הצגת המקור של הדף "שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן מה"


{{טקסט מסריקה}}

{{ניווט|קודם=שו"ת_דברי_יואל/יורה דעה/סימן_מד|תווית_קודם=יורה דעה סימן מד|דף_ראשי=שו"ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו"ת דברי יואל|הבא=שו"ת_דברי_יואל/יורה_דעה/סימן_מו|תווית_הבא=יורה דעה סימן מו}}

== '''~ סימן מה ~''' ==
ב"ה

אל כבוד תלמידי האברך היקר הרב החו"ב

טובא חו"ש צנא מלא ספרא יו"ש כש"ת

מו"ה [[אהרן ווייס]] נ"י.

מכתבו הגיעני בדבר שאלת י אם להקל לאכול חלב תוך שש שעות אחר רוטב של בשר שקלט ממנו כל השמנונית, כי הט"ז בסימן פ"ע סק"ה הביא שתי הדיעות במרק של בשר ולא הכריע.
{{יישור מרכזי|א}}
הנה בעיקר הפלוגתא אם מרק של בשר יש ל י דין בשר עצמו, או רק כתבשיל של בשר, על זה כתב הפרי מגדים שם במשבצות ס"ק ה' שהמחמיר תבא עליו ברכה, ומי לא ירצה להיות בכלל ברכה. אמנם באמת אין נפקא מינה בפלוגתא זו אלא לפי עיקר הדין שאין צריך להמתין אחר תבשיל של בשר כי אם אחר בשר עצמו, אבל לפי מה שכתב הרמ"א ז"ל ונהגו עכשיו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר כמו אחר בשר עצמו ואין לשנות ולפרוץ גדר, ממילא דאין נ"מ אף אם נימא דיש למרק דין תבשיל של בשר. ושוב ראיתי שכן מבואר בברכי יוסף סימן פ"ט בשיורי ברכה אות ל' יע"ש ומי יבא אחר הב"י ורמ"א במה שכתבו שאין לשנות ולפרוץ גדר.
{{יישור מרכזי|ב}}
והנה במה שכתב עוד שם הב"י באו"ח סימן קע"ג וברמ"א יו"ד סימן פ"ע דאם אין בשר בתבשיל רק שנתבשל בקדירה של בשר מותר לאכול אחריו גבינה ואין בו מנהג להחמיר, נתקשה שם הש"ך סקי"ט דבאופן זה אפילו לאכלו עם גבינה מותר דהוי נ"ט בר נ"ט, ותי' דמיירי אף בנתבשל בקדירה שלא הודחה יפה דהוי קצת ממשות של איסור, דבכה"ג אסור לאכלו עם גבינה ושרי הכא. והבאה"ט (ס"ק י"א) כתב : ולא אבין נ("ש דאפילו לאכלו עם גבינה מותר דהוי נ"ט בר נ"ע הלא לרמ"א שם (סעיף ב') אסור וכן הקשה גם בא"ר או"ח סימן קע"ג ובי"מ ומ"ש הבית מאיר דזה הוי דיעבד '''אם''' נאסור לו לאכול אחריו גבינה, לפענ"ד אין זה פשוט כ"כ, דהרי מבואר בסימן צ"ז ('''פ"ג''' וש"ך סק"ד) בפת שאפאה עם הצלי דאסור לאכלו בחלב אף דבדיעבד מותר מ"מ כיון דאפשר לאכלו בלא חלב הוי כלכתחלה ואסור לעולם לאכלו בחלב, ובסימן ק"ח (סעיף א') מחלק שם בין אם יש לו פת אחר לאכול או לא וא"כ גם כאן עכ"פ ביש לו מאכל אחר לאכול היאך נחליט דהוי כדיעבד אם לא יאכל דייקא חלב, והרי בדבר שיל"מ לדעת רש"י ז"ל (ביצה דף ג' ע"ב) דלא נחית כלל לדברי הר"ן (נדרים דף נ"ב ע"א) אלא שכתב הטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, וע"כ דאף שכבר בטל באלף או גם בס"ס לדעת כמה פוסקים דוודאי מותר בדיעבד, מ"מ כיון שלאחר זמן יהי' ניתר בלא"ה הוי כלכתחלה אף במקום שצריך להמתין ימים כמו ביו"ט וכדומה, ומכש"כ כאן שאין צריך להמתין אלא כמו שהדרך להמתין מסעודה לסעודה, עכ"פ כשיש לו מאכל אחר לאכול היאך נחליט דהוי לעולם כדיעבד ולעשות מזה קושיא

'''אמנם''' הפרמ"ג תי' בשו"ע, כיון דלשון זה דנוהגין היתר בנתבשל בקדירה של בשר הוא מהב"י (או"ח סימן קע"ג), ולדידי' מותר נ"ט בר נ"ט אפילו לכתחילה, ושפיר הקשה הש"ך ז"ל. אמנם בתירוצו דמיירי בקדירה שלא הודחה יפה דהוי קצת ממשות של איסור, הקשה הבית מאיר דממ"נ אם הבעין נתבטל בס' הוי כלא הי' ואם לא נתבטל הוי ממש תבשיל של בשר וזה קושיא גדולה לכאורה, ולא ראיתי פי' המתיישב על הלב, דמה שכתבו איזה אחרונים לחלק בין אם הי' קצת שומן או הרבה, אין לזה הבנה, דמה גבול תתן לו ונתת דבריך לשיעורין ותורת כאו"א בידו מה נקרא מעט או הרבה.
{{יישור מרכזי|ג}}
והנלפענ"ד דאפשר לתרץ דברי הש"ך ז"ל בג' פנים, חדא דאף בנתבטל בס' משכחת דאית ביה איסורא כגון שמרגישין הטעם, וכמ"ש הש"ך בסימן צ"ח סקכ"ח דאף דכל האיסורין דלא עבידי לטעמא בטלים בששים, היינו לפי שמסתמא אינם נותנים טעם ביותר מששים, אבל אם מרגישין הטעם פשיטא דאסור אף למעלה מס', ובפרט בשומן הנ"ל שהוא מלתא דעבידא לטעמא ואף לפימ"ש הטו"ז שם סקי"א לחלק בין שומן לדבר חריף, היינו רק דמסתמא אינו נרגש כ"כ כמו דבר חריף, אבל אם מרגישין וודאי אסור, ועיי"ש בפמ"ג משבצות סקי"א וא"כ בכה"ג וודאי דאסור לאכלו עם חלב אך אעפי"כ כתב הש"ך בסימן צ"ח סקכ"ט בשם האו"ה דאינו אלא מדרבנן, ול"ל דכל למעלה מס' אף שמרגישין הטעם אינו אלא טעם קלוש דלא אמרינן בי' טע"כ דאורייתא ו"כ י"ל דבכה"ג הוא דיש חילוק בין אם לאכלו עם חלב, אי לאכול אחריו חלב, דלדעת רש"י (חולין דף ק"ה ע"א) מה שצריך להמתין אחר בשר ולא אחר גבינה הוא בשביל שמושך טעם, אף דוודאי גם בטעם גבינה אמרינן טע"כ דאורייתא, מ"מ טעם בשר נמשך יותר, ובכה"ג אף דאית בי' קצת ממשות איסור ומרגישין הטעם, מ"מ כשהיא למעלה מס' דהוי טעם קלוש דלא אמרינן בי' טע"כ דאורייתא, י"ל שאינו מושך טעם יותר מגבינה. ובלא"ה י"ל כיון שעיקרו מדרבנן לא נהגו בי' חומרא זו להמתין אחריו. וא"כ משכחת לדברי הש"ך ז"ל בכה"ג דאית בי' ס' ועדיין טעם ממשות האיסור נרגש דלא הוי נ"ט בר נ"ט עכ"פעוי"ל עפ"י מה שהביא הפמ"ג סימן ל"ה שפ"ד סק"א מהאו"ה דסתם כלי יש בתבשיל ס' נגד הלכלוך שעליו, ומחלק בין מ"ש האו"ה כלל ל"ד דבמי הדחה אין ס', דלכלוך שע"ג קדירה כקליפה דיינינן לה, ויש בתבשיל ס' נגד קליפת הקדירה, ולכן חולק על הפ"ת בסק"ג שכתב דאם לא ידעינן אם הוי ס' נגד הלכלוך הוי ספק ודינו כנשפך דלא ידעינן כמה, אך אעפי"כ סיים שם הפמ"ג דבקערה אפשר אין ס' נגד הליכלוך כמש"כ הש"ך בסימן ס"ט (ס"ק ס"ה) דיש כלים שאין ם' בתבשיל נגד קליפתן כמו קערה וכדומה.

ומעתה י"ל בדעת הש"ך שכתב דאשמעינן הרבותא בקדירה שלא הודחה יפה, דהוי ספק אם יש ס' בתבשיל נגד הליכלוך, ולא מיבעיא לדעת הפ"ת דהוי ספק בכל הכלים ודינו לעולם כדין נשפך דאסור במין בשא"מ, אלא אפילו לדעת הפמ"ג יש נ"מ באותן הכלים דהוי ספק לכו"ע, ובכה"ג ודאי דאסור לאכלו עם חלב, אבל לאכול אחריו חלב אף דנולד הס' בדאורייתא וגם דהוי כלכתחלה כמ"ש לעיל, מ"מ כיון שאין האיסור אלא מחמת המנהג להמתין אחר תבשיל של בשר, ובכה"ג דלא נהגו א"צ להחמיר עוי"ל כיון שכ' הפרמ"ג דהלכלוך שעל הכלי שאינה רחוצה דיינינן לה כקליפה, והרמ"א ז"ל בסימן צ"א (סעיף ד') כתב דהיכא שצריך קליפה אם לא קלפוהו ובישלו כך מותר בדיעבד, והש"ך שם בס"ק ח' כתב לחלק דהיכא ונבלל הקליפה ואינו מכירו מותר בדיעבד אף אם אין ס' נגדו, וא"כ שפיר י"ל בדברי הש"ך דאשמעינן בקדירה שאינה רחוצה יפה דמיירי שאין ס' נגדה, ואעפי"כ לק"מ קושית הבית מאיר דזה הוי כתבשיל של בשר, דכיון דלא דיינינן לה אלא כקליפה דמותר בדיעבד לדעת הש"ך אף בשאין ס' נגדה, א"כ קיל מתבשיל של בשר, ומ"מ בודאי דאסור לאכלה עם חלב, כמו פת שאפאה עם הללי דאסור לאכלה בחלב, מטעם דהוי כלכתחילה כמבואר בסימן צ"ז, אבל לאכול אחריו חלב אף דהוי ג"כ כלכתחילה כמ"ש לעיל, מ"מ עיקר הדבר אינו אלא מצד המנהג ובזה אין מנהג להחמיר. '''נמצא''' דלכל הג' פנים שכתבתי בדעת הש"ך ז"ל, יש לנו גבול קצוב באיזה אופן להכיר, וכשנתן בשר או שומן יותר מנדי קליפה, וגם אין ס' בתבשיל נגדו, אין לנו מקום להתיר
{{יישור מרכזי|ד}}
ובערך ש"י כתב דמתשו' מהר"ם שהביא הגש"ד (סימן ע"ו ס"ק א') דמביא ראיה מהאי תנורא דטחו בי' טיחיא ואסרו למיכל לריפתא דלמא אתי למיכלי' בכותחא (פסחים דף ל' ע"א) ולא אמרו דלמא אתי לאכול אחריו חלב, מזה נראה דאף באין ס' מותר, דהרי הכס שהיה שמנונית בעין על התנור אף ביש ס' צריך נעילה כמבואר בסימן ק"ה.

ולפענ"ד הנה מתשובת מהר"ם לכאורה אין ראיה, דאולי סובר דמוכר לאכול חלב אחר תבשיל של בשר, ובאמת שם בהגש"ד אחר שהביא דברי מהר"ם האלו הביא דברי הסמ"ק שמתיר בתבשיל של בשר, וכמו שהביא משמו גם הד"מ סימן פ"ט אך בת"ח כלל ע"ו אחר שכתב זה דבנתבשל בקדירה של בשר לא נהגו להחמיר סיים וכן הוא בתשובת מהר"ם בהגש"ד, מזה נראה דרמז לדברי מהר"ם אלו והשוה דבריו לדין נתבשל רק בקדירה של בשר ולא לדין תבשיל של בשר אבל י"ל דמה שצריך נטילה אף בדבר שמן אינו אלא חומרא, ובמנ"כ (ח"ב ספ"ד) ופר"ח (יו"ד סימן ק"ה ס"ק כ') כתבו דאם חין ידוע מקומו אין צריך ליטול ועיין פמ"ג סימן ק"ה במשבצות סקי"א דבדיעבד אם בישלו בלא נטילה א"צ ס' נגד הנטילה, ועיין בתשו' שמן רוקח ח"ב סימן ט"ו דדמי להיכא שצריך קליפה ובשלו בלא קליפה שאין צריך ס', והובא דבריו בקצרה בפ"ת סימן ק"ה סקי"א וא"כ שפיר י"ל בדברי המהר"ם האלו דכיון שאין הנטילה אלא מחמת ספק שמא לא נתפשט יפה, וגם אינו אלא חומרא דמותר בדיעבד כמו הקליפה, ודמי ממש למ"ש לעיל בקדירה שאינה רחוצה יפה שהיא כקליפה או שהוא ספק אם יש ס', ולכן השווה בת"ח דברי כמהר"ם לדבריו ויש לפלפל עוד בדברי המהר"ם האלו באופנים אחרים אלא שלא אוכל להאריך כעת ולדינא נראה לפענ"ד ברור שאין להתיר אלא באופנים 

שכתבתי, ובודאי צריך ליתן איזה גבול ומדה מה נקרא תבשיל של בשר, וק"ו ברוטב של בשר אף שאין רואין בו שמנונית וכדומה אין להתיר.
{{יישור מרכזי|ה}}
'''מ"ש''' מהל' נדרים, אין ראי' כלל, דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ורוטב אינו נקרא בשר, אבל הכא אזלינן בתר טעמא גם במ"ש מהיוצא ע"י כבישה והאריך בזה, אינו ענין לכאן, דכאן מיירי מנתבשל, וגם ביוצא ע"י כבישה '''אין''' הענינים דומין להדדי, ואין להאריך
והנני ידידו דוש"ת באהבה רבה מברכו בכל עניניו
הק' יואל טייטלבוים


[[קטגוריה:שו"ת דברי יואל]] 
[[קטגוריה:שו"ת דברי יואל - אורח חיים]]