על הגאולה ועל התמורה/יא
יא
ובר מן דין, הנה יסוד מוסד הוא בדברי חז"ל בכמה מקומות שאין הקב"ה עושה נס לרשעים אלא לצדיקים, אם לא שבא על ידי הס"מ, ולרעתם. נמצא דהאמונה בנסי הרשעים מוכחש מדברי חז"ל, וקצתם אפרט:
אמרו חז"ל במסכת עבודה זרה (יח.) ברוריא, דביתהו דרבי מאיר, ברתיה דרבי חנינא בר תרדיון הות, אמרה לו זילא בי מילתא דיתבה אחותי בקובה של זונות, שקל תרקבא דדינרין ואזל, ואמר, אי לא איתעביד [בה] איסורא מיתרחיש ניסא, ואי עבדת איסורא לא מתרחיש ניסא, אזל רבי מאיר, נקט נפשיה כחד פרשא וכו', עיי"ש דהלך רבי מאיר לנסותה אי עבדת איסורא, כי אז מן הנמנע שיתרחיש לה נס. מבואר להדיא, דהעושה איסור אין עושין לו נס מן השמים. וכן איתא במדרש רבה פרשת נשא (במדב"ר ט', י"ד), וכן את מוצא, כל נסים שעשה אלקים לישראל במצרים לא עשה אלא על ששמרו עצמם מן העריות עיי"ש. ובמדרש תדשא סימן כ', כשישראל עושין רצונו של מקום הוא עושה להם נסים עיי"ש.
וכתב הרמב"ן ז"ל בסוף פרשת בחקותי (ויקרא כ"ז, כ"ט) ויפדו העם את יונתן ולא מת (שמואל א' י"ד, מ"ה), כי בעבור שאירע נס על ידו, ידעו כי בשוגג עשה, וזהו טעם אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל, וכן תרגם יונתן בן עוזיאל, ארי קדם ה' גלי דבשלו עבד יומא דין, ופרקו עמא ית יונתן, ע"כ לשון הרמב"ן. ובשו"ת הרשב"א חלק ד' סימן רצ"ו, ויפדו העם את יונתן ולא מת, שאמרו אי אפשר שיהיה מזיד, אחר שנעשתה הישועה הגדולה בישראל על ידו, שאין הקב"ה עושה נס על ידי הרשעים המזידים, ומכל מקום עונש שוגג היה עליו, ועל כן הוצרכו לפדותו בהתרת החרם. והריב"ש בתשובות סימן קע"א גם כן האריך בענין העובר על החרם, וכתב דאילו היה יונתן עובר על החרם במזיד אי אפשר שיעשה נס על ידו, דאין עושין נס על ידי הרשעים, ומזה היה ראיה לכל ישראל כי בשוגג עשה, ועל כן ויפדו העם את יונתן עכ"ל, ולא חששו שהוא מנסי הס"מ ח"ו שאפשר להעשות אף לרשעים, כי ידעו צדקתו וצדקת המלוכה והדור.
ואף על פי שהיה הנס להצלת ישראל, והיתה המלחמה במצות המלך שאול שיצא בת קול והעיד עליו בחיר ה' (ברכות י"ב ע"ב), אף על פי כן אילו היה חטא בידו לא היה אפשר דיתעביד ניסא על ידו, והעמידו על זה יסוד להלכה.
וזקני החות דעת ז"ל בפירוש מגלת סתרים על מגילת אסתר, כתב על הפסוק (אסתר ד' ט"ז) וצומו עלי וגו' ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת, ודרשת חז"ל (מגילה ט"ו ע"א) ידוע, עיין ברש"י ז"ל. אמנם התפללה אסתר הצדיקת שלא תבוא לידי עון בהכנסה לפני המלך, שאם יהיה עון תחת ידה לא יבוא לעולם גאולה על ידה, ואם אנצל מן החטא, השי"ת יהיה בעוזרי שיבוא על ידי ישועת ישראל, עיי"ש.
וכעין זה מפורש יוצא ממה דאיתא במסכת מגילה (דף י"ב ע"א) שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי, מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה וכו', אמר להו מפני שהשתחוו לצלם, אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר, פירש"י, והאיך זכו לנס. והקשו המפרשים דמאי קושיא, והרי עשו תשובה, כמו שאמרו ז"ל (שם י"ד ע"א) גדולה הסרת טבעת וכו', ותשובה מבטלת את רוע הגזירה. ובעיון יעקב (סוף ד"ה שאלו) מבעל שבות יעקב תירץ, שתשובתם היה על צד האונס, מחמת גזירת המן עיי"ש. ולכאורה עדיין קשה, דהרי אמרו חז"ל (מגילה י"ד ע"א) גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להם לישראל וכו', שכולן לא החזירום למוטב ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב, הרי שהיתה תשובה הגונה ונתקבלה תשובתם. אמנם קושית הגמרא, אף על פי שנתקבלה תשובתן שיתכפר החטא, אבל לא היו ראויין שיזכו לנס כי אין הקב"ה עושה נס אלא לצדיקים גמורים, ותשובתן היתה לצד היראה, וזהו שפירש רש"י ז"ל וכי משוא פנים יש בדבר, והאיך זכו לנס עיי"ש.
ואיתא בתיקוני זוהר (תיקון כ"א, דף מ"ד ע"א) בכל אתר דבעיא קודשא בריך הוא למיעבד נס, שכינתא אקדמת לההוא אתר וכו' עיי"ש, וכבר אמר הכתוב (תהילים ה', ה') לא יגורך רע, (שם י"א ה') ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, ואם כן אין השכינה שמה. עכ"פ בלתי יצוייר שיעשה הקב"ה נס לרשעים שלא כדרך הטבע.