ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קמח
קמח
ואמרו חכמינו ז"ל בסנהדרין דף ק"ה ע"א חוצפא מלכותא בלא תגא, ופירש רש"י ז"ל שררה גדולה ואינו חסר אלא כתר מלכות. אם כן אמרו ז"ל שכח החוצפה הוא ככח מלכות שאינו חסר אלא הכתר. ואמרו ז"ל בעיקבא דמשיחא חוצפא יסגי ולא אמרו בזה שיעור אלא שהחוצפה מתרבה בכל יום ויום, אם כן בלאו הכי יש להם מלכות ישראל על ידי החוצפה שהוא כח מלכות להשתרר על יראי ה', אלא שהשיגו גם כתר מלוכה בכח החוצפה, ועל ידי זה מתרבה גם החוצפה בכפלי כפלים. וכח זה משך את כל הדור כמו שכתב הרמ"ע מפאנו גם בשאר מלוכה דכולי עלמא גריר אבתריה, עד שבעונותינו הרבים בושנו מכל דור.
וכתב בדברי חיים (על המועדים בסוף הספר בהשמטה לפרשת ויקהל) שדבר שם הרבה להזהר שלא להתחבר עם הערב רב, וכתב באמצע וזה לשונו כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה בעונותינו הרבים רובם מערב רב, יעיי"ש שהאריך. והרבה היו תמהים על הדיבורים הללו שיצאו מפה קדוש בדורו שהיה מלא תורה ויראה והרבה גדולים וקדושים. וראיתי אחר כך בשער הפסוקים להאר"י ז"ל (פרשת ואתחנן) שדבר שם הרבה מהערב רב שקבלם משה והיה בזה תקלה, וכתב באמצע דבריו ועתה רוב הדור מהם, והרי שכתב כן גם על דורם של האר"י והרב ר' חיים ויטאל זלה"ה, ואף שנולדו אצל ישראל, אבל הנשמות הם מערב רב כמו שביאר באור החמה.
ומה נאמר ומה נדבר בדור השפל הזה שבדורות הקודמים היו רובא דרובא מישראל שומרי תורה ומצות כמו שכתב בישמח משה (פרשת תבא), ודעת הפני יהושע (?) שהחזקת כשרות שבפוסקים הוא רק חזקה מחמת רוב, יען שרוב ישראל כשרים, אלא שהיה הרבה שלא היה כוונתם לשמים כראוי אף שהיה כמה גדולים וקדושים אין מספר, אמנם בדור הזה בעונותינו הרבים שמיעוטא דמיעוטא בתכלית המיעוט, אולי לא נשאר אף אחוז אחד ממספר בני ישראל שיהיו שומרי תורה ומצות, ואף בין אלה המעטים השומרים תורה ומצות כהרגילם, אף בהם זעירין אינון שמאמינים בכל הי"ג עיקרים כראוי, וכתות הערב רב מתרבים והולכים.
ומבואר בזוהר הקדוש (בראשית כה.) שיש ה' כתות בערב רב כל אחד גרוע מחבירו, ויש בהם גם עמלקים, והערב רב שבדורינו אין לו דמיון להערב רב שבדורות הקודמים, כי המה בתכלית הגריעות מירידה התחתונה הבאה טרם ביאת המשיח, ומצב דור כזה משפיע גם על המנהיגים הכשרים, וצריכין רחמי שמים להנצל.