על הגאולה ועל התמורה/ח
ח
ובכלל, הרעיון הזה לדמותו ליציאת מצרים, הוא כפירה ממש בעיקרי האמונה רח"ל, שהרי יציאת מצרים הוא מעיקרי האמונה, כמו שכתב הטור (או"ח) בסימן תרכ"ה, תלה הכתוב (ויקרא כ"ג מ"ג) מצות סוכה ביציאת מצרים, וכן הרבה מצוות, לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו, והוא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו, והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, ואין מי שיאמר לו מה תעשה, כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ומופתים, עכ"ל.
ומצינו בדברי הרמב"ן פ' עקב הנ"ל שעל מלחמת ל"א מלכים שהפליג הכתוב מאוד בעוצם גדלם וגבורתם כמש"כ אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק ועוד בכמה פסוקים כאלו ואעפי"כ הוצרך הכתוב להביא ראי' מיציאת מצרים לפי שלא היה מעולם נסים מפורסמים בשידוד המערכה ושינוי הטבע כמו יציאת מצרים כמשה"כ (דברים ד' ל"ד) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, ולא יהיה לעולם עד ביאת משיח צדקינו כמשה"כ (מיכה ז' ט"ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, והיא נבואה לימות המשיח וחייבה התורה הקדושה להזכיר יצי"מ ב' פעמים בכל יום כדי להשריש האמונה בלבותינו, ולא צוה הכתוב להזכיר שום נס של מלחמה אחרת ואפילו מלחמת בני ענק ומלחמת עמלק ומלחמת מדין, ומעתה אלו המדמין נסיהם הכוזבות לנסי יציאת מצרים או מגדילים אותם על נסי יצ"מ עפ"ל הרי מזלזלים ומקטינים בנס יצ"מ וחסר להם אחד מעקרי האמונה, ואין לך חירוף וגידוף גרוע מזה. ולהלן (סי' ל"ד) יתבאר שבחי' זו נכלל במ"ש ז"ל כל האומר הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף.