ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קנה

קנה

וממה שלא ברחו הצדיקים והיראים מארץ ישראל בימי אחאב ומנשה, אין שום ראיה משם מכמה טעמים. חדא דאפשר לא היה מציאות לדבר כמו שרואין שירמיה הנביא אמר (ירמי' ט, א) מי יתנני במדבר, אלמא שהיה משתוקק לילך מארץ ישראל אף למדבר אלא שלא היה מציאות. גם אין לדמות הענינים, שלא היה אז עקירת כל התורה כולה, דאף באחאב שהיה הגרוע מכולם כמבואר בקרא (מל"א כא, כה) רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה', ואף על פי כן היה שומר כל התורה כולה לולא אותו העון, כמבואר בגמ' (חולין ד:) שהיה בית בחזקת כשרות והיה מותר אף ליהושפט לאכול אצלו, לולא הטעם דשחיטת מומר לעבודה זרה אסורה.

וכבר הבאתי דברי הש"ס (סנהדרין קב:) שהיה לו מסירות נפש נפלאה עבור התורה הקדושה שרצה ליתן למלך ארם כל כספו וזהבו ונשיו ובניו הטובים שלא יבוא למלחמה, כל כך היה מתיירא מאותה המלחמה, ואף על פי כן את הספר תורה לא רצה למסור, ועבור הספר תורה הלך למלחמה זו והפקיר חייו וכל אשר לו הכל אשר לכל עבור הספר תורה. והרבה גדולי זמנינו יוכלו ללמוד מוסר מאחאב ללחום עבור התורה הקדושה במסירות נפש כל כך להפקיר עצמו וכל אשר לו עבור התורה הקדושה.

אבל גם מבלעדי זאת הלא היה אז בזמן המקדש והיה עבודת יום הכיפורים ועבודת הקרבנות בכל השנה תמידין כסדרן ומוספין כהלכתם, שעל זה העולם עומד. ואמרו חכמינו ז"ל (תענית כו:) אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ. ופירש רש"י ז"ל עיסקי קרבנות שישראל עושין הן היו כלים בחטאם ומשהן כלין שמים וארץ העומדים בזכותם אין מתקיימין וכו'. ומעולם לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו, שהיה מכפר תמיד של שחר ושל ערב, ולא מצינו שהיה איזה פגם בעבודת בית המקדש ובקרבנותיו אלא פעם אחת בבית שני שהיה כהן גדול צדוקי ונענש תיכף, כמבואר בגמ' (יומא יט:). ואין ספק כי אך על ידי שהיו שם צדיקים ויראי ה' היה מתנהג עבודת בית המקדש כתיקונו. ואלו היו עוזבים את הבית המקדש והעבודה, היה מזבח בטל. ובגמרא (סוטה מט:) כשצרו מלכי בית חשמונאי וכו' אמר להן כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרין בידכם, וקיומם של כל ישראל היה תלוי בעבודת בית המקדש, ואף לאומות העולם הוא אבדון גדול בביטול המזבח, כמבואר בגמ' (סוכה דף נה:) אמר ר"י אוי להם לעכו"ם שאבדו ואין יודעין מה שאבדו, בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליהם, ועכשיו מי מכפר עליהם, אלא שעל ישראל שהקב"ה גזר עליהם גזירת הגלות מרחם עליהם הקב"ה וממציא להם תקנה שיתקיימו בגלות על ידי שמצפין לעבודה, אבל מעצמם פשיטא שלא היו רשעים לעזוב את בית המקדש ומזבח והעבודה. וכבר הבאתי מה שמבואר בזוהר הקדוש (רע"מ בהר קט:) שלכן הוי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ כעובד עבודה זרה בשביל שאין שם קרבנות. גם היה אז מצות עליה לרגל וקרבן פסח ושאר מצות התלויות בבית המקדש שאי אפשר לבטל כל זה מדעת עצמם טרם שהיתה הגזירה.