על הגאולה ועל התמורה/כד
כד
וראיתי להעתיק פה מה שכתב בשו"ת כח שור (סי' ל"א) (כנודע שהיה קדוש וטהור, בדורו של הבעש"ט הק' זי"ע, והבעש"ט הק' אמר עליו גדולות ונצורות), ועובדא זו נזדמנה אצלו, ונאמנים עלינו דבריו הקדושים, ותראה מזה באיזה אופנים ותחבולות משתמש הס"מ להטעות את ישראל מאמונתם ח"ו.
וגופא דעובדא הכי הוה, שהצדיק הנ"ל התווכח עם אותו האיש, פראנק ימ"ש, ראש של הכת ש"ץ שר"י בימיו. ושאל אותו הרב הקדוש הנ"ל איך הרהיב עוז בנפשו לעבור על חילול שבת וכו', דברים אשר נאמרו בסיני מפי הגבורה וכל ישראל שמעו וראו. והשיב הרשע הנ"ל ואמר, כי כל התורה ניתנה רק עד זמן ביאת ש"ץ ותלמידו שר"י, ומאז והלאה תורה חדשה יצאה, עפרא לפומיה. ושאלוהו, במה תוכיח לאמת דבריך ולבטל את הנראה ונשמע בסיני וכל ישראל עדים בדבר. והשיב הרשע, הלא כל זה לא ראית בעיניך, רק אתה מאמין וכו' בחזקת שאין אדם מוריש שקר לבניו (), אם כן, אנכי אקרא לאביך ואמך אשר המה בעולם האמת, והמה יעידו ויגידו לך שכבר בטלה תורת משה ח"ו. ויען ויאמר, קרא נא אותם ויבואו ונראה, והנה פראנק הרשע שר"י שרק בשפתיו, ויבואו שתי נפשות מתים בדמות אביו ואמו ויכירם ויאמרו לו, בני דע כי תורת משה נתונה רק עד ביאת ש"ץ, ומאז והלאה בטלה, ורק בש"ץ וסייעתו תאמין, כי זהו משיח ה'. ויען הגאון ויאמר להם, מי הגיד לנו אשר נכבד אב ואם ואסור להכותם וכו', הלא רק מתורת משה למדנו זאת, ואם כדבריכם שבטלה תורת משה מותר להכותם. ומדי דברו זאת הכה במטה פעמים על ראשם ומיד נפלו לארץ, וראו כולם והכירו כי המה נבילות משני כלבים מתים. אז הכיר כי פראנק ימ"ש איש מרמה הוא, וכל מעשהו בשקר, וכל מעשיו הם רק אחיזת עינים, כל זה אירע עמו.
ומה נורא ומבהיל הוא כוחו של הס"מ, ועד כמה מתאמץ בכל כוחו להטעות את ישראל ולהדיח אותם מאמונתו רח"ל. נתבונן נא מה היה קורה אילמלי היה נבהל הגאון הנ"ל ממראה עיניו, והיה אובד עצות מלהתאזר ולעמוד כנגדם בכל תוקף ועוז, כי אז היה ח"ו הכלל ישראל נוהים וטועים אחר הכת ש"ץ הארורה ימ"ש בהאמנת מופתיהם הכוזבות. והיינו דאהני ליה, שלא נתפעל ולא נתרגש אפילו מצדיקים מעולם העליון, לפי שידע שיצמח מזה הפרת התורה הקדושה והדת, ועל כן התאזר כח ועוז ולא נרתע משום דבר. ומזה ישמע חכם ויוסיף לקח עד היכן הדברים מגיעים, כמה תחבולות יש להשטן להטעות ח"ו את בני ישראל.