על הגאולה ועל התמורה/יג
יג
והמתבונן במלחמות ישראל, יראה דברים ברורים ממה שאמר במדרש רבה פרשת נשא (במדב"ר פ"ט, ס"ז) וכן אמר להם משה לישראל, בשעה שאתם יוצאים למלחמה, הזהרו שלא יהיה בכם עון ניאוף, שאם יש עון זימה ביניכם, הקב"ה הנלחם לכם הוא ישוב מאחריכם, ואתם נמסרים ביד שונאיכם, הדא הוא דכתיב (דברים כ"ג, ט"ו) כי ה' אלקיך מתהלך וגו' ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, מהו כי ה' אלקיך, אמר להם משה לישראל, הוו יודעין שאין הקב"ה מייחד שמו בישראל שהוא נקרא אלקיך אלא בזמן והיה מחניך קדוש, ואותה שעה הוא משרה שכינתו ביניכם, והוא מציל אתכם מיד אויביכם, ומוסר שונאיכם, הדא הוא דכתיב מתהלך בקרב מחניך להצילך.
ועוד שם במדרש רבה הנ"ל, רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אומר, מנין שאותם היוצאים למלחמה צריכין שלא יהיו ביניהם ממזרים, שכן כתיב בבני אשר (ד"ה א', ז' מ') והתיחשם בצבא במלחמה, זכות יחוסיהן עומדת להם במלחמה. עד כדון מן הקבלה, מדברי תורה מנין, שכן כתיב (דברים כ"ג ג'-ד') לא יבא ממזר וגו' לא יבא וגו' מה כתיב בתריה, כי תצא מחנה על אויביך וגו' (שם, י'), לכך כתיב והיה מחניך קדוש וגו', שלא יהיו ביניהם ממזרים ולא נולדים שלא בקדושה, לפי שאין הקב"ה מייחד שמו עליהם ואינו מסייעם במלחמה, ע"כ לשון המדרש.
וכן מצינו במלחמת עמלק ובמלחמת מדין, שהיו מלחמות מצוה, והיה הצווי מהשי"ת שיהיו היוצאים במלחמה כולם צדיקים ויראי חטא, וכמו שכתב רש"י בפרשת בשלח (שמות י"ז ט') בחר לנו אנשים, גבורים ויראי חטא, שתהא זכותן מסייעתן. וכן במלחמת מדין כתיב (במדבר ל"א, ג'), החלצו מאתכם אנשים, ואמרו רז"ל במדרש (במדב"ר פכ"ב, ב') אנשים, צדיקים, ולהלן הוא אומר בחר לנו אנשים וכו'. ועוד אמרו שם (ספרי דברים קנ"ז) וימסרו מאלפי ישראל, אחרים מסרום, איש פלוני כשר יצא למלחמה, איש פלוני צדיק יצא למלחמה, ע"כ לשון המדרש. ועיין באור החיים הק' פרשת מטות (במדבר ל"א, ב') שלא היה בהם אפילו כל שהוא מהרהור התיעוב, לבל יתעורר עליהם המקטרג בעת המלחמה, ואין צריך לומר שיהיו מנועי הנס עכ"ל.
ואמרו רז"ל במסכת קידושין (עו:) כל מי שהיה מוכתב בחיילותיו של בית דוד אין בודקין ממנו ולמעלה לענין יוחסין, ופירש"י שהיו זהירין לייחסן מכל מום. ודרשו כן מקרא דכתיב (דה"א ז' מ') והתיחשם בצבא במלחמה, וטעמא מאי, אמר רבי יהודה אמר רב כדי שתהא זכותן וזכות אבותם מסייעתן, והקשה בגמרא מהא דאמר רב יהודה אמר רב ארבע מאות ילדים וכו' וכולם בני יפת תואר וכו', והיו מהלכים בראשי גייסות, והן הן בעלי אגרופים של בית דוד, ומשני, דאזלי לבעותי עלמא, פירש"י, אבל לא היו יורדין בתוך המלחמה עם ישראל ע"כ לשון הגמרא שם. מבואר דאף על גב דבני יפת תואר היו גבורים ואדירים והיו מבעיתים עלמא בגבורתם, אבל לא ירדו במלחמה עם ישראל, דכל היוצאים למלחמה היה ההכרח שיהיו כולם כשרים ומיוחסים וצדיקים ויראי חטא, וזולת זה אי אפשר שיעשה נס על ידם.
ומבואר בתנא דבי אליהו (רבה, פ"ט) במה הקב"ה מושיע את ישראל מבין העכו"ם, בבנים שהן משכימין ומעריבין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועוסקין בדברי תורה בכל יום תמיד וכו'. ומה נשתנית יעל אשת חבר הקיני מכל הנשים שבאה תשועה גדולה על ידה לישראל וכו', כך אמרו חכמים, יעל אשה כשרה היתה וכו', עיי"ש באריכות שאי אפשר שתבוא תשועה לישראל אלא על ידי זכאין, שיש להן זכות התורה והמצות. והקשו שם בתנא דבי אליהו (רבה פי"ז, זוטא ז') מה נשתנה ירבעם בן יהואש שבאה על ידו ישועה לישראל, אלא מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס הנביא וכו', וגער והוציא בנזיפה את אמציה, ואמר לו ח"ו לא דבר הנביא אותה הנבואה, ואם נתנבא כך, לא מעצמו הוא מתנבא כך, אלא מן השמים הוא מתנבא וכו', וסיים על זה באליהו זוטא, מכאן אמרו חכמים, מגלגלין זכות על ידי זכאי, וחובה על ידי חייב, ובספרי ויואל משה (מאמר שלש שבועות, סימן קל"ח) הארכתי בזה.
והנה, כל המאמרים שהבאנו לעיל לראיה, מיירי במי שעשה איסור, ואף על פי שעכשיו אינו עומד במרדו ואינו מוסיף על חטאתו פשע, אפילו הכי אין ראוי שיעשה לו השי"ת נס שלא כדרך הטבע, ומכל שכן וקל וחומר דאיך יעלה על הדעת שיעשה השי"ת נס לרשעים, להחזיקם וליתן להם ממשלה שיוכלו להעביר על הדת ביד רמה ובאין מפריע.