ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קטו

קטו

וחמור מאד עון המחזיקים ידי עוברי עבירה יותר מהעוברי עבירה עצמם, כמבואר במדרש רבה (פרשת ויקרא פרק ו' אות ב') על הכתוב (ויקרא ה', א') ושמעה קול אלה זה שאמר הכתוב (משלי כ"ט, כ"ד) חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד. מעשה בשלטון אחד שהיה הורג את הקבלנין ומתיר את הגנבים והיו הכל מליזין עליו שאינו עושה כראוי, מה עשה הוציא כרוז במדינה וכו' הביא חולדות וכו' שאין הכל אלא מן הקבלנין, הרי מן השלטון, מן המעשה מנין, ראובן גנב לשמעון, ולוי ידע ביה, אמר ליה אל תפרסמוני ואני יהב לך פלגא, למחר נכנסו לבית הכנסת ושמעו קול החזן מכריז מאן גנב לשמעון, ולוי קאים תמן, הלא נתנה תורה איפופסין והוא עד או ראה או ידע יעיי"ש.

הנה ראיה מן השלטון שהיה מתיר את הגנבים אף שעיקר מעשה הגניבה לא עשו אלא הגנבים והקבלנין לא עשו מאומה אלא שנתנו להם חיזוק על ידי שקבלו מהם חלק, אף על פי כן דן אותם להריגה יותר מן הגנבים שזה גרוע יותר ומסוכן יותר להמשיך כולי עלמא אבתרייהו, ומדמה לזה המעשה של אותו השותק בשביל שנטל חלק ושונא את נפשו בזה, ויותר מזה הם הנוטלים חלק כבוד וממון בכלל המינים ועומדים בצדם נגד הלוחמים במסירות נפש עבור כבוד השם יתברך ותורתו הקדושה.

ובגמרא (כתובות קה.) בא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד, אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא ספק מתרפא ספק אין מתרפא, והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהם שנאמר כי השוחד יעור פקחים. ושם (ע"ב) בגמרא מאי שוחד שהוא חד, וברש"י ז"ל (שם ד"ה שהוא חד) הנותן והמקבל נעשים לב אחד, והרי אף שבמראיתם וצורתם אינם אחד, מכל מקום לבם לב אחד, ואם כן אין תימה באלו המקבלים מהמינים כל עיקר חיותם וקיומם שלב אחד להם נגד היראים.