ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קמו

קמו

ושאול המלך בחיר ה' אמר (בשמואל א' ט"ו פסוק כ"ד) ויאמר שאול אל שמואל חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך כי יראתי את העם ואשמע בקולם. וקשה טובא לכאורה הלא היה מלך והיה השלטון בידו על העם ולמה היה ירא מהם כל כך, ומבואר בגמרא (ב"ב ג:) אי אמר מלכותא עקרנא טורא עקר טורא ולא הדר ביה, גם היה בחיר ה' נקי מכל חטא כמו שאמרו חז"ל (יומא כב:) וזכה לנבואה, האיך הביאו יראה זו לעבור על פי ה'. גם דורו היו מאמינים בהשם יתברך ובנבואה, והיה זה בימי שמואל הנביא, ובודאי לא היו מכריחים אותו לעבור על פי ה' ועל דברי שמואל הנביא.

אמנם באמת מבואר בכתוב שבתחלה אמר לו הטעם אשר חמל העם וגו' למען זבוח לה' אלוקיך (שם ט"ו), אם כן חשב לעשות בזה מצוה לזבוח לה', אלא כאשר הסביר לו שמואל שאין זו מצוה אלא עבירה, שוב הודה כי חטא בזה לעבור את פי ה' מיראת העם. ולכאורה למה לא אמר לו האמת מתחלה שעשה בשביל יראת העם. אלא הוא הדבר אשר דברנו, שבודאי שאול המלך בחיר ה' לא היה עובר את פי ה' מחמת יראת העם, אלא שחשב שהיא מצוה כאשר אמר למען זבוח לה', וכאשר הסביר לו שמואל שאינו כן אלא עבירה בידו בזה, וראה את דבריו האמיתים והברורים, ותמה על עצמו האיך בא לידו טעות כזה שלא להכיר האמת בדבר ברור כל כך, והתבונן כי אך מחמת יראת העם שחפץ לשמוע בקולם, מחמת הרצון הזה נעשה משוחד ובא לידי סמויות עינים לחשוב על עבירה זו שהיא מצוה.

וזה שאמר חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך כי יראתי את העם ואשמע בקולם, רצה לומר שיראת העם לשמוע בקולם היתה הסיבה להביאו לידי כך לעבור את פי ה' בחשבו שהיא מצוה מחמת סמויות עינים, ואף שהיה מלך והיה בכוחו לעשות הכל מכל מקום החפץ והרצון לעשות רצון העם זה הוי יותר משוחד דברים של יחיד, כי היא דבת רבים שעונין עליו דברים הרבה, וזה מסמא את העינים. ויהיה איך שיהיה מבואר בכתוב שיראת העם לשמוע בקולם יוכל להכניס אף בלבב גדול שבגדולים לעבור את פי ה', ומי לנו גדול משאול המלך בחיר ה', ומה נאמר ומה נדבר בדור השפל הזה אשר אם הראשונים כמלאכים אנו אף לא כחמורים.