על הגאולה ועל התמורה/מט

מט

ועכ"פ זה ודאי ברור, שאי אפשר ליתן למלחמה זו שם של הצלה ולדמותו לאיזה דין מהפוסקים שמדברים מענין הצלה, כי אין זה הצלה אלא אדרבה איבוד נפשות ורציחה גמורה, שאילו לא היו הולכין למלחמה, כמו שהסכימו גם הרבה מהיושבים בכנסת, לא היה נהרג שום אדם, והיו ניצולים כולם, לא כן עכשיו, שצרה גדולה ומהומה נהייתה בעולם, וזה ודאי שאי אפשר לומר בשום אופן על דעתם והכרעתם שהוא דעת תורה, ישתקע הדבר ולא יאמר.

ומה שהצליחו עכ"פ בהצלחה גדולה, אין זה תימה, כאשר נתבאר למעלה (סימן כ"א-כ"ב), כמו שאמרו חכמינו ז"ל (תמיד לב.) שטנא נצח, ושאף בגשמים הבאים אך מאת הקב"ה בכבודו ובעצמו, ולא נמסר כלל אף למלאך וקדוש, מכל מקום בכוחו של הס"מ להראות צורה בעיני העולם שמידו וכחו באו הגשמים לעולם. וככה גדלו והצליחו הצלחה גדולה ומרובה עד אין שיעור, כל מיני עבודה זרה שבעולם, הנוצרי והמחמד ודומיהם, שהיו בתחילה מתי מספר בקטנות ועל ידי שטותים והבלים ושקרים וכזבים גדלו והצליחו, וכבשו מדינות ותפשו רובא דעלמא ברשתם.