ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן צה

צה

ובישראל נראה לפענ"ד עוד ראיה ברורה שיש למצוה זו של איבוד עבודה זרה דין עבודה זרה ממש מדברי רש"י ז"ל בפרשת מסעי על הכתוב (במדבר ל"ג, נ"א-נ"ב) כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען והורשתם וגו' ואבדתם וגו' וכתב שם רש"י ז"ל והלא כמה פעמים הוזהרו על כך, אלא כך אמר להם משה כשאתם עוברים בירדן ביבשה על מנת כן תעברו ואם לאו המים באים ושוטפין אתכם, וכן מצינו שאמר להם יהושע בעודם בירדן (יהושע ד', י'), עכ"ל. והיא מגמרא (סוטה לד.), ויש להתבונן בזה דהלא אינו מוזכר בכל הקראי שבכל אותה הפרשה שלא לעבוד עבודה זרה, ולא כתב שם אלא איבוד עבודה זרה ומקומותיהם, וכבר הבאתי מדברי הרמב"ן והריטב"א על הקראי דאבד תאבדון שבפרשת ראה דכיון דלא כתיב שמה שלא לעבוד עבודה זרה על כן לא מיירי מזה כלל אלא מאיבוד העבודה זרה, וזה לכולי עלמא דגם הרמב"ם לא פליג בזה.

ובעודם בירדן טרם בואם לארץ לא חל עדיין החיוב עליהם, גם אין אפשרות לדבר עד בואם לארץ ואינו אלא מחשבה בעלמא שאינם עוברים את הירדן במחשבה זו לבער אחר כך את העבודה זרה, והלא בכל העבירות שבתורה מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ואין נענשין על כך, ובזה העונש כל כך מר על המחשבה שיהיה ח"ו המים שוטפים כולם שהוא ח"ו עונש של כליה, ועל כרחך שיש לזה דין עבודה זרה ממש, ובעבודה זרה מחשבה רעה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, כמבואר בגמרא (קידושין לט:), ולכן ההולכים במחשבה זו לכבוש את ארץ ישראל עם העבודה זרה שבתוכה שלא לאבדם יש להם דין ועונש של עובדי עבודה זרה ממש עוד בהיותם בדרך.