ויואל משה/מאמר לשון הקודש/סימן לד
~ סימן לד ~
איך הוכיח בן עזאי שחייב אדם ללמד בתו גם הדרשות ומקורם
וכללו של דבר, כיון דלכולי עלמא צריכה ללמוד ההלכות ששייכים לאשה בכל התורה כולה, אם כן גם אותה הידיעה שבפרשת סוטה שאם יש זכות תולה, הוא בכלל כל הידיעות ששייכים לאשה שצריכה לידע, וכמו שלומדים עמה שארי ההלכות בלשון שמבינה אף לדעת רבי אליעזר, כמו כן הוא בהלכה הנ"ל, והיאך הוכיח בן עזאי מזה, שחייב אדם ללמד את בתו תורה אף מה שאסר רבי אליעזר, דהיינו הדרשות ומקורם.
מדברי רש"י ג"כ נראה דלב"ע יש ללמוד הדרשות ומקורם, וקשה כנ"ל
ורש"י ז"ל פירש בדברי בן עזאי שאמר 'תדע שזכות תולה לה', תראה ותלמד בפרשת סוטה שהזכות תולה, דילפינן מ'ונקתה ונזרעה זרע' (במדבר ה, כח), ונקתה על ידי זכיות, כדי זריעת זרע תשעה חדשים, ויש אומרים יותר כדמפרש בגמרא. ונראה שבא רש"י ז"ל לפרש במה פליגי בן עזאי ורבי אליעזר, דלבן עזאי צריך ללמוד עמה מקור הדרשות, היאך למדין משם שיש זכות תולה, שזה ודאי אסור לדעת רבי אליעזר. אבל הא גופה קשיא, מנין למד בן עזאי מכאן דלא סגי ללמוד עמה ידיעה זו בסתם שזכות תולה, בלי לימוד הדרשות ומקורם. גם מה שהביא רש"י ז"ל, ללמוד עמה אותה הדרשה שלומדין ממנה על תשעה חדשים, אינו מובן, שהרי לא קיימא לן כאותה הדרשה, אלא כסתם משנה (סוטה כ.) שאמרה שתולה שנה אחת או שתי שנים או שלש שנים, ואינו מזכיר כלל תשעה חדשים. ומה שאמרו במתניתין שלשה זמנים, על זה סיים הרמב"ם (הל' סוטה פ"ג ה"כ) 'לפי זכותה'. דהיינו כל מה שזכותה יותר. וזה ענין שאנחנו לא נדע לשקול הזכיות. אבל למה נקט רש"י ז"ל על המשנה הדרשה דתשעה חדשים, שאינה במשנה וגם אינה הלכה.
גם לשון התוס' בסוטה (דף כ"א ע"ב) שכתב על דברי הירושלמי דבן עזאי דלא כרבי אלעזר בן עזריה, דדריש אנשים באו ללמוד נשים לשמוע, דנראה דפירש דמצוה לשמוע הנשים, כדי שידעו לקיים מצוה, ולא משום שידעו שזכות תולה. ואינו מובן לכאורה, מה ראיה מביא ממה שמחלק בין אנשים לנשים, שאמר בהם לשמוע ולא ללמוד, דקאי רק על ידיעת מצות באיזה אופן לקיימם, ולא על ידיעה שזכות תולה, ומאי נפקא מינה בין ידיעה זו לזו.