על הגאולה ועל התמורה/סד
~סד~
איתא בילקוט שמעוני (ישעיה, רמז תמ"ג) מובא בספר ראש דוד (פרשת ואתחנן, מד"ה ובילקוט) מהרב חיד"א ז"ל, לעתיד לבוא יאמר הקב"ה לנביאים לכו ופייסו את כנסת ישראל, מיד מתכנסין כל הנביאים והולכים אצלה, והיא אומרת להם (איוב כ"א ל"ד) איך תנחמוני הבל ותשובותיהם נשאר מעל וכו', עד עכשיו אזני מלאות מן התוכחות שהוכחתם אותי, ועכשיו אתם באים לנחמני. וחושב שם בילקוט עשרה נביאים שילכו לנחם את כנסת ישראל בדבר ה', ולא תרצה לקבל מהם. הלך הושע לנחמה, אמר לה, הקב"ה שלחני אצלך לנחמך, אמרה לו מה בידך, אמר לה (הושע י"ד, ו') אהיה כטל לישראל, אמרה, אתמול אמרת לי (שם ט, ט"ז) הכה אפרים, שרשם יבש, פרי בל יעשון, ועתה אתה אומר לי כך, לאיזה נאמין, לראשונה או לשניה. הלך יואל לנחמה, אמר לה, הקב"ה שלחני אצלך, אמרה לו מה בידך, אמר לה (יואל ד', י"ח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. אמרה לו, אתמול אמרת וכו', לאיזה נאמין, לראשונה או לשניה. הלך עמוס וכו', הלך מיכה וכו', וכל אחד אמר נבואתו בשליחות ה' לנחמם, ולא יאמינו בהם, וישיבו להם מנבואה אחרת שאמרו לתוכחתם, ואיזה נאמין וכו'. עד שאמר לו לאברהם, לך נחם את ירושלים וכו', ולא קבלו ממנו, והשיבו לו וכו'. הלך יצחק ויעקב, הלך משה רבינו ולא קבלו ממנו. מיד הלכו כולם לפני הקב"ה ואמרו, רבונו של עולם, לא קבלה ממנו תנחומין, שנאמר (ישעיה נ"ד, י"א) עניה סוערה לא נחמה. אמר להם הקב"ה, אני ואתם נלך לנחמה, הוי נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם (שם מ', א') ע"כ.
והשר מה"ר יצחק אברבנאל בפירושיו (ישעי' מ', א') פירש כל המאמר הזה לפי דרכו, ומרן החיד"א ז"ל בספרו הנ"ל ביאר באריכות כל דברי הנביאים האלה, ומיישב דבריהם שאין סתירה בדבריהם לנבואתם הקודמת, ומפרש טענת כנסת ישראל להם עיי"ש.
ואחרי כל דבריהם בפירושם, קשה להבין דברי הילקוט אלו, והוא הפלא ופלא, דהרי כל דבריהם מוסבים על העתיד, ואז יהיו כל ישראל צדיקים, כמבואר בתוספות (ישנים) יומא (יג. ד"ה הלכה), דלאחר ביאת המשיח לא יהיו עוד רשעים בישראל, וכולם ישובו בתשובה, כמו שאמר הכתוב (דברים ד', ל') ושבת עד ה' אלקיך, ואליהו הנביא יחזיר את כל ישראל בתשובה, ואם כן איך אפשר שלא יאמינו לכל אלו נביאי האמת שיבואו אליהם בשליחות הקב"ה, ובפרט להאבות הקדושים ולמשה רבינו ע"ה, והרי כל מי שאינו מאמין לדברי הנביא חייב מיתה כמפורש בגמרא סנהדרין (צ:) שלפי שלא האמין השליש של מלך (ארם) [ישראל] בדבר אלישע, נאמר בו (מלכים ב' ז', י"ז) וירמסוהו [העם] בשער וימות עיי"ש, ואיך אפשר שיפקפקו ישראל בנבואת משה רבינו ע"ה.
ועוד קשה, שהרי ישראל שבכל הדורות רואים ויודעים אלו פסוקי תוכחה, שכולם נמצאים בתורה ובנביאים, ואף על פי כן עומדים באמונתם חיים וקימים, ומאמינים בבשורת הנחמה, ואיך אפשר שבדור הגאולה שיהיו כולם צדיקים לא יאמינו מכח קושיא זו שיהיה נראה כסתירה בעיניהם פסוקי התוכחה לפסוקי נחמה, והוא פלאי.
תו קשה, למה לא השיבו להם הנביאים על שאלתם, הלא בודאי יש תירוץ מספיק לסתור טענות כנסת ישראל, ולעתיד לבוא יתגלה הכל, כמו שכתוב בילקוט פרשת חקת (רמז תשנט) דברים המכוסים מכם בעולם הזה, עתידים להיות צופים לכם לעולם הבא, ומכל שכן שיהיה נגלה לנביאים כל סתום ונעלם, ומדוע לא ישיבו לכנסת ישראל תירוץ מספיק שלא ישאר בית הספק.
ועוד קשה, דהרי קמי שמיא גליא, וגלוי וידוע לפניו יתברך שלא יקבלו ישראל שליחות הנביאים, אם כן למה יטריח הקב"ה י"ד נביאים ללא צורך. ואם יהיה עת רצון לפניו יתברך לנחם את ישראל, מדוע לא ילך הקב"ה בכבודו ובעצמו לנחם אותם, והקב"ה מגיד מראשית אחרית יודע שסוכ"ס לא יקבלו עד שילך הוא בעצמו לנחמה, ומדוע לא ילך תיכף, וכל זה צריך ביאור, ובודאי שיש בזה ענינים נשגבים וסודות נפלאים, אבל צריך הסבר עד מקום שאנו מסוגלים להבין פשוטן של דברים.