ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קנג

קנג

והנה אחריות וחשש גדול על פי הלכה לדור תחת מלכות המינות מכמה טעמים שאי אפשר להעלותם על הכתב, אך אכתוב איזה פרטים מה שאפשר לכותבם, מלבד שיש שם מלכות המינות המכוונת להעביר על הדת והיא סכנה עצומה בענין הד"ת לכל היושבים שמה כאשר הארכתי לעיל ואי אפשר לפרט הכל והמבין יבין, אבל גם עצם הדירה תחת ממשלתם ורשותם של מלכות של מינות רחמנא ליצלן הוא ענין כבד המכאיב לב כל ירא וחרד לדבר ה', שהרי כיון שכל התייסדות אותה המלוכה הוא ממקור המינות רחמנא ליצלן, הן בשביל התייסדותה קודם ביאת המשיח שהוא ביהרג ואל יעבור, כאשר הארכתי במאמר ג' שבועות, ונוסף לזה שנתייסד במינות וכפירה גמורה רחמנא ליצלן בלי תורה ואמונה כלל ועיקר, אלא אדרבא בדרך של עקירת כל התורה כולה ח"ו, ואין ספק שאותה המלוכה גרע הרבה יותר מעבודה זרה כמו שהוא בגמ' וברמב"ם ובכל הפוסקים דמינות גרוע הרבה יותר מעבודה זרה, וכבר העתקתי קצת מדבריהם בזה. ואם כן אין ספק שהנותן איזה חיזוק כל שהוא לשורש המינות הן בממון או כבוד או בדברים באיזה אופן שהוא גרע מנותן כבוד או ממון או איזה חיזוק לעבודה זרה, והודאה במקצת לשורש המינות גרוע ממודה בעבודה זרה, והדרים שם קשה להם מאוד ליזהר בזה כמובן והנסיונות עצומים, גם הרבה הזדמנות נזדמן לכל אחד ואחד יען שנצרך לטובתם כי הכל בידי המלוכה ונותנים להם חיזוק ושבח באופנים שונים פעם באונס ופעם ברצון וקשה לעמוד בענינים אשר כמעט בכל יום ולפעמים בכל רגע יש ספיקות של יהרג ואל יעבור, ומי הוא המורה דרך בדורינו בספיקות חמורות כאלו, כי בכל חשש של חיזוק למינות או מודי להו הוא בספק של יהרג ואל יעבור קל וחומר מעבודה זרה.

והרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה (עבודה זרה פ"א מ"ד) כתב שאסור לדור בעיר שיש בה עבודה זרה אלא שאנוסים אנחנו ששוכנם בארצם בעונינו ונתקיים בנו ועבדתם שם וגו' מעשה ידי אדם וגו'. והנה באיסור זה לדור בעיר שיש בה עבודה זרה שהוא כן בכל העולם מסוף העולם ועד סופו ודאי דאנוסים אנחנו והקב"ה גזר כן לפזר ישראל בד' כנפות הארץ בגולה תחת האומות שהם עובדי עבודה זרה אבל איסור זה לדור בעיר שיש בה עבודה זרה אינו אלא מדרבנן מחשש שמא ימשך אחריה והיה מהראוי לחוש לזה בחשש עבודה זרה החמורה להרחיק מעיר שיש בה עבודה זרה לולא הגזירה שגזר הקב"ה הפיזור, אבל לא הותר לנו ליתן ח"ו חיזוק משהו להעבודה זרה בעצמה והוא ביהרג ואל יעבור, אלא שעצם מלכות האומות אינה עבודה זרה ואך אינהו לגרמייהו הוא דעבדי עבודה זרה, אבל עצם הקמת ממלכתם הוא מאת הקב"ה כמאמר הכתוב (דברים לב, ח) יצב גבולות עמים, ומבואר בפרקי דרבי אליעזר (...) שהקב"ה ברא ע' שרים על ע' האומות והקב"ה הוא הממליך מלכים, ולכן אין איסור ליתן להם כבוד וחיזוק בזמן הגלות, ונצטוינו עליהם שלא למרוד ולהתפלל בשלומה של מלכות, אבל בנוגע לעבודה זרה עצמה אסרו אף לישא וליתן עמהם לפני אידיהם בשביל שהגוי אזיל ומודי לעבודה זרה, אבל שהישראל בעצמו יהיה ח"ו אזיל ומודי לעבודה זרה זה אינו עולה על הדעת, שהוא ביהרג ואל יעבור, ואם כן באותה המלוכה שעצם התייסדותה היא מינות וכפירה גמורה רחמנא ליצלן שהוא גרוע הרבה מעבודה זרה ושאני מינות דמשכא וכל קיומה הוא בשביל שהקב"ה מניח לבעלי בחירה לעשות הכל בכח הס"מ כמו שמניח הקב"ה את העבודה זרה עצמה אף לעשות אותות ומופתים נוראים בשביל שהבא לטמא פותחין לו כמבואר בגמ' (עבודה זרה נה.). ובעונותינו המרובים והמרים רחמנא ליצלן הצליח מעשה שטן ויצא העגל הזה, ואם כן מי יודע אם מותר ליכנס ברצון תחת ממשלתם ורשותם, שגורם להיות בעצמו אזיל ומודי להו וליתן להם חיזוק רב שגרוע הרבה מלהיות מודה בעבודה זרה. ואף שגדלה מעלת וקדושת ארץ ישראל אבל היא הנותנת שבשביל שגדול כל כך קדושת הארץ חמור מאוד אם שם במקום הקודש נותנין איזה חיזוק ח"ו לדרך המינות, ואין הארץ סובלת ומוחלת על עלבונה שעל ידה ובמקומה נותנין ח"ו חיזוק למינות.

וירמי' הנביא אמר (ירמי' ט, א) מי יתנני במדבר מלון אורחים שממקרא זה למד הרמב"ם ז"ל (הלכות דעות פ"ו ה"א) שצריך לילך למערות ולחוחים ולמדבריות שלא להתערב עם אנשים רעים וחטאים. ומקרא זה אמר ירמיה הנביא על ארץ ישראל. ואף המעיל צדקה שהחמיר יותר במצות ישוב ארץ ישראל מכל הפוסקים והחליט שהיא מצוה דאורייתא גם בזמן הזה לעבור לארץ ישראל אף עם בנים קטנים בספינות דרך ימים ונהרות, שאף על פי כן בשביל עניות שיש חשש שמעברת על דעת קונו, כתב גם הוא שלא ליסע לארץ ישראל. וכתב שם (...) שאף מי שדעתו חזק לעמוד בנסיון העוני, מכל מקום צריך לחוש לבניו דשמא טרם שיהיה דעתם חזק כל כך לא יעמדו בנסיון העוני וח"ו יצאו לתרבות רעה, ומכל שכן בנסיונות של עול מלכות המינות שאף העומדים בנסיונם ולוחמים קשה, מכל מקום עדיין לא יוכלו לידע מה יהיה בבניהם שלא יתפשו ח"ו, כמו שכתב הרמ"ע מפאנו (...) שעל פי רוב נמשך כל אנשי המדינה אחר הממשלה אף הכשרים כמו שהעתקתי לעיל. גם בעצמו אינו בטוח שום אדם כי אי אפשר לו לידע באיזה אופן יתחדשו עוד הגזירות ומי יוכל לכוין דעתם של אותן החושבים יום ולילה באיזה אופן לעקור הדת ח"ו כאשר העיד עליהם החכם מכל אדם במשלי ד' ט"ז כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יכשילו.