ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קסט

קסט

שוב התבוננתי בדברי הש"ס סוכה דף כ' ע"א שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה, ופירש רש"י ז"ל כשנשתכחה תורה מישראל לא נשתכחה כולה קאמר אלא הלכות שכוחות מבני בתירא שהיו ראשי ארץ ישראל כדאמרינן בפסחים פרק אלו דברים (ס"ו ע"א). עלה הלל הבבלי שמיום שגלה יכניה החרש והמסגר עמו היתה ישיבה מצויה בבבל. ובתוספות ד"ה עלה כתבו שהלל יסדה שלמד משמעיה ואבטליון כדאיתא בפסחים (שם). וריטב"א שם נתקשה בהא דאמר חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה דלא מצינו שנשתכחה תורה בדורו של רבי חייא, שהרי בדורו היה רבינו הקדוש וחביריו שהיו גדולי ישראל, אלא אמר כך בשביל מה שחידשו בהלכה זו שכל המקיים הלכה אחת הרי הוא כאלו מייסד כל התורה כולה, ובכלל דבריו גם כן שראוים לייסדם בכח זכרונות שבהם כדאמר בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ פ"ק ע"ב) אנא עבידנא שלא תשתכח תורה מישראל, עכ"ל.

ונראה ממ"ש על רבי חייא ובניו שחדשו בהלכה זו ולא פירש באיזו הלכה דקאי על אותה ההלכה של מחצלות דמיירי שם בש"ס. אך צריך עיון לכאורה שהרי כמה פעמים מצינו בש"ס רבי לא שנה רבי חייא מנין, ואם כן על כרחך שלא חידש רבי חייא הלכה שלא נשנה מפי רבינו הקדוש. אלא אפשר שהיה זה אחר פטירת רבינו הקדוש שנשתכחה הלכה זו והחזירה רבי חייא כמו ששמע כבר מפי רבי.

והנה מה שכתבו שלשכחת הלכה אחת קרי ליה שכחת התורה זה ודאי מוכרח ממה שאמר שהיה שכחת התורה בימי הלל עד שעלה הלל, שהרי היו שם בני בתירא נשיאי ישראל והרבה תנאים ותלמידיהם והיה זה בזמן הבית שעלו שם לרגל כל החכמים והיו הסנהדרין בלשכת הגזית שהרי עד ארבעים שנה קודם החורבן ישבו הסנהדרין בלשכת הגזית, וזה היה מאה שנה לפני החורבן שאז עלה הלל לנשיא, ומבואר בגמרא שבת דף ט"ו ע"א שנשיאותו של הלל היה מאה שנה לפני החורבן יעיי"ש בגמרא וברש"י, ובודאי אי אפשר לומר שהיה אז שכחת התורה, ועל כרחך דקאי רק על אותה ההלכה דפסח דחי שבת שנתעלמה מכל חכמי ארץ ישראל אלא הלל שעלה מבבל וקבל משמעיה ואבטליון יסד הלכה זו כמבואר בפסחים דף ס"ו ע"א.

וכן קשה טובא במה שאמר שהיה שכחת התורה בימי רבי חייא שהרי היה זה בימי רבינו הקדוש שהיה דורו מצוין בהפלגת החכמה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים ואמרו בגמרא גיטין דף נ"ט ע"א מימות משה רבינו ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד, ואי אפשר לומר שהיה אז שכחת התורה, ועל כן כתב הריטב"א דקאי על הלכה אחת דמיירי שם.

ובערוך לנר נתקשה בזה דלא מצינו שנשתכחה איזה הלכה בימי רבי חייא, ועל כן כתב הכוונה לפי מה שאמר רבי חייא בכתובות ק"ג ע"ב אנא עבדי דלא משתכחה תורה מישראל וכו' ומתנינן שיתא סידרא לשיתא ינוקי וכו', ומזה נשמע דאם לא עשה רבי חייא מעשה זאת היתה התורה נשתכחה, ולכן אמר חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה, יען שלולא מעשיו היתה התורה משתכחת חס ושלום. ואפשר לכוין זה בסוף דברי הריטב"א כאשר העתקתי לעיל לשונו. אבל בהתחלת דבריו כתב בפירוש שנשתכחה אז אותה הלכה.

ובאמת שמה שאמרו שלכן נקרא בימיו שכחת התורה כיון שלולא מעשיו היתה התורה משתכחת זה צריך עיון לכאורה שהרי ברבי מצינו בפירוש שהוא היה בעל המעשה בראשונה שהתיר לכתוב תורה שבעל פה אף שהוא איסור דאורייתא משום עת לעשות לה' הפרו תורתיך (תהלים קי"ט קכ"ו) בשביל דלולא כן היתה התורה משתכחת, וכמו שאמרו בגיטין דף ס' ע"א כיון דלא אפשר ופירש רש"י ז"ל שם דלא אפשר מליכתב שנתמעט הלב והתורה משתכחת, ובגמרא תמורה דף ס"ו מוטב שתיעקר תורה ולא תשתכח התורה מישראל, ונמצא דלולא מעשה רבי בכתיבת התורה בודאי היה חס ושלום שכחת התורה, ואם כן למה לא חשב אלא עזרא והלל ורבי חייא ובניו והשמיט רבי, ולפי דברי הריטב"א שנשתכחה הלכה אחת בימי רבי חייא אפשר שזה לא היה בימי רבי לכן לא חשבו. ומלשון הריטב"א נראה שהרכיב שני הטעמים יחד דלא הפסיק באמצע לומר שהוא שני תרוצים, וצריך עיון האיך תלוי זה בזה.

ועל כל פנים היוצא לנו מדברי הש"ס כאן בסוכה דבשכחת הלכה אחת קרי ליה שכחת התורה, ולפי זה צריך להבין לכאורה מה שטרחו בש"ס בסתירת הקראי האומרים שיהיה שכחת התורה שהוא נגד הקרא דלא תשכח מפי זרעו, הלא אפשר לומר דמה שאמר שכחת התורה הכוונה שישתכחו איזו הלכות פרטיות, ומה שאמר לא תשכח מפי זרעו קאי על כללות התורה ורוב גופי תורה ולמה הוצרך לחדש שלא ימצאו הלכה ברורה במקום אחד, ואולי בשביל שנלמד מהקרא דהפלא ה' את מכותך ואבדה חכמת חכמיו וגו' וקרי ליה הפלא ופלא לא ניחא ליה למימר דקאי על שכחת הלכה אחת, דאף דלשון שכחת התורה אפשר לומר גם על הלכה אחת, אבל לשון ואבדה חכמת חכמיו לא שייך לומר אם החכמה קיימת ברוב גופי תורה, וכן הלשון הפלא ופלא לא שייך בזה. גם מה שלמדו בברייתא מקרא (עמוס ח' י"א) דרעב וצמא לשמוע דבר ה' אפשר דבשכחת הלכה אחת ויכול להשביע נפשו בשאר גופי תורה אין זה רעבון וצמאון, ולא ניחא ליה למימר על זה הלשון רעב וצמא וגו'.

ויותר נראה כי חכמינו ז"ל ידעו הכל איך יהיה המצב בעיקבא דמשיחא ברוח קדשם או בקבלה כמו שחשבו בברייתות דסוף סוטה וסנהדרין דף צ"ז ע"א הרבה ענינים בעיקבא דמשיחא חוצפא יסגי והיין ביוקר ופני הדור כפני הכלב ועוד כמה ענינים מבהילים שלא הביאו עליהם שום ראיה מקראי, אלא שבמה שהיה אפשרות להסמיכו אקראי הביאו מהקרא, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים על כמה דרשות כמו במצות אתרוג (סוכה ל"ה ע"א) שבקשו לימוד מקרא מנא ידעינן דפרי עץ הדר הוא אתרוג ודרשו מלשון הדר שהוא דר באילנו משנה לשנה, וכתב שם דודאי ידעו מכבר שצריך ליקח אתרוג ועשו כן דור אחר דור בקבלה עד משה רבינו ע"ה, אלא שבקשו על זה גם רמז מקרא. וכן כתב שם על כמה דרשות שחכמינו ז"ל ידעו זה גם בלאו הכי בקבלה. וכמו כן נראה גם בזה שחכמינו ז"ל ידעו בלאו הכי המעמד שבעיקבא דמשיחא שלא ימצאו הלכה ברורה במקום אחד. ולפי פשוטו דאם פני הדור כפני הכלב, ועל מה שאמרו בגמרא סנהדרין דף צ"ז (ע"א) שבעיקבא דמשיחא היוקר יעות פירש רש"י ז"ל בלשון אחר היוקר יעות מכובד שבהן יהא עוותן ורמאי, ועוד ענינים כאלה, האיך אפשר שיהיה בדור כזה הלכה ברורה במקום אחד, ומי יוכל לידע באותו הדור על מי לסמוך ולצרפו למנין בדבר הלכה, וכבר הבאתי לשון הזוהר חדש שהתאונן על אותו הדור שיהיה בלי חכם ומורה ותלמיד הוגה ועוד ענינים נוראים, ועל כן סמכו זה אקראי שנשמע משם שכחת התורה, אבל בשביל שגם זה ידעו שמי שירצה לידע האמת יוכל להכיר בהפסיעות שדרכו בהן הראשונים ז"ל כמו שהבאתי מדברי רש"י ז"ל, לכן תירצו בזה הפסוק דלא תשכח מפי זרעו כמבואר לעיל.

וכעין זה הוא מה שאמרו שם בגמרא סנהדרין צ"ז (ע"א) אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות, אמר רבא מאי קרא (ויקרא י"ג, י"ג) כולו הפך לבן טהור הוא. ובודאי שמאותו הקרא אין הכרח לדרוש שתתהפך כל המלכות למינות כי הך קרא בדיני נגעים כתיב ונפקא מינה להלכה, ואין שם רמז מענין המלכות, אלא כיון שבלאו הכי ידעו שהוא כן, אסמכוה אקרא כעין מה שהבאתי לעיל מדברי הרמב"ם ז"ל בשאר דרשות, וכמו כן בהך חילוקא שכתבו חכמינו ז"ל בענין שכחת התורה, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כמו שכתבתי לעיל.

הן אמת שבעונותינו הרבים בדור השפל הזה מחמת השפעת הדור המרובה, ובפרט אותן שיש להם קצת נגיעה עולם חשך בעדם שלא לראות האמת אף מדעת הראשונים ז"ל, והשוחד המעור עיני חכמים הוא המסלף דברי צדיקים, שמסלפין גם דברי צדיקים וקדושים שבדורות שלפנינו להעמיס גם בדבריהם דרכם הרע ומהפכין דברי אלקים חיים, וכבר פירשו (??) בפסוק (דברים ט', ז') ממרים הייתם עם ה' שהיה המרתם עם ה' באמרם שכן צוה ה' לפי הפירושים הזרים שאמרו בתורה הקדושה בגילוי פנים בתורה שלא כהלכה, אמנם אף על פי כן השם לבו לדברי ה' להכיר האמת ומסלק מעליו כל נגיעה, השם יתברך בעזרו שיכיר האמת מפסיעות הראשונים ז"ל.