר המסור ללב, ורק הבורא כל עולמים אשר לפניו נגלו כל תעלומות יודע אם אמת נכון הדבר, אבל העם השומעים אינם יודעים זאת, וסוברים שרק להם הוא אומר מוסר ותוכחה. אכן באמת יש עצה אף לזה, שגם בני אדם השומעים תוכחותיו יכירו לדעת שהוא אומר גם לעצמו, והיינו שיהיה נאה דורש ונאה מקיים, שגם הוא עצמו ייטיב דרכיו ומעלליו באותן ענינים שהוכיח אותם, ובזה יווכחו לדעת שגם את עצמו היה מוכיח. [שם] התקוששו (צפני&#039; ב&#039;) התקוששו וקשו, ואמר ריש לקיש קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים. הנה מי שעומד להוכיח את ישראל צריך הוא עצמו להיות נקי מחטא, וכמ&quot;ש ז&quot;ל קשוט עצמך ואחר כך קשוט את אחרים, אמנם מקום יש בראש לומר, על פי מ&quot;ש המפרשים דלמ&quot;ד יש שליח לדבר עבירה חייב היצר הרע על עוונותם של ישראל דהוא המסית והמשלח אותם לעשותם, ואם כן אע&quot;פ שגם המוכיח חטא, מ&quot;מ יתכן עוד שיאמר מוסר לאחרים, דהרי יש התנצלות על החטאים שנזקפין על חשבונו של היצר הרע.<br /> <br /> אולם אליבא דאמת אע&quot;פ שהיצר הרע חייב על כל עונותיו של האדם, מ&quot;מ לא יתכן שיהא האדם עצמו פטור מכלום, והראיה מקרבנות דכתיב (בפ&#039; ויקרא) אדם כי יקריב מכם קרבן לה&#039;, ופירשו המפרשים דהמביא קרבן צריך תחלה להקריב את עצמו להקב&quot;ה, ורק אחר כך יתרצה הקרבן, וז&quot;ש אדם כי יקריב &quot;מכם&quot; מעצמכם תחלה, ורק אחר כך תביאו קרבן לה&#039;, עיי&quot;ש באוהחה&quot;ק. ורואין מזה דאע&quot;פ שעשה את העבירות רק על ידי שליחותו של היצר הרע, מ&quot;מ גם לו יחשוב ה&#039; העון, והוא צריך להקריב את עצמו לפני הקב&quot;ה לפני הקריבו קרבן לפניו, וכמו כן צריך המוכיח לטהר את עצמו תחלה מעונותיו, לפני הוכיחו את עדת ה&#039;.<br /> ----<br /> &#039;&#039;&#039;[קי&quot;ד ע&quot;א]&#039;&#039;&#039; אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של עכו&quot;ם וכו&#039;, אמר ליה לאו כהן הוא מר, מאי טעמא קאי מר בבית הקברות, א&quot;ל לא מתני מר טהרות, דתניא ר&quot;ש בן יוחי אומר קבריהן של עכו&quot;ם אין מטמאין וכו&#039;. הנה במסכת שבת (קנ&quot;א ע&quot;ב) נקטו הך דבמתים חפשי לגבי דוד מלך ישראל, וכבר דיבור בקדשו הרב תרומת הדשן בפסקים (סי&#039; ק&quot;ב) מענין זה, והביא השואל ראיה מדברי הגמרא (בסוגיין) דאשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של עכו&quot;ם, ושאל ממנו ולאו כהן הוא מר, מאי טעמא קאי מר בבית הקברות, והשיב לו דאין קברי עכו&quot;ם מטמאין, עכ&quot;פ מוכח משם דהרי הוא כחי ומחוייב במצות, עיי&quot;ש שהאריך. אמנם יש סתירה לזה מדברי הגמרא שבת הנ&quot;ל.<br /> <br /> והנה בגמרא (כתובות ק&quot;ג ע&quot;א) כל בי שבי שמשי [ערב שבת] הוה אתי [רבי] לביתיה, ההוא בי שמשא אתאי שבבתא קא קריה אבבא, אמרה אמתיה שתיקו דרבי יתיב, כיון דשמע שוב לא אתא, שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים. פרש&quot;י שלא להוציא לעז כו&#039; לומר לא צדיקים היו שלא היה להן רשות לבא לביתם כמו רבי, עכ&quot;ל. ובאמת מה שלא זכו לזה שאר צדיקים אף שהיו מופלגים בצדקתם, אפשר דזכה רבינו הקדוש לזה כפי בחינת שורש נשמתו, או מסגולת איזה מצוה שהיה זהיר בה יותר, ע&quot;ד שאמרז&quot;ל אביך במאי זהיר טפי, אמנם אף על פי כן כשנתודע הדבר לא בא עוד לביתו, כדי שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים.<br /> <br /> ודבר פלא איתא בספר חסידים (רמז תתשכ&quot;ט) דרבינו הקדוש היה נראה בבגדים חמודות שהיה לובש בהן בשבת ולא בתכריכין, להודיע שעדיין היה בתוקפו ופוטר את הרבים ידי חובתן בקידוש היום, ולא כשאר מתים שהם חפשי מן המצות, כי אם כחי בבגדים כמו שהיה לובש בחייו, והצדיקים נקראים חיים אפילו במיתתם ופוטר בקידוש היום עכ&quot;ל. ומרן החיד&quot;א ז&quot;ל (בפירושו ברית עולם על הספר חסידים) כתב, אני בעניי בקונטרסי שם הגדולים (ח&quot;א דף ה&#039; ע&quot;ב) נחה דעתי הקצרה בכמה ענינים על פי דברי רבינו ז&quot;ל, עכ&quot;ל ברמז. ושם בס&#039; שה&quot;ג כתב בשם רבינו אליעזר בר נתן, שכמה שנים היה תמה על מ&quot;ש בספר עמק המלך דאברהם אבינו ע&quot;ה השלים מנין, וכן על מעשה שעשה רבינו האריז&quot;ל בבית הכנסת וכיוצא בדברים אלה, עד שמצא דברי הספר חסידים הנ&quot;ל, ועל פי דבריו נחה דעתו העליונה בכל החקירות הנ&quot;ל, ופירוש שם דמ&quot;ש ז&quot;ל כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות רוצה לומר סתם אדם, וע&quot;ד שפירוש המהרש&quot;א ז&quot;ל (ב&quot;ב קס&quot;ד ע&quot;ב) אהא דא&quot;ר ג&#039; עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום, עכת&quot;ד החיד&quot;א ז&quot;ל.<br /> <br /> ובאמת יש להקשות על דבריו, דבמסכת שבת (הנ&quot;ל) נקטו הך דבמתים חפשי לגבי דוד מלך ישראל, עכ&quot;פ יש סתירה לזה מדברי הגמרא שבת הנ&quot;ל, וראיתי מי שהקשה עוד על דברי ספר חסידים הנ&quot;ל שהיה מוציא הרבים ידי חובתן בקידוש היום, דנהי דצדיקים לא נעשו חפשי מן המצות, וכדאמרינן צדיקין אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל, מ&quot;מ אינם בגדר חיוב מצות אלא כמי שאינו מצו&#039; ועושה, ואיך יכולים להוציא אחרים ידי חובתן, והלא כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן.<br /> <br /> והיותר נראה בביאור הענין, על פי מ&quot;ש רבינו הגדול מאורן של ישראל החתם סופר זלל&quot;ה (בשו&quot;ת חלק ו&#039; תשו&#039; צ&quot;ח), בענין אליהו זכור לטוב, שהביא שם כמה מאמרים סותרים עיי&quot;ש, ויצא לחלק דכשמתגלה אליהו בלבוש גופו הרי הוא מגדולי חכמי ישראל ותשבי יתרץ קושיות ואיבעיות, ואליו תשמעון כי מי כמוהו מורה, ולא שייך לומר תורה לא בשמים הוא, וכן כששאלו רבה בר אבוה בבית הקברות של גוים וא&quot;ל לאו כהן מר, אז נתגלה בלבוש גופו, דאנשמה בלא גוף לא שייך לשאול ולאו כהן מר וכו&#039;, אך כשמתגלה בנשמתו כמו ביום המילה, אז איננו מחוייב במצות, ובמתים חפשי כתיב, וא&quot;ש מ&quot;ש בברית מילה זה הכסא של אליהו וכו&#039; עמוד על ימיני לסמכני ואפילו בשבת, ואע&quot;פ שיש משום ספק תחומין למעלה מעשרה, עכת&quot;ד ז&quot;ל עיי&quot;ש שהאריך.<br /> <br /> ואפשר שזה הבחינה היה ברבינו הקדוש, לפי מה שכתב בספר חסידים שהיה נתגלה בכל ערב שבת בלבוש גופו, ועל כן היה דינו כחי וכמצו&#039; ועושה, וא&quot;ש שפוטר הרבים ידי חובתן בקידוש. או אפ&quot;ל ע&quot;ד שכתבנו לעיל דרבינו הקדוש זכה לזה כפי בחינת שורש נשמתו, וע&quot;ד שכתב במגלה עמוקות (אופן פ&quot;ד) וכן כתב בגלגולי נשמות להרמ&quot;ע מפאנו זלל&quot;ה, שרבינו הקדוש היה ניצוץ יעקב, ויעקב אבינו לא מת כמאמז&quot;ל (תענית ה&#039; ע&quot;ב), ואמרו שם מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. ועד&quot;ז אפ&quot;ל כמו כן בכל אותן הצדיקים שהזכירו חז&quot;ל אצלם דלא מתו, היה להם תוספת בחינת חיים על שאר הצדיקים שכולם קרויים חיים אפילו לאחר מיתתם כאמרז&quot;ל, ויתרים עליהם אלו שדינם כחי גמור לענין קיום המצות וכמצו&#039; ועושה דמיה, וכמו שהיה ברבינו הקדוש, וזכו לזה מצד בחינת שורש נשמתם, או על ידי סגולת איזה מצוה שהיו נזהרים בה יותר מדרך הרגיל כנ&quot;ל. וכמו כן מ&quot;ש חז&quot;ל בגמרא סוטה (י&quot;ג ע&quot;ב) דלא מת משה ויליף ליה מגזירה שוה, כתיב הכא וימת שם משה עבד ה&#039;, וכתיב התם ויהי שם עם ה&#039; וגו&#039;, מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש, [וכבר העירו המפרשים, דהרי כמו כן כל הצדיקים אף במיתתם נקראים חיים, ומדוע במשה רבינו ע&quot;ה הוצרכו ז&quot;ל ללמוד דבר זה מגזירה שוה דשם שם], כוונתם ז&quot;ל שהיה בבחינת חי גמור לענין קיום המצות כמצו&#039; ועושה, וכתב העיון יעקב מבעל שבות יעקב (שם) דדייקו כן מדכתיב וימת שם משה עבד ה&#039;, משמע שעדיין הוא עבד ה&#039;, והא דכתיב וימת ויקבור שלא להוציא לעז על צדיקים ראשונים וכו&#039; עיי&quot;ש.<br /> ----<br /> &#039;&#039;&#039;[קי&quot;ד ע&quot;ב]&#039;&#039;&#039; אמר ליה בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא. פירש&quot;י בשיתא מצינא, בתמיהה, זרעים אינו נוהג בחוצה לארץ וכן טהרות, עכ&quot;ל. ובתשובת לחם רב שבמקומות שאין המלכות נותנת רשות לפסוק בדיני ממונות, אף הגדולים שבשם אינם בקיאים כל כך בדיני ממונות, יען שאין עוסקים בהם.<br /> <br /> וכתב הטור (יו&quot;ד סי&#039; של&quot;ב) בדין לקט שכחה ופיאה שבשביל שהאידנא אין נוהגים בהם לפי שהרוב נכרים, לפיכך אין רצונו להאריך בדינים אלו, אף שבודאי יש מציאות שיהיה באיזה דור מקומות שיהיה שדות לישראל במקום שאין רובם נכרים, כמו שהוא גם עכשיו בארץ ישראל בכמה מקומות, אבל יען שלא היה כן בזמנו לא רצה להאריך בדינים אלו. ובביאור יותר כתב הטור (בתחלת סי&#039; של&quot;א) בדיני תרומות ומעשרות, שכיון שאינו נוהג בחוץ לארץ, לא רצה להאריך בהם, אף שודאי היה נוהג אז בארץ ישראל, כי לא מצאו לנחוץ לבאר רק הנוהג בזמנם ובמקומם.<br /> <br /> ונראה שהוא על דרך שכתב החובת הלבבות (בהקדמה), שנשאל אחד מן החכמים שאלה נכרית בעניני הגירושין, והאריך להוכיחו ולביישו על זה, שיען שעדיין לא השלים את נפשו בכל הידיעות ההכרחיות שיש חיוב על האדם שלא להתעלם מהם בשום זמן, למה יטריד נפשו בשאלה נכרית, והאריך שם בחובת הלבבות ובפירושיו בענין זה עיי&quot;ש. ונראה שבשביל זה היה דרכם שלא לבאר אלא הדינים הנוהגים בזמנם ובמקומם, כי התוה&quot;ק ארוכה מארץ מדה והלבבות קצרות, שלא יוכלו עמוד לתכלית הידיעה כראוי אף במה שצריכין לידע בכל רגע ורגע, לכן לא רצו להטריד עוד במה שאינו נוהג בימיהם, שלא לקצר ממה שיש הכרח לידע באותו הזמן.<br /> <br /> &lt;div style=&quot;text-align:center&quot;&gt;&amp;lt;&amp;lt; [[אגדות מהרי&quot;ט/בבא מציעא/פרק ז|פרק ז]] • [[אגדות מהרי&quot;ט/בבא מציעא|אגדות מהרי&quot;ט – מסכת בבא מציעא]] • &amp;gt;&amp;gt;&lt;/div&gt;<br /> <br /> [[קטגוריה:אגדות מהרי&quot;ט]]</div>

Be69455