ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קיד
קיד
ומלבד שיש לחשוב בזה על תועלת כמו שכתבתי, ברור שגם עצם הענין של הפירסום בזה הוא קידוש השם גדול. והנה דעת הרמב"ם (בפירוש המשנה במסכת ע"ז פ"א) דלכן אסור לעבוד בשבת במרחץ מפני חילול השם דגוים שיאמרו שיהודי מחלל שבת. ותמהו עליו כולם מגמרא מפורשת (מו"ק יב.) מקבלי קבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר בשבתות ויו"ט, אלא בחולו של מועד דשכיחי אינשי דאזלי ואתי להתם אסור, ולדברי הרמב"ם שהטעם הוא בשביל חילול השם דגוים מאי נפקא מינה בין תוך התחום או חוץ לתחום או בין שבת לחולו של מועד, הלא הליכת הנכרים אינו תלוי כלל בתחומין.
וניחא להם לפרש דברי הרמב"ם שסובר שמה שרואה הנכרי שאיזה יהודי מחלל שבת אין החילול השם גדול כל כך כי גם בכל האומות נמצאים אנשים פרטים שאינם שומרים דת, אבל כשהוא בעיר וכל העם מחשים, גם המנהיגים ובית דין צדק אין קולם נשמע זה חילול השם גדול, כי על הכלל כולו יצא. ולכן כשהוא חוץ לתחום בשבת שאין ישראל הולכין שם ולא נודע הדבר לא הוי כל כך חילול השם כמו אם הוא בעיר או אף חוץ לתחום בחול המועד ששכיחי ישראל רואין.
ואם כן כל שכן כשמלכות ישראל שהם לפי דעת האומות באי כוחם של כל ישראל מתנהגים נגד התורה והאמונה, ואין קול ואין עונה לנגד זה, אלא כל ישראל ששים ושמחים בפני האומות ממלכות של כפירה בכל התורה כולה, ורואין כל האומות שזה דעת כל ישראל כולם לחפוץ רק בארץ ומלוכה אף בלי תורה ואמונה כלל, ואין לך בזיון התורה והאמונה יותר מזה, אשר כמוהו לא נהייתה שבעונותינו הרבים החילול ה' בזה נורא מאוד, ואם כן הוא חיוב עצום להודיע אף להאומות שעדיין יש תורה בישראל ויש שומרי תורה ומצות בישראל שזועקים נגד הפרת הדת, בכל לב ונפש.
וכל אשר עינים לו שלא נתפס באותה התאוה הרעה של הקמת מדינה לפני הזמן בכח המינות שיש בזה, גם אינו משוחד מהממון וכבוד המגיע מאותה האמונה שבמלכות של כפירה רחמנא ליצלן, רואה האמת ברור את הקידוש השם העצום שיש במחאות הנזכר לעיל. והעיקר שגם זה ברור שיש לחשוב בזה על תועלת כמו שכתבתי.
אבל דא עקא שכל הדתיים המשתתפים עם מלכות המינות, והאגודאים בתוכם, מחפין עליהם ועומדין על ימינם להצילם מכל נזק והפסד ובושה, ועוד מתנפלים על היראים שלוחמים במסירות נפש עבור כבוד השם יתברך ותורתו הקדושה, בזה ודאי נותנים להם כח וחיזוק גדול שיעיזו פניהם יותר להעביר על הדת באין מפריע ואין פחד לנגד עיניהם ביודעם שיש להם דתיים המהפכין דברי אלקים חיים, מקידוש השם לחילול השם, ומחילול השם לקידוש השם, כהנה וכהנה בטענות שוא והבל שאין לטפל בהם ולהביאם על הכתב, שאין בהם אלא להחניף לרשעים שמשתתפים עמם ומקבלים מהם כל מיני שוחד, עד שעיקר חיותם וקיומם מהם שזה מסמא עינים עד אין גבול וערך.
ומבואר בגמ' (גיטין סא.) במשנה מחזיקין ידי נכרים בשביעית, אבל לא ידי ישראל. ובגמרא (שם סב.) מחזיקין והא אמר רב דימי וכו' אין עודרין עם העכו"ם וכו' לא צריכא למימרא להו אחזוקי בעלמא, והרי שבהחזקת מילין בעלמא הוי מחזיק ידי עוברי עבירה, ומכל שכן כשנותנים חיזוק למינים באגודתם בדיבור ובמעשה.