ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן נד
נד
ובסברת הפלתי אפשר להבין לשון הש"ס בסנהדרין דף כ"ב אמר רבי כהנים אסורין לשתות יין לעולם, אבל מה אעשה שתקנתם קלקלתם, ולרש"י ז"ל הפירוש תקנתם קלקלתם קלקול ועירבוב סדר המשמורות שהיה בשעת החורבן, אבל התוספות בעירובין דף מ"ג ע"ב ד"ה ואסור, פירשו תקנתם קלקלתם שעברו כמה שנים שלא נבנה הבית. וזה תמיה לכאורה וכי בשביל שעברו כמה שנים ולא נבנה נתמעט ח"ו הבטחון בביאת המשיח ובנין הבית עד שישתנה על ידי זה הדין של איסור שתיית יין. ובתוספות שם כתבו טעם ההיתר בשביל שאפשר בכהן אחר או שישן מעט, וטעם זה הוא גם בגמרא סנהדרין אבל הוה ליה למימר גם שם טעם זה ולא טעם של הקלקלה מה שעברו כמה שנים שלא נבנה שהוא דבר מתמיה לכאורה. אבל לסברת הפלתי מובן שפיר שאם היא בעתה אי אפשר שיבוא משיח אלא לפי הסדר שיבוא אליהו ביום שלפניו על כל פנים לבית דין הגדול, ואם כן אין חשש בשתיית היין דכיון שיש שהות יום שלם מביאת אליהו עד הגאולה יש זמן לישן או ששם בבית דין הגדול יכינו איזה כהן אחר ואין חשש, ועל כרחך שהחשש הוא בשביל אחישנה שאז שמא יבוא פתאום ולא יהיה ידיעה מקודם גם על ידי אליהו ועל זה אמר קלקלתינו תקנתינו שכיון שעברו כמה שנים ולא נבנה הבית, כבר הגיע הזמן של בעתה, ומעתה לא ישתנה הסדר של ביאת אליהו קודם שאין זה בכלל אחישנה דלא אכשיר דרא ואין חשש עוד לשתות יין מטעם שיהיה אפשרות לישן או להכין כהן אחר.
ולפי זה יש לחלק טובא מהך דבן כוזיבא שחשבו עליו מתחלה ולא הביאו ראיה ממה שלא בא אליהו מקודם, כי אז היה בזמן מוקדם מאוד קרוב להחורבן נ"ב שנה ובודאי לא הגיע אז הזמן של בעתה, ובגמרא סנהדרין דף צ"ז שהזמן הוא בסוף אלף הרביעי שהוא קע"ב שנה אחר החורבן, ועיין בגמרא עבודה זרה דף ט', ויש להעיר על זה הרבה, והדברים עתיקין. ובאמת עיקרי הדברים בענינים אלו אין אתנו יודע עד מה כמו שכתב הרמב"ם סוף הלכות מלכים, ויתבאר עוד להלן בזה. אבל זה ודאי כי אז בימי בן כוזיבא עדיין לא הגיע הזמן וכמבואר גם במדרש, אם כן מה שחשבו בתחלה שיש מציאות שהוא משיח הוא בדרך אחישנה בלי סדר הזמן, ואז אין צריכין שיבוא אליהו קודם, ואם כן אין ראי מזה לזמנם של הש"ס ורב אמר כלו כל הקיצין, שהגיע הזמן של בעתה.
על כל פנים גם הפלתי נתקשה בדברי הרמב"ם מה שעשה פלוגתא נגד הגמרא, ולכן כתב סברא מחודשת לחלק בין אם היא בעתה או אחישנה, ואף שהסברא טובה היא, מכל מקום לפענ"ד כתבתי שקשה להעמיס זה בלשון הרמב"ם. ואולי לא רצה הרמב"ם ז"ל להגיד דיעה מוחלטת בענין ביאת אליהו כיון שאין בזה שום נפקא מינה להלכה, וסוף כל סוף מסוגיא דעירובין אין ראיה מוחלטת כל כך כיון שהולכת בשיטת המאן דאמר ספק נזירות להחמיר כמבואר למעלה, ומסוגיא דבן כוזיבא ראיה שהיה להם על כל פנים ספק בדבר, גם יוכל להיות שמצא מדרשות שמבואר שם כן, ועל כן הביא דעת שניהם להסמיך דבריו שבזה לכל הדיעות, ואנחנו צריכין לידע רק ההלכות שמוטל עלינו לעשות, לא יותר, ועדיין צריך עיון.
והעולה מכל הנזכר לעיל שדעת המהר"ל הוא כדעת הרבה ראשונים שסברי כסתימת הש"ס (בעירובין מג.) ועוד כמה מאמרי חז"ל שההכרח שיבוא אליהו קודם ולכן כתב זה ליסוד חזק שלא לטעות בגאולה של שקר, כי נראה אם בא אליהו קודם. ולדעת הרמב"ם נראה שהיא על כל פנים פלוגתא, ואין זה ברור, לכן לא כתב זה לסימן על הגאולה אלא זה שיחזרו כל ישראל לדת האמת, שזה ודאי סימן ברור לכל הדיעות בלי שום פלוגתא וכולי עלמא מודי כמו שכתב (בהל' תשובה פ"ז ה"ה) שמבואר בהבטחת הקרא שבודאי יעשו כל ישראל תשובה קודם הגאולה.