ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קסז
קסז
והנה רש"י ז"ל פירש עשה אזנך כאפרכסת מאחר שכולן לבן לשמים עשה אזנך שומעת ולמוד ודע דברי כולן, וכשתדע להבחין איזה יכשר קבע הלכה כמותו. ואינו מובן דאדרבה כיון שכולן מרועה אחד ניתנו מפי אדון כל המעשים ברוך הוא האיך נדע להבחין אי זה יכשר לקבוע הלכה כמותו, והמהרש"א כתב שיש לומר אחרי רבים להטות, ובאמת מצינו בגמרא גם כמה כללים אחרים שפסקו כמה פעמים אף כיחיד נגד רבים. ויהיה איך שיהיה העיקר חסר מן הספר שלא אמרו שם בגמרא שום כלל איך להכריע את ההלכה אלא כתבו אותו הטעם שכולם מרועה אחד ניתנו מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, וזה אדרבה מכביד הספק שלא נוכל להכריע כיון שכולם שוין שממקום קדוש יהלכו ואלו ואלו דברי אלקים חיים ואנחנו לא נדע מה נעשה, ולכאורה אין בזה שום תירוץ על התחלת דבריו שהתחיל להגיד שלא יאמר האדם מחמת המחלוקת האיך אני לומד תורה לידע הכרעת ההלכה.
אבל האמת הברור בזה, שבודאי יש דרך בכל מחלוקת לבוא אל האמת בכל דבר הלכה, לפעמים על ידי כללא דאחרי רבים להטות או כללים אחרים שהתלמידי חכמים בעלי האסופות המטמאים והמטהרים האוסרין והמתירין באים לידי השוואה כמו שהיה בימי חכמי הש"ס ובכמה דורות, אבל תנאי אחד צריך לזה, שיהיו כל הדיעות כולן מרועה אחד ניתנו, כמו שאמרו בגמרא על זה כמה לשונות רועה אחד קל אחד פרנס אחד מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דרצה לומר שבכל הבחינות שיש בהענין אין בהם שום השפעה צדדית מן העולם מאיזה צד שהוא אלא כל הדיעות באים רק מהשפעת התורה הקדושה שהיא השפעה אלקית, לא זולת כלל וכלל לא, ואזי מצטרפין כל הדיעות ויוצא מהם הלכה ברורה לכל העולם, כי כולם ממקור אחד באים לכוין רצון הבורא ברוך הוא לאמיתה של תורה.
מה שאין כן בדור פרוץ וגם החכמים תשושי כח ויראת העם עליהם בצירוף עצת ירבעם שמושיבין רשע אצל צדיק, ואין כל הדיעות ממקור אחד ופרנס אחד אלא ערבוביא גדולה יש בהם מדעת כל הצבור ומפלגות שונות המשפיעים על כל העם ועל המנהיגים לסמות עיני כל, ועל מצב דור כזה דרש רבי שמעון בן יוחאי הנה ימים באים וגו' ישוטטו לבקש דבר ה' ולא ימצאו (עמוס ח' י"ב), שאמר על זה שלא ימצאו הלכה ברורה במקום אחד, ורצה לומר שלא יבואו הדיעות ממקום אחד שהוא הרועה אחד ופרנס אחד אלא מהשפעת הרבים התועים מדרך האמת, ומי יורה דעה ומי יבין שמועה.
ומובן בש"ס חגיגה (ג:) שאין מניעה ללימוד התורה מחמת מחלוקות החכמים כי כיון שכולם מרועה אחד נתנו מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, לא זולת, בודאי יצא מהם הלכה ברורה למי שמטה אזנו כאפרכסת לקנות לב מבין, לאפוקי הדור האחרון אשר עליהם אמרו חכמינו ז"ל עתידה תורה שתשתכח מישראל כי הרועים והפרנסים המה דעת הקהל המרובה שאין בהם לא דעת תורה ולא דעת אמת כלל, והן המה המשפיעים גם על המנהיגים כמו שאמרו ז"ל (מדרש רבה רות פרשה א' א') אוי לדור ששפטו את שופטיהם, ואי אפשר לידע מי הוא זה ואיזה הוא שאין השפעת הדור עליו אלא אומר דעת תורה בלבד לאמיתה של תורה.
ואמרתי בזה לפרש מתק לשונם של חז"ל (ברכות ח.) משחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, שלכאורה סיום הלשון "בלבד" הוא מיותר, דכיון שאמר אין לו אלא ארבע אמות של הלכה שפיר ידעינן דזאת היא ולא אחרת, ומה הוסיף עוד לומר תיבה בלבד, אלא שכוונו שצריך לראות עוד באלו הארבע אמות של הלכה אם המה של הלכה בלבד, בלא צירוף דעת הקהל המשפיע שלא כהלכה, ונכלל בזה כל מיני תערובות הרגילים להתערב בדורות האחרונים בארבע אמות של הלכה אשר לא בחר בהם ה' ואינם מכוונים אל האמת, ובאותו הדבר בודאי שבטלו הכללים של אחרי רבים להטות וכדומה, כי נעלם מהדור מי ומי המה שדעתם טהורה שמרועה אחד נתנו ולא השפיע עליהם הדור מאומה.