הצגת המקור של הדף "על הגאולה ועל התמורה/כז"

כז

אכן כאשר נתבונן להבין ענין הפרשה, יאיר עינינו בזה להבין מהות המצב והשערוריה בימינו אלה, עד כמה קשה העונש והחרון אף רח"ל על הרשעים, על שמטריחין את יוצרם לעשות להם נסים בנסותם את ה', ועד כמה גדול כח ההסתה של נסי הרשעים להטעות בהם אף הטובים והכשרים. ונקדים מה שכתב המהר"ל ז"ל בספרו גור אריה (במדבר י"א, כ"ב) ותוכן דבריו, דאף על גב שאין טרחה לפניו יתברך לעשות נסים, כי אצלו יתברך הטבע ושינוי הטבע שוין, ונקל בידו לעשותם, אבל עמל הרשעים שמטריחין את בוראם לחדש להם נסים בנסותם את ה', זהו לטורח לפניו יתברך, לא עצם הנס, אלא עמל הרשעים, ומיד הקב"ה כועס עליהם ומביא עליהם פורעניות ר"ל, כמו שהיה בענין השליו, על שהתאוו תאוה ואמרו מי יאכילנו בשר (שם, ד'), ולמה זה יצאנו ממצרים (שם, כ'), בזה גרמו והטריחו את הבורא יתברך ליתן להם בשר בדרך נס, שלא יאמרו היד ה' תקצר, ולבסוף נענשו בעונש מר, והבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה (בם) [בעם] וגו'.

ופירש בזה הגור אריה זלה"ה, שמה שאמר משה רבינו ע"ה הצאן ובקר ישחט להם וגו', בדרך תפלה אמר כן, שהתפלל משה רבינו ע"ה שלא יתן להם הקב"ה בדרך נס, שזה יגרום חרון אף ופורעניות, אלא בקש שיתן להם הקב"ה בדרך הטבע. ועל זה היתה תשובת השי"ת אליו שכן הוא ראוי שיתן להם בדרך נס אף אם יהיה בכעס, דאם לא כן יאמרו היד ה' תקצר, עיי"ש פירושו. עכ"פ מבואר מזה גודל הכעס וחרון אף על הרשעים שמטריחין את בוראם בנסותם את ה' לעשות להם נסים.

והנה אף לפי דרך הרמב"ן ז"ל הנ"ל שלא בא להם השליו בדרך נס ושידוד המערכות ובריאה חדשה, אלא שהיה מלובש בטבע, כנזכר לעיל (סי' כ"ו), אבל מכל מקום היו הסיבות קרובים אל הנס יותר מאל מנהגו של עולם, וקרוב הדבר לטעות בהם ולחשוב עליהם שהם בדרך נס, כי דבר זה בעצם שהרוח נסע והביא שליו כל כך מרובה, מלא פני כל הארץ כדרך יום כה וכדרך יום כה וכאמתיים על פני הארץ, אין זה דבר מורגל בטבע, וגם שדרשו חז"ל (מכילתא, בשלח, ויסע פ"ג) שהיו פורחות עד שהן כנגד לבו של אדם כדי שלא יהא טורח באסיפתן, לא להגביה ולא לשחות, כל זה הם קרובים יותר אל הנס מאל הטבע.

ובזה יובן מה שחזקו לבם ונגשו לאכול ממנו אף אחרי כל ההתראות שהתרה משה רבינו ע"ה בהם, כי אחרי שראו אופן הורדת השליו, נדמה להם לנסים גלויים ושלא כדרך הטבע, ולדברי הגור אריה והרבה מפרשים היה באמת בדרך נס ושלא כדרך הטבע, עכ"פ חשבו שהסכים השי"ת להם, כי הנסים לא יבואו רק לטובה ולא לרעה, ועל כן חשבו כי ניחם ה' על הרעה והסכים לבקשתם. ובזה אתי שפיר מה שמלאה לבם לאכול ממנו למרות ההתראות המאיימות עליהם, ובאמת היה להם לברוח מן השליו כבורח מן הארי ולא ליהנות ממנו, אחרי שבא על ידי תלונתן על ה', אלא שבאו לכלל טעות על ידי הנסים, וחטאם גרם להביאם לכלל נסיון זה, לפי שהיו מנסים את ה' בשאלת בשר ובקשו עלילה לפרוש מאחרי המקום, כמו שפירש"י ז"ל (במדבר י"א, ד') ובדברי חז"ל (ספרי שם, פיסקא פ"ו), על כן ניתן להם מקום לטעות בנסים האלו. אלא שבאותו הדור לא היה הסתרת פנים כלל, ומיד נענשו עושי הרע, כמו שנאמר (במדבר י"א, ל"ג) הבשר עודנו בין שיניהם וגו'.

[[קטגוריה:על הגאולה ועל התמורה]]